התינוק של פנדורה

 

עוד לא התחלתם לקרוא, וכבר שיבטו חולדה

 

הגיליון האחרון של Scienic American עדיין לא עודכן באינטרנט בגרסה העברית של המגזין, אבל זה יקרה כנראה בקרוב. גרסת הנייר כבר הגיעה אלי (דיסקליימר: בחינם), ובה שוכן מאמר שפורסם במהדורה האנגלית של חודש מאי. הנושא: "תינוקות מבחנה ושיבוט בני אדם". אכן, שוב מוזכרת לואיז בראון, ילדת המבחנה הראשונה.

השאלות האתיות לגבי שיבוט אדם מזכירות מאוד את הלבטים שהתעוררו סביב לידתה של בראון, לפני 25 שנה, וזו לא הפעם הראשונה שעורכים את האנלוגיה הזו. אבל כותבת המאמר, עיתונאית המדע רובין מרנץ הניג (Marantz Henig), מעלה עוד אנלוגיה מעניינת בין שתי הטכנולוגיות – ההשפעה של מידת ההתערבות הממשלתית בהן.

 

התחלתי להעתיק ציטוט, אבל נסחפתי ובסוף יצא איזה רבע מאמר:

 

"השיגעון לנסות ולהסדיר את השיבוט, או אפילו לאסור עליו לחלוטין, הוא בחלקו ניסיון מכוון למנוע מן השיבוט ללכת בעקבות ההפריה החוץ-גופית, תחום שהמחקר בו התאפיין בבלגן של פעילות ללא השגחה ממשלתית או אתית וללא תיאום מודעי. למרבה האירוניה, הסיבה שהפריה חוץ-גופית נפוצה היום כל כך בארצות הברית ואין עליה בקרה, היא שהמתנגדים לה, ובראשם מתנגדי ההפלות, ניסו לעצור אותה לחלוטין.

 

"ההתנגדות העיקרית שהביעו מתנגדי ההפלות להפריה החוץ-גופית נגרמה משום שהיא כרוכה ביצירת עודף עוברים, שבסופו של דבר יושמדו ללא טקס (היום משבטים מהם תאי גזע – אביבה). על פי אמונתם זהו רצח עם חמור יותר מכל ההפלות שנעשות במרפאות. הם  סברו, לפיכך, שהאסטרטגיה הטובה ביותר תהיה למנוע מהמחקר בתחום זה כל מימון ממשלתי.

 

"סדרת ועדות נשיאותיות שראשיתה ב-1973, דנה באתיקה של ההפריה החוץ-גופית אבל לא הצליחה להבהיר את הדברים. היו ועדות ששקעו עמוק כל כך בבוץ הפוליטי של ההפלות עד כי לא הצליחו לארגן אפילו פגישה אחת. אחרות סיכמו שמחקר ההפריה החוץ-גופית הוא אתי כל עוד מכבדים החוקרים את מעמדו הייחודי של העובר כבעל 'חיים אנושיים פוטנציאליים', סיכום שהוא הצהרה יותר מאשר קו מנחה. ב-1974 עצר הממשל מימון פדרלי למחקר עוברים. כמו כן נאסר לממן מחקר בעוברים אנושיים בני פחות משמונה שבועות, מחקר הכולל בתוכו את ההפריה החוץ-גופית. ב-1993 חתם הנשיא ביל קלינטון על חוק שמאפשר מימון פדרלי לחקר ההפריה החוץ-גופית (ואולם ב-1976 שב הקונגרס ואסר על מחקר בעוברים).

 

"בסופו של דבר הממשל לא נתן מעולם את חסותו אפילו למענק מחקר אחד בהפריה אנושית חוץ-גופית, למרות שכמה וכמה ועדות פדרליות לביו-אתיקה המליצו לאפשר לקבל תמיכה ממשלם המיסים למחקר ההפריה החוץ-גופית כל עוד מתקיימים סייגים מסוימים.

 

"מכיוון שנמנעה התערבות ממשלתית, שהיתה משמשת בוודאי גם לקביעת מסלול המחקר בהפריה חוץ-גופית, נוצר ואקום כספי שאליו נשאבו מדענים בעלי יוזמה שנתמכו במימון פרטי. הסוכנים החופשיים הללו עשו למעשה ככל העולה על רוחם ובלבד שהשוק החופשי יכול היה לשאת זאת. כך הפך המחקר בהפריה חוץ-גופית למערב פרוע מדעי שהונע בכוח השוק והתקיים ללא קווים מנחים.

