מיסטר ג'ונסון הולך לעיר

 

האיחור הקל לא ימנע ממני להכריז בחגיגיות: אריק קלפטון הולך לעשות כבוד לאחד מהאבות המייסדים של הבלוז, רוברט ג'ונסון. כן, זה השובב ההוא שכבר הוצג פה עם מקצוע שמת. עשו לו גם מחווה בסרט "אחי, איפה אתה" – אם אתם זוכרים את הצעיר השחור שמכר את נשמתו לשטן, מסתובב בטרמפים ומנגן כמו שד.

האלבום של קלפטון ייצא בסוף חודש מארס וייקרא Me & Mr. Johnson. זה הזמן לבחור באחת משתי אסטרטגיות פעולה:

א. לחסוך כסף לא רק לאלבום הזה, אלא גם לאחד מאלבומי האוסף של ג'ונסון שמסתובבים היום בשוק, עם הביצועים המקוריים.

ב. להמתין ליציאתו של אוסף חדש-חדיש, שבטח ייצא באריזה נאה ובמחיר גבוה, מעט לאחר האלבום של קלפטון. סביר להניח שפתאום כל העולם ייזכר בג'ונסון ושתולדות חייו הסהרוריים יימרחו על פני מדור-שניים של אוחובסקי (אני לא מתלוננת).

ג. טוב, אז תורידו, מנוולים. פה יש כמה דוגמיות.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אורי  On 9 בפברואר 2004 at 11:09 pm

    סביב רוברט ג'ונסון יש כיום יותר מיתוסים ואגדות מאשר חומר מתועד של ממש. האיש מת ב-1938, בגיל 27. הוא הספיק לנגן עם גדולי הקאנטרי בלוז של התקופה: סאן האוז, צ'ארלי פאטון, וילי בראון, בליינד למון ג'פרסון ועוד כמה. אבל את ההשפעה האמיתית עליו מייחסים לבלוזר בשם אייק זינמן, ברנש שמיוחס לו טאץ' גאוני במיתרי הגיטרה ושמעולם לא הוקלטו יצירותיו. אמרו על זינמן שני דברים: האחד, שהוא אהב לנגנן בלילות כשהוא ישוב על אבני מצבות בבתי קברות; והשני, שרק אחרי שלימד את רוברט ג'ונסון במשך שנה תמימה את מקצוע הבלוז הפך האחרון למה שהוא באמת, אגדת בלוז מהלכת.

    ועוד משהו: ב-1990, הרבה שנים אחרי שרוברט ג'ונסון כבר נקרע על הבלוז הגדול בשמיים ורבים אחרים הקליטו מיצירותיו, הוציאה סוני את האוסף האולטימטיבי של יצירותיו, דיסק כפול שעליו יש – פחות או יותר- כמעט כל מה שג'ונסון הואיל בטובו להקליט. נוסף על כך הצליחה סוני להשיג את שתי התמונות היחידות של ג'ונסון שכנראה קיימות בכלל. בסוני חשבו לגרד את השוק עם עשרים אלף עותקים שיימכרו מהאלבום ההיסטורי הזה. הם נדהמו לחלוטין כשלמעלה ממיליון יחידוץ נמכרו תוך זמן קצר והפכו את הפריט הזה לאלבום הבלוז הנמכר ביותר אי פעם.

  • ערן ג'ונסון  On 10 בפברואר 2004 at 2:38 pm

    וכל מכרי וידידי חשבו שהתחרפנתי קשות כששמתי מאה שקל, סכום עתק במונחי 1990, על אלבום מוזר של איזה בלוזיסט משנות ה-30'. מראה לכם כמה הם מבינים. ברור שזו היתה בסופו של דבר רכישה מוצלחת מאד.

    בעיה אחת בכל זאת יש בדיסק הכפול של סוני – זה אוסף של כל ההקלטות של ג'ונסון שקיימות. 41 שירים שלפחות רובם מיוצגים בשני טייקים, בזה אחר זה, מה שעלול להפוך לעסק מייגע מאד בהאזנות חוזרות. היום אפשר ומומלץ לערוך ממנו דיסק בודד עם הטייקים הטובים יותר, או ללכת על האוסף הקלאסי של ג'ונסון – king of the delta blues, אם תמצאו אותו.

    עוד עניין אחד לגבי רוברט ג'ונסון ו"אחי איפה אתה" – כשראיתי את הסרט חשבתי באמת שמדובר על רוברט ג'ונסון ושהם שינו את השם רק לצורך הסרט אבל סילק טענה אז בלהט שהיה גם אחד טומי ג'ונסון עם סיפור דומה, ושהוא קדם לרוברט, ומסתבר שהיא צדקה.
    http://www.cr.nps.gov/delta/blues/people/tommy_johnson.htm

  • אביבה  On 10 בפברואר 2004 at 2:46 pm

    טוב לדעת. מסתבר שאותו טומי גם היה פעלולן גיטרה לא קטן. עם השיניים, בין הרגליים, מה שבא – בא 🙂

  • דויד פרץ  On 11 בפברואר 2004 at 5:57 pm

    של הדלתא לפחות.
    רוברט ג'ונסון הוא מוכשר כשד אין על זה ויכוח. גם אני נחשפתי לאותה קופסא של סוני – קולומביה וחשבתי שהוא האדם הקדמון, רק שנים אחר כך כשהתחלתי לנבור לעומק הדלתא גיליתי, שלפעמים מה שמצטלם טוב כסרט, הוא לא בהכרח המציאות. צ'ארלי פאטון, הוא ההשפעה הגדולה על רוברט הצעיר (פרט לזינמן הלא מתועד ) הן מבחינת הנדודים, והן מבחינת הגישה המאוד אקלקטית לבלוז הבסיסי, שכן ג'ונסון כתב לפחות שיר אחד שהושפע ממסורת הרגטים- סווינג העירונית (THERE RED HOT ) וסביר להניח שהיה כותב עוד.
    אבל כפי שהמלווה של ג'ונסון ג'וני שיינז, העיד עליו כמה פעמים רוברט היה צעיר רברבן עם פה גדול ותיאהון לחורבן. סביר להניח שהוא לא ניגן עם פאטון שהיה כוכב גדול מאוד ברחבי הדלתא באותם זמנים, בעוד שרוברט היה אחד מהנערים הפוחזים שניסו את מזלם, וחיקו את כוכב הגדול.

    ואם כבר עסקינן בכוכבי בלוז מאותה תקופה, קחי המלצה חמה מאוד לשמוע את בליינד ווילי ג'והנסון, הבחור הטקסני והעיוור הוא בעיניי אגדת הבלוז הכי גדולה שלא הכרת.
    האיש ניחן בקול יוקד ובאש התמיד בשיריו. הוא היה אדם דתי מאוד ומתנגד גדול מאוד לארה"ב הוא נעצר אפילו פעם משום ששר מול בניין המכס של ניו אורליאנס "If I Had My Way I'd Tear That Buildng Down " .

    המוזיקה שלו היא הדבר הכי פראי ובוער שניתן למצוא במחוזות הבלוז, לפעמים כשהוא שר עם השותפה שלו – אישתו זה נשמע כמעט כמו להיטי הרוק גאראז' שהוייט סטרייפס יעשו מהם קריירה שלמה עשרות שנים אחר כך. ומדובר רק בגיטרה ושירה!! תקשיבי ל JOHN THE REVALTOR בשביל לשפוט בעצמך.
    ולמי שמכיר את הפסקול של "פריז טקסס" מאת ריי קודר, סביר להניח שהוא יופתע לגלות שהפסקול מבוסס ברובו על קטע סלייד מדהים של בליינד ווילי ג'והנסון שנקרא DARK WAS THE NIGHT, COLD WAS THE GROUND

    נקודה אחרונה, לפני כשלוש שנים הוציא פיטר גרין תקליט שכולו הוקדש לבלוז של רובט ג'והנסון, אז נכון שהוא לא מפורסם כמו קלפטון, ובכל זאת שווה להזכיר אותו כאן, כי גרין הוא דמות טראגית עם קריירה מפותלת שהתחילה בפליטווד מק עברה דרך שנות שיגעון בשממה ושיקום חלקי לאחרונה.
    גרין מבצע את ג'והנסון בצורה מכמירת לב ופגיעה שמסופקני אם קלפטון על שלל חליפות הוארסצ'ה שלו ירשה לעצמו להחשף בעירום נפשי מלא מול הקהל הרחב.
    בכל מקרה נחכה ונשמע.

  • בבון  On 11 בפברואר 2004 at 8:51 pm

    רשימה כזאת ותגובות כאלה – מרתק! ואני עוד החזקתי מעצמי מבין על שקלטתי את ההתיחסות לרוברט ג'ונסון ב"אחי איפה אתה"…

  • אביבה  On 11 בפברואר 2004 at 10:15 pm

    הרבה מה לחפש והרבה מה לשמוע 🙂 מבטיחה לדווח.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: