מקצועות שמתו: בלוז העגל של הפרה החולבת

תגידי, חולבת, מה בדיוק הקטע שלך?
תגידי, חולבת, מה בדיוק הקטע שלך?
כן, כן, יש לך עגל חדש, הו הו, והחלב שלך מתחיל להיות עצוב [1]

העגל שלך רעב, ונראה לי שהוא צריך מציצה
(כן, את יודעת שהעגל שלך רעב שזה לא מילה)
העגל שלך רעב, ונראה לי שהוא צריך מציצה
כן, נו, אבל החלב מתחיל להיות עצוב, הו הו, ונראה לי שאין לו מזל

עכשיו בא לי לחלוב והנה, הפרה לא רוצה
בא לי לחבוץ קצת והנה, החלב לא יצא
אני בוכה בקֳשָה-בקֲשָה, אל תעשי לי את זה
את יכולה בכייף לתת חלב וחמאה, נו, בייבי, אולי תישארי בבית

החולבת'שלי יצאה לשוטט, הו הו, הלכה שעות
החולבת'שלי יצאה לשוטט, הו הו, הלכה שעות
היא התעסקה עם איזה פר אחד, הו הו
אלוהים, ממש בעיר הזאת.

[1] במקור blue (אלא מה?)

1937 היא שנת היצירה של "בלוז העגל של הפרה החולבת", Milk Cow Calf's Blues, שכתב רוברט ג'ונסון. אז נכון שכאן הדובר הוא לא באמת בעל רפת, אבל לאור עולם המושגים החקלאי של השיר ובלה-בלה-בלה, נראה לי מוצדק לכלול אותו ברשימת המקצועות שמתו. איך אפשר לסרב לנתח עסיסי כזה?

אם אצל ג'ימי רודג'רס הרמזים המיניים באו במשפטים סתומים במקצת, כאן באמת לא צריך להסביר את המטאפורה. ג'ונסון היה אחד שמתעסק הרבה עם נשים, גם של אחרים. הוא תמיד נכנס לצרות איתן, ותמיד התלונן על זה. נראה שהפעם הוא תפס לו בחורה שובבה במיוחד, או סתם נתקף קנאה לא מבוססת. בכל אופן, התוצאה היא עוד בלוז מופתי מבית ג'ונסון.

אריק קלפטון, שביצע בלוזים של ג'ונסון באלבום שלם וביניהם גם את השיר הזה, כתב:
"מה שהמם אותי באלבום של רוברט ג'ונסון היה, שהוא כאילו בכלל לא ניגן בשביל קהל. זה לא ציית לחוקים של זמן או הרמוניה או מה שלא יהיה – הוא פשוט ניגן לעצמו. זה היה כאילו הוא הרגיש דברים בצורה כל כך קריטית, שהוא לא היה יכול לסבול את זה… המוזיקה שלו נשארת הזעקה החזקה ביותר שאני יכול למצוא בקול האנושי".
(תודה לערן).

ונמצאנו למדים, שגם כשמישהו כותב שיר על חלבן מעוצבן ומתכוון לומר "מילי, תתני לי", הוא יכול להפוך ליצירת מופת בלי להתכוון לזה. אם אתם רוצים, תקראו לזה אמנות חוסר היומרנות.

עוד מקצועות שמתו, ולמה.