כותבת מוחקתאף אחד לא רוצה להיות אניטה אקברג, לשמור זיכרונות מעציבים, להיצבט בכל פעם שסיפור ישן מגיח (הזיכרון מתחיל בדקה 1:20 והדמעה נמחית בדקה 4:00). כולם רוצים להיות מרצ'לו מסטרויאני, להניד ראש ולחייך. אח אח, איך היינו פעם. נו טוב, היה נחמד, אבל תיכף נזוז, יש דברים יותר חשובים לעשות כרגע. והנה מה שקורה: המרחב הופך [...]
סופיה קופולה היא אחת הבימאיות החביבות עלי. היא גדלה בתוך תעשיית הקולנוע אבל בכל זאת טיפה אאוטסיידרית. הסרטים שלה לא בדיוק מיינסטרים, ליד בערך, אבל הם לא מספיק מוזרים כדי להיחשב ניסיוניים. משום מה היא גם מושמצת מאוד. על הסרט האחרון שלה, "אי שם", אמרו שהוא משעמם, ריקני, יומרני. אומרים גם שהיא כל הזמן עושה [...]
גיליתי מוטיב משותף לארבעה סרטים שמאוד אהבתי בזמנו: ויטנייל ואני, איידהו שלי, זקוף ת'אוזן, חתונתה של מיוריאל. (מבין כל אלה, את "מיוריאל" ראיתי הכי הרבה פעמים, כי כתבתי עליו עבודה סמינריונית. לא מזמן ציירו על דפי העבודה הזו חתול, כלב וסירה). בכולם עומד צמד במרכז העניינים, צמד מאותו המין (רומנטי או לא). בכולם דמות אחת [...]
"החוש השישי" "מגרש השדים" "האחרים" שלושה סרטי אימה שמצמררים אותי עד היום (כל סרט אימה אי פעם צמרר אותי, חוץ מפולטרגייסט). בשלושתם תוקף סיוט דמוני את התא המשפחתי הקטן – אמא וילד/ים, ללא אב. כוחות לא טבעיים, ארורים, משתלטים על הילדים (ב"אחרים" – גם על האם). לשאול האם זו בחירה תסריטאית פשוטה, להראות את [...]
שני סרטים ישראליים במרחק של שלושים שנה, "דודה קלרה" ו"כנפיים שבורות", מדגימים את הצורך הנואש, הישראלי-פולני, לשמור בכל מחיר על חזות אחידה של המשפחה
שוב נפגשתי עם ג'ק ניקולסון. יצא שנפגשנו פעמיים לאחרונה – ב"אודות שמידט" וב"רסיסי חיים". בפגישה השנייה אני הייתי מבוגרת בשלושה שבועות והוא היה צעיר בשלושים ושתיים שנה, ובכל זאת מצאנו שפה משותפת. שיחקתי באפשרות לנתח את ההבדלים בין דמות הגיבור בשני הסרטים. זה נראה לי קל מדי, שקוף מדי. שניהם זאבים בודדים שנסיבות החיים שלהם נמאסו עליהם. ב"שמידט", הפקיד [...]
עצמי קם יום אחד וגילה שהוא איננו. או גרוע יותר: הוא שם, אבל ריק ממשמעות רגשית. ובמקום להשיח את עצמו החוצה, הוא נועל הכל. לרווחתו, הוא גילה שעשו עליו סרט – את "פלישת חוטפי הגופות" (הראשון, מ- 1956). תמונת מפתח: הגיבור נועץ קלשון באני המזויף שלו, נועץ על מנת להרוג. הוא מקריב חיים כדי לשמר [...]
