סקירות ספרים, כי כמה אפשר לחשוב על הפאד-תאי שזללנו בצהריים.
"טיט" – דרור בורשטיין
כבר שבועיים לא הצלחתי להיכנס לספר פרוזה חדש. אולי מפני שהפקתי בעצמי שני ספרים חדשים לאחרונה. פעולות האיגוף הרגילות כמו להחליף ז'אנר או לפתוח כמה ספרים בו זמנית לא הצליחו, לכן ניגשתי אל אסטרטגיה ג' – קריאה מחודשת בספר שאהבתי. שלפתי את "טיט" של דרור בורשטיין (שערך אחד מספריי, אם צריך גילוי נאות).
ירמיהו הנביא הצעיר נוסע ברכבת הקלה, מנגב חומוס עם חבריו המשוררים, פותר בעיות אינסטלציה להוריו, סובל מאימתו של מבקר ספרות – וכל זה על רקע שקיעת ממלכת אשור וההסתערות הקרובה של הבבלים שאיש אינו חוזה אותה מלבדו. זה לא מהלך אנאכרוניסטי של השתלת הנביא התנ"כי בתוך מציאות ימינו, אלא הפוך – השתלת אביזרים ודפוסים של ימינו בתוך המציאות הפוליטית והדתית של אז. מתוך הספציפיות של התקופה ההיא, וההנחה שלה כשקף על המציאות שלנו, עולה חד-פעמיות מהממת; בירושלים של הספר בניין הרדיו בהלני המלכה קרס בעקבות רעידת אדמה, אבל בניין הולילנד שנבנה בשחיתות עומד על תלו כמזכרת לרקבון השלטון. עדיין תקפה האוניברסליות של כשלים אנושיים, של קונפליקטים ללא תקנה, של משחקי כוח שבהם לרוב הגיבור שלנו ייצא וידו על התחתונה. כי הוא בסך הכל נביא.
להמשיך לקרוא ←
זה ספרי החמישי וכבר חשבתי שלא אתרגש. אז חשבתי.
ציטוט מגב הספר: "גיבורת הנובלה, משוררת אידיאליסטית ומתבודדת, נסחפת לשני מאבקים מקבילים שהולכים ומסתבכים זה בזה: מצד אחד פרשיית נדל"ן הכרוכה בניסיון לשפץ את הבניין שהיא גרה בו, על מערבולת התככים והבריתות ובריתות-הנגד של דייריו. מצד שני מלחמת עולם ספרותית, חשאית ברובה אך טעונה ביצרים עזים, בינה לבין אחת משכנותיה, מנחת סדנאות כתיבה פופולרית."
תודה לאלי הירש היקר, שערך ואיפשר לסיפור הזה להבשיל ולהשתבח. ותודה לקוראת הראשונה לידור ברזיק-פרידלנד, על הרוח הגבית והעיניים הטובות. 
הספר כבר מוצע במכירה מוקדמת כולל משלוח הביתה, כאן.
עדכון: וגם עלה בחנות הדיגיטלית "עברית".
אתם מוזמנים להזמינו כבר כעת. בעשותכם כך תתמכו בספרות עצמאית, בתקוות אורבניות, בבריתות בין שכנים ובאינטריגות השירה העברית לדורותיהן 🙂 איזה כייף שהוא כבר פה, הספר הזה.
סקירת ספרים, כי אחרת בשביל מה ארגנו לכם את הסופה הזו? ואתם יודעים מה, הפעם זה רק ספרי מקור. שמעתי שאתם כבר לא קוראים, רק מעלעלים – אז לפחות תעלעלו בתוצרת הארץ.
הפעם שני ספרים שמטיסים למקומות אחרים, אבל בגישה שונה כל כך. האחד מתרחש במקום ובזמן מוגדרים והוא נגלל באופן חופשי. השני נכתב על מקום וזמן מעורפלים אך חותר למושלמות של צורה. שניהם, נדמה לי, מסמנים שתי מגמות הפוכות לגמרי בכתיבה העברית היום.
להמשיך לקרוא ←
מבשרת בשמחה על צאת ספר שיריה השמיני של שולמית אפפל, בהוצאת פטל: "זיכרונות מבית החרושת לבגדי ים".
במקום להכביר מלים אעתיק הנה חלק מההודעה לעיתונות:
הספר מכיל שירים ושירים בפרוזה, והוא מהווה השלמה לטרילוגיה שיצרה אפפל לאחר עשרים שנות שתיקה יצירתית. קדמו לו שני הספרים "פחות מאמת אין טעם לכתוב" (2012) ו"תדמייני שאת כוכבת" (2017) – שניהם התקבלו בחום וזכו לשבחי המבקרים והקוראים.
בספר החדש מזדככת כתיבתה של אפפל ומעמיקה ביתר שאת. הגירה גיאוגרפית וגלות רגשית, כתיבה וגעגוע, מפגשים משני חיים – עבר והווה מצטלבים בספר בפואטיקה עזה וצורבת.
"זיכרונות מבית החרושת לבגדי ים" יימצא בקרוב ברשתות הספרים ובחנויות העצמאיות ברחבי הארץ, בגרסה דיגיטלית בחנות "עברית", וכן יוצע ברכישה ישירה. למשל כאן, או בפנייה לשולמית אפפל עצמה.
כאן אפשר להיזכר בספרה הקודם, "תדמייני שאת כוכבת", עליו זכתה בפרס קק"ל ע"ש גולדברג.
בשעה טובה!
מביאה כאן סיפור שלי, מחווה לזמנים מודרניים, שפורסם בגיליון "צ'פלין" המקסים והמגוון של "אורות" , בעריכת יונתן דורי (ייתכן שיש שינויי עריכה קלים בדפוס לעומת הגרסה כאן).
*
בתוך עיר בינונית יש פארק תעשייתי די גדול. ובתוך הפארק התעשייתי לפחות שלוש חברות תוכנה. איש בן שלושים מתייצב ביום ראשון לראיון ופוגש שלושה מראיינים אחד אחרי השני. כמה ימים יעברו עד שיתנו לו תשובה?
התשובה היא שזה תלוי בי! לראשונה בחיי זה תלוי בתשובה שאני אתן להם! והם ממש מחכים לתשובה! הם רוצים משרה מלאה, וגם משמרות של סטנד-ביי מדי פעם. שום בעיה. כמובן שבהנחה שאני אסתדר עם כל המשימות. הם נותנים לי מחשב נייד שאקח הביתה ויהיו גם חופשים ונופשים ושעות של שתייה חינם על גג הבניין. יש פה אפילו כמה בנות שעונות כשאומרים להן בוקר טוב. ואני כל כך בפנים. אני כל כך בפנים עם ההיי-טק הזה.
להמשיך לקרוא ←
"רוח הרפאים של אלכסנדר וולף", גאיטו גדזנוב (תרגום סיון בסקין)
הספר הזה נראה "קלאסי" ועושה רושם "קלאסי" ועוסק בחומרים "קלאסיים" (מוסר מלחמה, קרבות בין גברים, תשוקת הרציחה, יד הגורל, כוחה של אהבה…). הוא כתוב היטב, נינוח ורב פרטים אך קולח, וגם מתורגם מעולה. הוא גרם לי להרהר על משפט זה או אחר במהלך הכתיבה, ולמרות זאת סגרתי אותו כשהסתיים ורק אדווה קלה נותרה על פני התודעה. הוא כמו עוגה שאפה מארח משתדל, שמספר ומפרט את כל חומריה האיכותיים, אבל מדובר בסך הכל בטורט, גם אם לא רעה בכלל.
להמשיך לקרוא ←
אף שהיתה זו רק הצטננות קשה, בכל זאת ניתן להרגיש את הסתלקותה האטית של חיית המחלה. אותה ישות רובצת בפנים קווי המתאר של הגוף, שהולכת ומתמעטת ככל שמבריאים. אז בכל בוקר הצטמקה מעט יותר וכעת אני פה וגם התירוצים אוזלים.
כיוון שאני סופרת ללא ספר (יוצא אחד בחודש הבא, אבל הוא נכתב מזמן) ובלוגרית ללא פוסטים (חשבתם פעם למה אתם מקבלים כאן לאחרונה כל כך הרבה סקירות ספרים? תודה על הסבלנות), ארשה לעצמי יותר, אם אתם כבר פה.
להמשיך לקרוא ←
"סוסעץ" – יורם קניוק
מאוד אהבתי את קניוק בעבר, אבל לא נפגשתי אתו מאז "תש"ח" שקראתי לפני כעשור. כעת התחלתי את הספר הזה והרושם הוא של הדף לאחור. הדף מתנועת הכתיבה המתנשמת, הדולקת בעקבותיכם, הקוראים. הדף ממהלך ההיסטוריה, הסוחף אנשים ומטיל אותם בכל פעם על חוף שונה. ולא פחות מכך, הדף מהאגו של עמינדב סוסעץ. הדובר בספר הוא אמן ישראלי שגלה לארה"ב ובעקבות משבר יצירה שם איבד את הטעם לחייו. הוא עוזב את אשתו ובתו הקטנה, למורת רוחן, ונוסע לארץ בלב קרוע לפגוש באביו החולה. לפענח את חייו מחדש ולשוב ליצירתו. "לא היתה שום דרך אחרת, כמו ילד, הייתי חייב לנוס, עם כסף מהבנק ודברים".
להמשיך לקרוא ←
אישוליים – אלי שמואלי
"אני מאלה שנדפקו. אצלי אין טעם לצפות לזה, לכנן תוכניות, לחתור קדימה. זה פשוט לא עומד לקרות. אני האיש שאין אדם על הארץ שיחבק אותו. שינער אותו, שיאמר לו: גם אתה, אדם בין בני האדם".
אישוליים (חסר השם והתיאור הפיזי) עובד במשמרות לילה בדואר, גר במחסן עלוב, מתפרנס בעליבות, והוא שקוף בעיני הכל. גרוע מזה: הוא מצפה כמובן מאליו להיות שקוף בעיני הכל. ובעיקר בעיני נשים. למרות זאת הוא חוזר ומנסה את מזלו עם נשים, לפעמים אפילו יש לו שורות פתיחה טובות. והנשים, מי יודע מה הן רוצות? רובן נרתעות ממנו, חלקן נעתרות לדיאלוג קצר, מיעוט שבהן ממשיך גם למגע, בדרך כלל מפני שגם הן חשות נחותות בצורה כלשהי. אבל אף אחת לא נשארת עד שלב החדירה. שוב ושוב אישוליים נשאר עקר, מנותק, לא-אדם, תלוש מזרם החיים ומחיק אישה חם, שכאן בספר הם אחד. כל זה תוך שימוש נפלא בלשון: שילוב של שפת יומיום הנצמדת לעובדות עם ראייה פיוטית, טובלת בפאתוס.
להמשיך לקרוא ←
"בחדר זר", דיימון גאלגוט (תרגום אסנת הדר)
שלושה מסעות של צעיר דרום אפריקני, בכתיבה מדויקת ומהדהדת; במהלכם הוא עובר לאורכן ולרוחבן של אפריקה והודו, ובמקביל עובר ממלנכוליה מתכנסת לעוצמה רגשית מרשימה. בסיפור הראשון הוא אוצר קרוב אל לבו את תחושותיו כלפי צעיר גרמני שפגש במסע, ומתוך כך נוטש, מתחרט, נזכר בחרטה צורבת במעשיו. בסיפור השני הוא נפתח מעט יותר, מסתובב בחבורה, מחפש קרבה והתרחשות, ואכן יוצר קרבה כזו, אבל היא מגומגמת וחסרת תוחלת. ואילו המסע השלישי, שבו הוא מנסה להשגיח על חברה אובדנית, מאלץ אותו (ומאפשר לו) להיות ממוקד ואישי, לבטא בחוזקה את מה שעובר עליו, ולפתח אינטימיות אמיתית גם מתוך פגיעה.
"נסיעות רבות מדי ומעבר ממקום למקום הוציאו אותו מהכל, כך שההיסטוריה מתרחשת במקום אחר, היא לא קשורה אליו, הוא רק עובר פה. אולי בבית קל יותר לחוש אימה… רצף של חדרים מזוהמים וחדגוניים שהוא ישן בהם, לילה אחר לילה, תמיד מתחלפים אבל איכשהו זהו תמיד אותו חדר".
להמשיך לקרוא ←
