האמנות המהונדסת של קבוצת סימביוטיקה

 

זרוע רובוטית נעה לפי קצב מוזר, בתנועות המחקות תנועות אדם, מציירת רישומים צבעוניים על נייר. תנועות הזרוע הן קידוד של סיגנלים שנלקחו מפעילות עצבית של נוירונים של דגי זהב. ברקע נשמעים צלילי מוזיקה, פרי קידוד נוסף של הפעילות העצבית. מדובר בסצנה שיכולה, תיאורטית, להתרחש בכל מעבדה, אבל יש אנשים שהכריזו עליה כאמנות. המיצג הזה, המערב הנדסת רקמות, פיזיו-אלקטרוניקה ורובוטיקה, נהגה על ידי מוחות ישראליים, שמגיעים באופן קבוע לכל תערוכה אמנותית-טכנולוגית בעולם.

קבוצת SymbioticA , האחראית למיצג, מורכבת משלושה ישראלים צעירים – גיא בן-ארי, אורון כץ ויונת צור – הפועלים בחו"ל. אותו מיזם, Tissue Culture and Art שמו, נוצר במעבדה של ד"ר ג'וזף וקאנטי  (Vacanti), הנחשב לאבי תחום הנדסת הרקמות. בתקופה שבה עבדו איתו, גידלו השלושה רקמות עכברים בצורת בובות פולקלור דרום-אמריקניות ("בובות דאגה"), יצרו תבניות של כלי עבודה פרה-היסטוריים מרקמות שריר ועצב, והציגו את הפסלים החיים בפני קהל בתערוכות.

הפרויקט האחרון של החבורה (יחד עם חמישה אמנים נוספים, בהם גילי וינברג הישראלי) נקרא Fish and Chips, ובמסגרתו גדלים עצבי הדגים על גבי שבבי סיליקון.

 

הצירוף המוזר של רקמות עצב הגדלות על שבבים מוצג, כאמור, בכמה צורות – בשימוש בסיגנלים המופקים מהפעילות העצבית לשם הפעלת הזרוע הרובוטית ויצירת תרשימים וכן באלגוריתם היוצר צלילים על סמך אותם סיגנלים. לשם סגירת המעגל השמיעו האמנים לעצבי הדג את הצלילים שנוצרו מקידוד פעילותם שלהם וגרמו בכך לגירוי נוסף שלהם.

בשלב הבא בפרויקט ישתפו האמנים פעולה עם חוקר נוירולוגיה, ד"ר סטיב מ' פוטר מהמחלקה לביולוגיה באוניברסיטת קליפורניה והמחלקה להנדסה ביו-רפואית באוניברסיטת ג'ורג'יה. פוטר ביקר בתערוכה, התלהב והחליט להעמיד לרשות האמנים את המעבדה ואת מערכת ההקלטה שלו, שם ינסו לחקור את תהליך הלמידה והיצירה של העצבים על ידי מתן גירויים שונים ובדיקת השפעתם על הרישומים שיוצרת הזרוע הרובוטית.

בעצם, במעבדות רבות מצלמים החוקרים תאי עצב, מקודדים את פעילותם וגורמים להם גירויים מלאכותיים – אבל כאן נחקרת פעילות זו מן הצד התרבותי. "הביולוגיה נעה משלב הגילוי לשלב היצירתיות והיישום המעשי, וההשפעות שלה על החברה יהיו מעמיקות", נאמר באתר הקבוצה. האמנות החדשה הזאת, הנקראת אמנות ביולוגית, מנסה לחקור באופן יצירתי את הכיוונים העתידיים של המחקר הביולוגי. שום דבר אינו ברור מאליו – "כיצד נתקשר עם ישויות קיברנטיות כאלה בהתחשב בעובדה שהתנהגותן עשויה להיות יצירתית ובלתי צפויה? כיצד תתייחס החברה לרעיונות של אמנות שמייצרות ישויות חיות-למחצה?"

קבוצת סימביוטיקה פועלת במחלקה לאנטומיה וביולוגיה אנושית באוניברסיטת מערב אוסטרליה. לבד מ"פיש אנד צ'יפס", מיזם אחר של הקבוצה מנסה להצמיח צורות שונות של כנפיים מתאי גזע שמקורם במוח העצם של חזירים ולענות על השאלה – לו לחזירים היו כנפיים, כיצד היו אלו נראות? אם כי בינתיים, הקבוצה עברה מעבודה עם דגים לעבודה עם מוח עצם של עכברים. גם שאלות אתיות ודתיות הם מעלים: בתערוכה בפרת' ניסו להתמודד עם השאלה – איך להיפרד מרקמות חיות שגידלת, כאשר הן מתות?

בזמנו הודה אורון כץ, כי קשה להאמין שבישראל היתה החבורה יכולה לקבל את התמיכה המדעית והמימון שקיבלה באוסטרליה הנינוחה. ועוד הסביר: "אנחנו גורמים לאנשים להסתכל על ההשלכות של הטכנולוגיות האלה, שהולכות להשפיע בצורה משמעותית. כל מערכת האמונות שלנו תשתנה בהתאם לכיוון שאליו הטכנולוגיה תיקח אותנו. ולגבי הכיוון הזה, לא רק מדענים, אנשי עסקים או ממשלות יכולים להחליט. יש מקום גם לציבור הרחב להחליט".

מגעיל? מרגיז? סהרורי? כל אלה גם יחד ועוד. אבל ככה, או דומה מאוד, ייראה העתיד הביולוגי שלנו. בהינתן שמדענים כמעט לא מדברים על זה, ידברו האמנים.

 

(לראשונה כתבתי ב"גלובס" על הקבוצה הזו בראשית 2001. הקטע הזה מעודכן לימינו).

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: