כותבת מוחקתהפכתי בדבר והפכתי בדבר ולבסוף הבנתי שתמיד אוהב אותך. אבל אין שימוש או תועלת לאהבה הזו. כמו בול מניו זילנד. ימים רבים מעל קומקום האדים הסירו אותה סופית מכל מה שנאמר, שנעשה, שמתקיים בחיי. העמוד המתאים באלבום אוחז את כולה. סוגר עליה. פותח. אני מביטה בה. אז מה.
במקום העבודה קרסתי פעם. הלכתי הביתה באמצע היום. כי משהו צף ועלה. פצע ישן כל כך, שנשכח. בכיתי, הסתרתי פני ויצאתי משם. למחרת, היועצת של מקום העבודה קראה לי לשיחה, מאוד רצתה, כך אמרה, שאספר לה מה קרה. לא רציתי. התקשיתי לספר. סיפרתי לה. בסוף היום קניתי דיסק פלמנקו שיעביר לי את השעות הקשות. הן [...]
התנערתי וגבר טוב מבט אוחז בידי. שרטטתי את פניו בקו אצבעי, את החלקים הגסים קודם, לא איכפת זיפים והכל. היינו שני אנשים בחדר, המצמידים אוזנם לקיר ושומעים טיפות. משהו זולג שם. מהדהד אלי: הכל קורה כאן ועכשיו ואת נוכחת. אבל אולי צריך לקרוא לשרברב? קצב הדליפה התגבר. כיוון שהוא בא בחליפתו הבהירה, לא הפשיל שרוולים [...]
את לא הטיפוס שלי, הוא אמר, אבל בשביל מישהי שהיא לא הטיפוס שלי, את בהחלט הטיפוס שלי. עמדנו בקניון רועש למדוד צעיפים. הוא מדד אחד ועוד אחד, ולבסוף ויתר: אני קונה את כל החנות, או שום דבר. כמו מי שמחזיק במחרוזת תפילה, למלמל את עשרות שמותיו של האל, כך שינן לי: הרחמים הם מידה מגונה. [...]
שמו היה כשם הילד שהציק לי שנים. זה היה אחד מארבעים ילד, שם אקראי שנפלט ממחשב העירייה, זכרתי אפילו את הכיוון של מעגלי צמיחת השיער על ראשו. אותו הכרתי זמן קצר מאוד. אבל כשאחז בי מעלה מטה קראתי בשם ההוא. לא היה אחר לבחירה. והוא היה נעים לנפילה כמו כר דשא רחב. רציתי את כל [...]
הוא גר בית אחד ממני, מעל חנות המכולת. אתה לא מכאן, נכון? שאל החנווני. יש בך משהו זר. ובאמת היה בו מתמיד ריחוק זהיר. כשהזדקקתי לו אמר: לכי הביתה. כשנתלה עלי אמרתי: לא רוצה עכשיו. רק פעם אחת, מולו, פתאום נפתח הלב לרגע וחייכתי: כל מה שקרה או יקרה, כן, אפשר. הוא הזמין אותי אליו, לאבסינת. [...]
לא אתן לו יותר לשלוט בחיי, אמרה. היא הגיעה לארץ לנוח ולחשוב, ועכשיו ישבה אצלי בדירת השותפות המתקלפת. בבוקר שתתה תה כנהוג במקומותיה וישבה שעה ארוכה. לא תמיד הצליחה לצאת מהבית, מקפלת בגדים לכאן ולשם על הרצפה התל-אביבית, משחזרת באוזניי: היינו יחד רק לכמה שעות ויום, כמו חיים שלמים, פגישה שנקטעה, אשתו קינאה ובעלי קינא, [...]
אתה יואל? שאלתי בחור חמד אחד. לא, תלה בי עיניים צוחקות, אבל הייתי רוצה להיות. אחר כך ראיתי את יואל, שהגיע לפגישתנו העיוורת, ולא ראיתי. המשכתי להביט אל הבחור ההוא, שכבר נסוג ולבסוף יצא משם. תרצי להיפגש שוב? שאל יואל, אני רואה שלא נתפס לך עלי, אז רק בתור ידידים. שקט ודאגני. בכיתי על כתפו [...]
לבסוף דווקא הוא זה שמת. היא התקשרה אלי אחרי מותו וניתקה. היא הגיבה לי בבלוג ומחקה. היא רצתה לכתוב לי: תודה ולהתראות. היא שלחה מכתב, והבול נשא חותמת מיישוב קטן מאוד, יישובם. כמו שובל בושם זר. "תודה, ילדונת", כתבה, "ולהתראות". כשעדיין חי, ישב מול ביתי במכונית חונה. התקשר אלי וניתק. אסף אותי ביום חמסין לנסוע [...]