 

"אנשי המקצוע ניסו להסדיר את פעולתם בעצמם. ב-1986 למשל, פרסמה החברה האמריקנית לפוריות הנחיות אתיות וקליניות לחבריה – אבל הפיקוח החופשי הזה היה יעיל רק באקראי. ב-1990 היו יותר מ-160 מרפאות שעסקו בהפריה חוץ-גופית, אך איכותן לא היתה אחידה, ולנזקקים לטיפול לא היה מספיק מידע אובייקטיבי שיעזור להן לבחור את הטובות שבהן.

 

"היום, במה שנראה כניסיון להימנע מן הטעויות שנעשו לגבי ההפריה החוץ-גופית, הממשל הפדרלי מעורב בפועל בהסדרת השיבוט. ב-1997, מייד עם פרסום ההמלטה של הכבשה דולי, היונק הראשון ששובט מתא בוגר, ייסד הנשיא קלינטון מנגנונים שיאסרו על פעולות דומות בבני אדם, מנגנונים שנותרו על כנם עד היום. הקונגרס האמריקני ניסה כמה פעמים להוציא את השיבוט האנושי אל מחוץ לחוק…. (וכאן מוסבר הניסיון של הפוליטיקאים לכרוך יחדיו שיבוט של אדם שלם, כלומר "שיבוט למטרות רבייה", ו"שיבוט טיפולי" של תאים עובריים בלבד. הנה הסבר להבדלים – אביבה)".

 

עד כאן דבריה של מרנץ הניג.

 

אני חוזרת ומדגישה את ההבדלים בין שיבוט של אדם שלם לבין שיבוט תאי גזע, כי כאן בא לי לדבר רק על שיבוט אדם. בכל אופן, מהדברים האלה מסתבר שעדיף לממשל האמריקני לקחת אחריות על האפשרות שאנשים ישבטו אנשים בעתיד הקרוב, במקום לאסור על כך לגמרי, ואחר כך לראות איך בכל זאת השוק משתולל ללא פיקוח. אגב, בישראל השיבוט נאסר, על פי חוק איסור התערבות גנטית, אם כי לתקופת זמן של חמש שנים בלבד – בעוד מספר חודשים היא תסתיים, ואז יצטרכו הממונים לחשוב מה עושים עם זה.

 

לא מזמן ישבתי שוב לקרוא דיונים ארוכים בעניין השיבוט, בעד ונגד. כמה שלא יגעתי לא הצלחתי למצוא נימוקי נגד טובים מספיק. רוב נימוקי הנגד ששמעתי (ושהשמעתי בעצמי בזמנו) נובעים מאי-הבנה, מבלבול עם טכנולוגיות אחרות או מתפיסה מוטעית – כאילו המשובט יהיה אנדרואיד חסר רצון עצמאי (ע"ע "צבא של היטלרים!"). לתוך זה נכנסות גם שאלות נגזרות, כמו החשש מתיכנות גנטי מסיבי של תכונות התינוק לפני הלידה – אכן שאלה אתית קשה, אבל לא קשורה לשיבוט עצמו.  

 

כרגע, נימוקי הנגד היחידים שמחזיקים מים הם שניים:

1. נימוק דתי: שיבוט כרוך ביצירה ובהשמדה של ביציות מופרות רבות, שכמוהן כרצח (רק אם אתם נוצרים. ליהדות אין בעיה עם זה).

2. נימוק טכני: מצב הטכנולוגיה כיום מחייב ניסוי וטעייה רבים לפני שנולד משובט מוצלח אחד. מתוך כל 200 ניסיונות שיבוט, לפחות 199 נכשלים על פי הסטטיסטיקה הקיימת (האם ומתי זה ישתנה? כנראה עניין של זמן).

 

אם יש לכם נימוקים נוספים, זה המקום.

 

ספקולציה לסיום: אולי אתם זוכרים שבמארס 2001 קם מדען ישראלי בשם אבי בן-אברהם, וחבר לשני מדענים נוספים, איטלקי ויווני – אלה הכריזו שישבטו את התינוק הראשון, מכל המקומות, בארץ הקודש. התייחסות החוגים המדעיים אל המיזם הזה היתה מזלזלת וכעוסה, בעיקר מפני שלא הודגשו מספיק הסיכונים הטכנולוגיים. מאז לא שמענו מילה בנושא (אם לא סופרים את הגימיק של כת הראעלים, שהיה כנראה שקרי). 

פרופ' מישל רבל ממכון ויצמן, יו"ר ועדת ההיגוי הלאומית לביוטכנולוגיה, אמר אז על המיזם של בן-אברהם, בראיון ל"גלובס":

"זה מצער, וזה יגרום נזק רב למדע הישראלי, ומצייר אותנו ברמה נמוכה, ללא שום כיסוי מדעי שתומך בזה. זה מציג את ישראל כמדינה פרוצת חוק, ברברית, שבה מותר לעשות דברים כמו בסינגפור או מדינה נחשלת אחרת. יש כאן חוק, יש ועדות לביו-אתיקה ויש להן גם שיניים… אנחנו מובילים בעולם בנושא הפריה חוץ-גופית ומחקרבתאי גזע, אבל בישראל לא הצליחו לשבט אף חיה אחת ואף חברה רצינית לא חושבת לעסוק בזה".

 

אבל המאמר ב"סיינטיפיק" גורם לחשוב, שהרבה תלוי ביחס של הממשל האמריקני – השיבוט כנראה ימשיך להיות אסור בארה"ב מסיבות דתיות/אתיות, אבל באיזשהו שלב ייפתרו הסיבות הטכניות, ואז יש סיכוי שהוא יותר בישראל. או-אז תהפוך ארצנו למרכז שיבוט והפריה עבור אמריקנים. מעניין אם יש סטארט-אפים ישראליים שחושבים לבנות על הפוטנציאל. גם אם יש, הם בטח לא מדברים על זה עם אף אחד.  

  

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רוני ה.  On 1 באוקטובר 2003 at 5:09 pm

    אני חושב שאחד מנימוקי הנגד הוא החשש מ-"לשחק בלהיות אלוהים".

    נניח שהילד שיוולד יהיה בעל פגמים גנטיים. או ימות בגיל צעיר. או לא יוכל להוליד ילדים. או שיהיו לו מחלות שלא נוכל לרפא.

    אנו פוסלים היום תרופות חדשות גם על סמך אחוזים מזעריים של רעילות ושל סכנה. האם יצירת אדם חדש שיש לו פוטנציאל לחיי סבל קשים לא צריך להרתיע?

  • א  On 1 באוקטובר 2003 at 7:51 pm

    ומה אם החולדה תהיה בעלת פגמים גנטיים, או תמות בגיל צעיר, או שלא תוכל להוליד חולדות משלה, או שיהיו לה מחלות שלא נוכל לרפא?

    ומה אם מכל אלף חולדות משובטות, רק אחת בכלל תיוולד כשהיא בחיים?

    אה, מה אני מדבר בכלל, כל זה הרי כבר קרה. מזל שבינתיים זה קרה רק לחולדות, לכבשים, לכלבים, לחתולים ולקופים, שכידוע גורלם לא אמור להזיז ביצה לנזרי בריאה שכמונו.

    טוב, מספיק לקשקש, חזרה לחדר המשחקים.

  • אביבה  On 1 באוקטובר 2003 at 11:00 pm

    למרות שלא צריך אפילו להשתמש ב"אילו" וב"אם כי" – עד עתה, רוב היונקים המשובטים גילו תוחלת חיים קצרה יותר או נטייה למחלות (כמו דלקת הפרקים של דולי). שיעור ההצלחה, כפי שכתבתי, עומד על 1 ל-200.

    הטכנולוגיה עדיין לא בשלה, אין ספק. אבל שהמכשולים האלו ייעקפו ככל הנראה – אם לא מחר אז מחרתיים. לכן השאלה צריכה להיות כזו: בהינתן שלמשובט לא יהיו בעיות רפואיות יוצאות דופן, האם עדיין יש פסול בשיבוט? על השאלה הזו צריך לענות.

    ובהינתן שיהיו למשובט בעיות שיוגדרו "קלות מאוד", האם עדיין יהיה "שווה" לשבט? שיקולים כאלה בדיוק משמשים באישור תרופות לשיווק – וראו את הרשימה הארוכה של תופעות לוואי לכל תרופה קיימת.

  • עומר  On 2 באוקטובר 2003 at 8:30 am

    הטבע והמין האנושי הנם תוצר של התפתחות אקראית, בלתי מכוונת. תהליך הרבייה יוצר שונות רבה בין בני אדם ובכך מאפשר למין האנושי לגדל בקרבו בני אדם שונים שיוכלו להתמודד עם מצבים שונים. שיבוט פירושו ריבוי מאותו הדבר וויתור על ההתפתחות האקראית. המשמעות היא כמובן אובדן היכולת להתמודד עם מציאות משתנה, יכולת שקיומה הוא תנאי להשרדות.
    מעבר לטיעון זה ניתן בהחלט לטעון כי עשויות להיות השלכות מוסריות לקיום תהליך זה, בעיקר של זילות בחיי אדם.

  • אביבה  On 2 באוקטובר 2003 at 9:51 am

    השלכות בלתי צפויות על השונות הגנטית באוכלוסייה. צריך גם לקחת בחשבון לאילו מטרות השיבוט ישמש (או באיזה מקרים הוא יותר) – אם הוא יהיה "שכיח מדי" באוכלוסייה, עלולה להיווצר בעיה. אם משובט יחליט לשבט את עצמו שוב, ונראה שיבוטים בחזקת שניים או שלושה, שוב בעיה.

    עניין הזילות בחיי אדם לא ברור לי. השיבוט לא אמור להיות קל יותר מאף שיטה אחרת, רק לחסוך את הצורך בתא זרע. הוא עדיין דורש הריון ולידה, בדיוק כמו בהפריית מבחנה, אגב.

  • עומר  On 2 באוקטובר 2003 at 11:29 am

    דווקא טיעון חזק (קבלי את המדריך לקריאה בין השורות – בדרך כלל, עומר, אתה כותב שטויות. הצלחת להפתיע אותי ואני תוהה האם זה בגלל שהעולם השתגע, או שהעתקת מהיכן שהוא את הרעיון, או שפשוט מדובר במישהו אחר)
    בכל מקרה, הרעיון לטענה שלי לקוח ממאמר של צבי ינאי שקראתי לפני כמה שנים בנושא גנטיקה והשבחה גנטית של צמחיה. צריך לזכור שאנו רואים אבולוציה בדיעבד, אך לא בעת התרחשותה. לכן אין לנו יכולת להבין מה ההשלכות האבולוציוניות של היבטים מסוימים בחיינו (ובכלל זה שיבוט).
    ההיבט המוסרי היה שליפה אינטואיטיבית, אך נראה לי שניתן לבסס אותו. ההבדל בין שיבוט להפריית מבחנה הוא שאתה מתקדם שלב בתהליך הבחירה – אתה יודע לומר טוב יותר מה יהיה התוצר. למעשה, תהליך ההפריה אינו מספק שום יכולת להעריך מה ייצא. תהליך השיבוט נעשה לאור מודל קיים ולכן מאפשר לבצע הערכה כזו (לפחות תיאורטית).

  • אביבה  On 2 באוקטובר 2003 at 12:09 pm

    הכוונה היתה כזו: "טיעונך, עומר, בניגוד לשאר הטיעונים נגד שיבוט, עומד גבוה מעל, מזהיר ומאיר את שמי הוויכוח" ואפשר להמשיך עם זה עוד ועוד 🙂

    הנקודה הזו, אגב, תקפה גם לעניין הנדסה גנטית של צמחים. לא ברור מה מידת הנזק בהם (אולי יש, אולי אין), אבל ודאי לא רצוי שהם יתפשטו מעבר למכסת הגידול שהוקצבה להם ו"ידביקו" צמחים אחרים. קשה לחזות השלכות של הפרת איזון אקולוגי.

    לגבי המוסר – שיבוט אולי יחסית יותר "ודאי" מאשר הפריה רגילה, מבחינת תחזית התוצאות. אני לא מדענית, אבל נראה לי שעדיין יש טווח רחב של אפשרויות גנטיות גם לגבי משובט. וכמובן, ישנה השפעת הסביבה וגורמי הסיכון, שמעצבת את האדם לא פחות (ויש אומרים יותר) מאשר הגנטיקה.

  • עומר  On 2 באוקטובר 2003 at 1:10 pm

    ברור שיש המון גורמים מתערבים ואין דרך לומר כי זהות גנטית יוצרת זהות באופי (ולראיה תאומים זהים). עם זאת, מבחינת האדם הפשוט, הבחירה בשיבוט, יותר מכל, היא כיוון שיש כבר מודל מוצלח לחיקוי. אני חושב שלגבי ההשלכות האתיות יש לתת את הדעת על ידי תרגילי סימולציה של עולם עם שיבוטים. ההשלכות יהיו באופן שבו אנו תופסים את האדם לאור חיי היומיום. על מנת לעשות זאת עלינו לנסות ולדמיין את חיי היומיום בעידן השיבוט. זה בהחלט יותר מסובך מנימוקים אחרים, אשר מתבססים על מדע, ניסיון, או אמונה.

  • גיא  On 2 באוקטובר 2003 at 1:22 pm

    א. אם אינני טועה, כיום מגלים יותר ויותר שלסביבה יש השפעה גדולה יותר או לפחות משמעותית, יחסית להשפעה הגנטית, על התפתחות האדם. כך שהתפתחות אקראית כנראה תהיה.[1]
    ב. עומר מייד מפלה הפלייה גזענית לא מודעת- המשובטים רק ישבטו את עצמם וינודו\ינדו עצמם מהחברה ה'נורמלית'. כמובן שפה השאלה היא מה תהיה ההתפתחות האתית של הנושא. ילדי מבחנה השתלבו יפה מאוד, למיטב ידיעתי.
    ג. בעיות מוסריות ניתן לפתח מכל נושא ולמימדים מפלצתיים ומוגזמים. המגוחך הוא שההתקפה על חוסר המוסריות התפתחה על תרחיש עתידי בינתיים (אלא אם לוקחים ברצינות את הכת) בעוד שיש בעיות מוסריות אחרות אשר אמורות להיות תואמות את הגיון המתנגדים ואינן נתקפות באותה עוצמה (אם בכלל או אף להפך).
    אכן יש בעיות אתיות קשות בתחום, אך הן אינן שוללות כלל את השימוש בשיבוט לכל צורך(!!) אלא מגבילות אותו.

    הכל לעניות דעתי כמובן.

    [1]- אחד החיזוקים להתפתחות סביבתית זו הייתה שיבוט של חתול חסר כתמים שיצא.. ובכן.., אני מניח שדי ברור שלשיבוט, למרבה ההפתעה, היו כתמים. (שוב, אני משתמש פה בזיכרוני בלבד)

  • עומר  On 2 באוקטובר 2003 at 1:31 pm

    לגבי סוגית הכתמים, אני לא בקיא, אבל השאלה היא כמובן מה השפעת המטען הגנטי עלינו. אני חושב שניתן לומר במידה רבה של וודאות כי השפעת המטען הגנטי רבה, אך לא מלאה. והטיעון הוא כמובן שריבוי אפשרויות מעלה את הסבירות כי אחת האפשרויות תהיה האפשרות הנכונה.
    לגבי ההפלייה הגזענית – מהי ההפליה ובין אילו גזעים? לא ברור מהערתי ולא מתגובתך. אם אתה מתכוון לסוגיה המוסרית, הרי שהחשש עליו הצבעתי הוא שהשיבוט לא יבוצע באופן אקראי או באופן שישמר את השונות הטבעית, אלא שהוא יוקצה באופן מודע ולא "שוויוני" (זו לא המילה המתאימה, אך הכוונה ברורה אני חושב). אין כאן שום דבר גזעי, אלא אבחנה על טבע המין האנושי, לכל היותר (וגם זה בעירבון מוגבל).

    עומר

  • אביבה  On 2 באוקטובר 2003 at 2:36 pm

    הכתמים נקבעים בשלב מאוחר יותר בהתפתחות, עם החלוקה לנקבות וזכרים. הסבירו את זה בקצרה בדיון ב"אייל", הנה כאן:

    http://www.haayal.co.il/thread.php3?rep=73696

  • גיא  On 2 באוקטובר 2003 at 6:28 pm

    לא פלא שלא זכרתי..
    בכל אופן, דוגמא זו היא אף יותר טובה מכיוון שהיא מראה שגורמים סביבתיים אף משפיעים על הגנים עצמם.

    בקשר לגזענות- אתה אמרת ש- "שיבוט פירושו ריבוי מאותו הדבר וויתור על ההתפתחות האקראית.". משפט זה בעצם מתקבל רק באם קהל מסויים באוכלוסיה (או כלל האוכלוסיה), אפילו התפתח מפרט אחד, משתמש רק בטכניקת השיבוט בכדי להתרבות וכך גם משובטיו.

  • אביבה  On 3 באוקטובר 2003 at 12:37 am

    צריך קודם לחשוב בשביל מה צריך בכלל שיבוט ומי ישתמש בו. אם פוסלים את תסריטי הבלהה הלא מבוססים, נשארים רק שני מקרים – זוגות עם בעיות פוריות (גבר עם ספירת זרע נמוכה) שיוכלו להרות ללא זרע, לסביות שירצו להרות ללא זרע, ואולי גם הורים שאיבדו את ילדם וירצו לשבט אחד חדש (לא משנה שהילד המשובט יכול לצאת נורא גועלי ובגלל לא דומה למלאך שהכירו).

    כמה גבוה כבר יכול להיות השיעור של המקרים האלה באוכלוסייה? לדעתי נמוך למדי, ולמעט במקרה של בעיות הפוריות (של הגבר בלבד, לבעיות פוריות של אשה השיבוט לא יעזור), אין לו עדיפות על הפריה מלאכותית סתם.

  • איתן כספי  On 3 באוקטובר 2003 at 10:57 pm

    על כל דבר שקורה באור, קורים חמישה בחושך.
    הבעיה תהיה כאשר תוצרי החושך יצאו לאור.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: