מולי ודולי: בטוחים שאתם יודעים מה זה שיבוט?

בתגובה לתגובה של אנה מהקטע הזה, אנסה לתקן אי-הבנה רווחת ולהבדיל בין כמה מושגים. לצערנו, המון מונחים בתחום הביוטכנולוגיה כוללים את המילה "שיבוט", קל להתבלבל וזה בהחלט קרה גם לי (מוזגת כוס מים).

שיבוט – שיבוט "סתם", בהגדרה המילונית שלו, הוא לא יותר מאשר "יצירת העתקי תאים". וכפי שנאמר באותה הגדרה, "שיבוט של תאים בודדים הוא תהליך שגרתי המתבצע רבות במעבדות, למטרות מחקר". לוקחים תא בודד, לאו דווקא אנושי, משבטים אותו, בודקים השפעה של חומר תרופתי על שני התאים הזהים. סתם דוגמה.

ובכל זאת, יש הבדל בין שני סוגים עיקריים של שיבוט:

1. שיבוט של יונק שלם – כאן אתם יכולים לשבץ את כל סיפורי הזוועה וסיפורי הבדים, כולל זה של כת הראעלים שטענה ששיבטה את התינוק האנושי הראשון (זה מעולם לא הוכח. יופי של יחסי ציבור הם קיבלו). אבל גם סיפורים תמימים למראה כמו זה של הכבשה דולי, היונק הראשון ששובט מתא בוגר. בטכנולוגיה הזו אמורים להוציא גרעין תא מיונק בוגר, ואותו להשתיל בביצית. הטריק הוא לשכנע את הביצית שאותו גרעין תא הוא בעצם זרע.
(מנפנפת לחבר גרישה).
שיבוט של יונקים התבצע כבר עשרות פעמים. אבל שיבוט של בני אדם כתחליף לשיטת הרבייה הקיימת הוצא במפורש מחוץ לחוק ברוב העולם והוא אסור על פי אמנה של האו"ם. הוא נחשב ל"no-no" בקרב מדענים המכבדים את עצמם. לא אכנס לפילוסופיה, רק אציין שהבעיה המוסרית כאן היא גם טכנית: השיבוט של יונק שלם עדיין אינו טכנולוגיה אמינה מספיק. מתוך כל 200 ניסיונות מצליח רק אחד, והדרך רצופה הפלות ועוברים מעוותים. כמעט שאין חוקרים שמוכנים להעמיד עובר אנושי במבחן כזה, שבו עומדים כל הזמן פרות וכבשים.

2. שיבוט תאי גזע עובריים (שזכה לכינוי המקוצר והמטעה "שיבוט עוברים"). כאן לא משבטים אף עובר בשלמותו – רק את תאי הגזע שלו. אלה הם, כזכור תאים בשלב התפתחות ראשוני, שתיאורטית עשויים לצמוח לכדי כל רקמה ואיבר בגוף. תאים כאלה נמצאים בשכיחות גבוהה אצל עוברים בני יומם (אל תראו עכשיו מול העיניים תינוק בן יומו, אלא אוסף של פחות מתריסר תאים). העוברים הללו עצמם לא נוצרו בשום שיבוט, אלא בדרך הישנה והטובה, ובדרך כלל הם "עודפים" של מרפאות פוריות.

החוקרים לוקחים את תאי הגזע מן העוברים ומנסים לגרום להם להפוך לסוג מסוים של תאים, למשל לתאי לב. ראיתי תאי לב כאלה בצלחת פטרי, בטכניון – מדובר באוסף של עיגולונים זעירים, חלקם פועמים בחוזקה. הם לא לבבות קטנים, הם רק תאים בודדים שבמצב נורמלי היו מרכיבים אחוזים בודדים מלב אנושי. התקווה של החוקרים היא לגדל איבר שלם, ואותו להשתיל בבני אדם אחרים, אבל מי יודע כמה זה עוד ייקח. אם יש כאן בעיה מוסרית, היא בשאלה – האם העובר המקורי, זה שקצרו ממנו תאי גזע, נחשב לאדם לכל דבר? התשובה עדיין בבירור, יש הרבה מתנגדים, אבל מעשית הניסויים הללו מאוד שכיחים.

(מבקשת מהיו"ר רשות לסטות קלות מהנושא).

אגב, לאחרונה התגלו תאי גזע גם במקורות אחרים, לא עובריים – למשל ברקמות שומן של אדם בוגר, בדם חבל הטבור, ברקמת חניכיים של שיני חלב וברקמות נוספות. צריך לומר שגם אם עוברים כן היו המקור היחיד, אלה עוברים ללא עתיד וללא הורים – ודאי שלא היו יכולים לתרום איברים להוריהם האומללים (שמן הסתם שמחים כרגע בתינוק המבחנה שנולד להם).

וכאן צריך לבוא ולומר (מכה על השולחן): בשום מקום ובשום מרכז מחקר אין מדענים שחולמים לגדל עובר שלם ברחם מלאכותי, להביא אותו לכדי צורת אדם ואז לקחת ממנו את איבריו. עובר בן שמונה חודשים שגדל ברחם, ותורם זרוע או כליה לאבא שלו? חס וחלילה! אין אפילו רעיון כזה, וגם לא אמור להיות צורך בשיטה כזו. מדובר בבלבול בין הסעיפים 1 ו- 2. או שרוצים, כמו בשיטה 1, לשבט תינוק מאדם בוגר, ולגדל אותו בריא ושלם.
או שרוצים לקחת תאי גזע בלבד מעובר שהוא בגדר ביצית מופרית, כמו בשיטה 2. במקרה זה נפטרים מהביצית אחר כך, כמו שאתם זורקים לפח ביצה שהפרדתם ממנה את החלמון. העובר המקורי הזה לא יגדל יותר. תאי הגזע שנלקחו ממנו ישמשו לניסויים.

(מוחה אגלי זיעה).
כך שלמעשה, שיבוט יכול גם ליצור עובר חדש וגם להרוס עובר חדש. לפעמים רואים שיטות כלאיים, והן אלה שיוצרות את הרעש – למשל, אותו עובר שהוכנסו בו גנים זכריים ונקביים יחד. הניסוי הזה (ששיבוט אינו בהכרח חלק ממנו) אמור להיות אבן דרך להשבחה גנטית של תינוקות, נושא שנוי במחלוקת מבחינה אתית. בכל אופן, הכוונה היא לקחת עוברים קיימים, להכניס/להוציא מהם תכונה מסוימת (נטייה למחלה גנטית למשל) ולתת להם להיוולד כילדים לכל דבר.

מה שיצר את הבלבול הוא אולי טכניקה אחרת, שאינה קשורה לשיבוט – זו שבה בוררים עוברים ובוחרים את ה"מתאים" מכולם להשתלה ברחם. בטכניקה הזו עשו שימוש כמה זוגות הורים שילדיהם חלו במחלה קשה, והם רצו להוליד להם אח או אחות שיוכלו לשמש תורמי מח עצם. כאן לא בוצע שום שיבוט – בסך הכל, הרופאים נעתרו לבקשה שבדרך כלל לא היו נעתרים לה, וסרקו את תכונותיה של ביצית מופרית, כדי לוודא שהיא תענה על דרישות ההורים. בשיטה הזו נולד אח לילדה בריטית בשם מולי. נא לא לבלבל עם דולי.

(שותה כוס מים).

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ירדן  On 11 ביולי 2003 at 11:43 am

    חלק גדול מהמהומה התקשורתית שמתחוללת נובעת (גרגיל) מזה שאנשים מדברים בשכנוע עצמי עמוק על דברים שהם לא מבינים בהם. כמובן שלא מדובר רק בביוטכנולוגיה, או רק בישראל.

    לדעתי לא הוסבר בשום מקום לציבור מה ההבדל הזה…

  • נעמה  On 11 ביולי 2003 at 11:55 am

    אני רוצה להעיר בשוליים שגם הסיפור של מולי (כמשל) הוא לא בלתי בעייתי מבחינה אתית. האם מוסרי להביא ילד לעולם רק כדי להציל ילד אחר? האם אתי עבור רופא לסייע בכך? במקרה של מולי הם קיבלו אישור מהוועדה האתית של בית החולים, למיטב זכרוני, אבל השיקולים מורכבים.

    ועוד אחת: יש הטוענים גם כנגד האיסור המוחלט על שיבוט יונק שלם [מה שמיספרת 1], שכן גם אם יבצעו שיבוט כזה של אדם הוא לעולם לא ייצא זהה לחלוטין לאדם המקורי. יש השפעה רבה גם לסביבה ולחינוך, לא רק לגנטיקה.

  • יורם קופרמינץ  On 11 ביולי 2003 at 12:50 pm

    איזה ידע שווה יש לך. אני אחכה בסבלנות למרות שכבר עכשיו אני זקוק להחלטה בעניין סעיף 2.
    ומול העיניים שלי ניצב הראש המדבר מ"קריוקי" או אולי זאת הסדרה השניה. של דניס פוטר.
    ושאלה: מי מוביל בעולם במירוץ?

  • ר.  On 11 ביולי 2003 at 1:41 pm

    אנשים מביאים ילדים לעולם בשביל סיבות הרבה פחות טובות מאשר להציל ילד אחר. לא שזה הופך את המקרה לפחות מורכב, אבל אותי איכשהו זה מכניס לפרופורציות.

  • נעמה  On 11 ביולי 2003 at 3:20 pm

    אנחנו לא יכולים ולא צריכים לשלוט בטכניקות שאנשים מפעילים בחדר המיטות שלהם, אם הם מאמינים שטכניקה זאת או אחרת יביאו להם בן או בת. אבל זה לא אומר שבבתי החולים שלנו, אנחנו צריכים להרשות לרופאים להשתמש בטכנולוגיה רפואית כדי לעשות זאת (בטכניקות של טרום-השרשה). כאן בהחלט צריך לשאול שאלות שהראשית שבהן היא מה למקצוע הרפואי, שנועד לרפא ולהגן על הבריאות, ולהעדפה לגבי מין הילוד? ואחר-כך שאלות נלוות, החל מהתוצאה של בחירת מין הילוד ברמה הגלובלית וכלה במימון ובזמן של הרופאים, שהולך לזה ולא למטרות אחרות.

    וכנ"ל לגבי האתיקה של מולי: כשמדובר בזוג הורים שמביאים ילד/ה לעולם מסיבות שונות ומשונות, איננו מתערבים. כאן מדובר בהתערבות הכרחית של המקצוע הרפואי והטכנולוגיה, שכן מדובר לא סתם בהולדת ילד נוסף אלא בהולדת ילד שיתאים מבחינת הפרופיל הגנטי שלו לתרום מוח-עצם לילד חי.וכמו במקרה הקודם, לא הרי מה שעושים אנשים בחדר המיטות הפרטי שלהם כהרי מה שעושים אנשי מקצוע בחדרי הטיפולים של החברה.

  • דרור פויר  On 11 ביולי 2003 at 3:37 pm

    תינוק משובט, האם הוא נקרא שֶבֶּט? (על משקל ששת). ואם כבר משחקי מילים, האם מדענית שמתעסקת בגנים נקראת גננת?

    ועוד שאלה, קצת מד"בית. מעניין אותי מתי יהיה אפשר לשבט תכונות. מדי פעם אנחנו הרי שומעים על זה שנמצא הגן שאחראי לזה והגן שאחראי להוא. יום אחד, אולי, ימצאו את הגן שאחראי, נגיד, על נדיבות הלב, או על הבנת הנקרא. האם נוכל להשתיל אותו לילדנו?

  • גילעד  On 11 ביולי 2003 at 8:03 pm

    בהקשר הזה (יותר לכיוון של דרור) אפשר להביא כדוגמא את "קונגו" של קרייטון, שעסק אומנם בקופה שיכולה לדבר בשפת הסימנים, אבל בין לבין גם העלה תאוריה שחלומות וזכרונות אפשר להוריש, שהרי כל רגש, מחשבה וזיכרון הם אוסף של מולקולות, שלכאורה יכולים להיות מזוקקים גם לגופו של הדור הבא.

  • מיצי  On 11 ביולי 2003 at 8:11 pm

    שיבוט תכונות זה לא הפריה?

    למרות שכבר אפשר לראות ב-2016, נגיד, את ביבי מכריז על פרויקט "גֶן לכל ילד".

  • אנה  On 13 ביולי 2003 at 12:50 am

    רק יותר מדי היינלין [1] במחזור הקריאה והידיעה המפוקחת שבטכנולגיה תמיד אפשר להשתמש לרעה – זאת לא סיבה לשים גבולות למחקר.
    לשום מחקר.
    אף פעם.

    יישום המחקר, באופן מעשי/ המוני/ מסחרי, הוא כבר עניין אחר שדורש התערבות פילוסופית לבחינה בין טוב ורע ולבסוף התערבות חוקתית לשימת גבולות.

    אני מאמינה שגם ממחקרים מזעזעים כמו זה שבפוסט המקורי, יש סיכוי מסויים שיצאו תגליות משמעותיות. אולי כאלו עם ערך לכלל האנושות ולכן יש לקיימם על אף הסיכון והגועל.

    תודה על הסקירה.

    ———-
    [1] באחד מספריו היינלין מתאר "גופות חלקי חילוף" שהן שיבוט ללא תודעה. כשאדם נפצע או מזדקן, הוא משתמש באותה גופה כדי להחליף חלק מגופו או את כולו.

  • דרור בורשטיין  On 13 ביולי 2003 at 11:02 pm

    סיפור אמיתי מדימונה:
    יש בדימונה מישהי, שהעסק שלה זה לנבא ת מין היילוד לנשים בהריון. את באה בחודש שני ומעלה, משלמת 100 שקל, והאישה מנבאת את מין היילוד. הדיל הוא, שאם היא טועה היא מחזירה את הכסף. בינתיים היא קנתה וילה (בנתיבות) ומיציבושי קינג ברווחים (היא גם נרשמה כעמותה והשיגה פטור ממס הכנסה והקצבות כמוסד ייחודי).

  • אביבה  On 14 ביולי 2003 at 1:04 pm

    אנה, אני לא שותפה לראייה דתית של המחקר המדעי. הוא חשוב, אבל לענייננו הוא אמצעי ולא מטרה.

    את מציעה מה שהציעה נעמה – לעשות במעבדה כל מה שניתן, אבל ליישם מסחרית רק חלק מזה. אם נתעלם מההבט העקרוני – מעשית, שיטת הפעולה הזו מלאת חורים.

    גם המדענים עצמם הם, כמה מצער, בני אדם. מופעלים עליהם לחצים כבדים מכל הכיוונים, במיוחד כשהם עוסקים בנושא שנוי במחלוקת. אבל זה כבר נושא לקטע נפרד 🙂

  • ד'  On 15 ביולי 2003 at 1:12 pm

    אחלה סקירה, כלומר פשוטה להבנה גם ע"י הדיוטות בתחום (אני למשל) ומעניינת ביותר.
    תודה

  • אנה  On 15 ביולי 2003 at 5:12 pm

    איך תדעי?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: