תחליף אפשרי?

 
דו"ח מבקר המדינה לעניין הפיקוח על ניסויים בבעלי חיים התפרסם השבוע. אין לי מה להגיד עליו – הכל כתוב בפנים. מה שכן, זו הזדמנות להביא הנה מאמר בנושא פיתוח והטמעת החלופות לניסויים, שהתפרסם במוסף "ביוטכנולוגיה" בהוצאת "הארץ", במארס 2004.

*  *  *

סעיף 9 לחוק צער בעלי חיים (1994) קובע ש"לא יינתן היתר לעריכת ניסויים בבעל חיים, אם ניתן להשיג את מטרת הניסוי בדרכים חלופיות סבירות". למרות סעיף זה, המועצה לניסויים בבעלי חיים בישראל לא אישרה מאז היווסדה אף חלופה לניסוי בבע"ח. הטענה הרווחת שמשמיעים תומכי המועצה היא שחלופות יקרות יותר לשימוש, ואחרים אומרים כי תפקידה אינו להציע חלופות, אלא רק לאשרן במידה שהחברה עורכת הניסוי מציעה אותן. כאן עולה התהייה, אולי אלה הן חברות הביוטכנולוגיה עצמן שאינן מבקשות אישורים אלה.

האם באמת, למרות ההתקדמות שעשתה הביוטכנולוגיה בעשרים השנים האחרונות, אין היום חלופות הולמות לניסויים בבעלי חיים, שיאפשרו לחסוך את הסבל ואת העלות הכרוכה בהחזקת החיות? על פי פרופ' אלכס צפרירי, מומחה לרבייה במחלקה לבקרה ביולוגית במכון ויצמן, המשמש בהתנדבות כיו"ר הפורום הבין-אוניברסיטאי למדעי הרפואה (פורום התומך בניסויים בבע"ח), יש גם יש חלופות – ורק צריך לדעת מתי להשתמש בהן. "החלופות הן בדרך כלל הרבה יותר זולות ופשוטות לביצוע, ומצד שני יכולות להיות יעילות רק בשלב מסוים", הוא אומר. להערכתו, כשליש מהמחקר הרפואי היום נעשה בבני אדם, כשליש בבעלי חיים וכשליש בחלופות. אלה כוללות תרביות תאים, ביו-ריאקטורים (מיכלים שמאפשרים לייצר חומרים מחוץ לגוף החי), ואפשרות לבדוק חומרים בלי לנגוע בחיה כלל.

צ'אנס להדמיית מחשב
סקירת מולקולות באמצעות הדמיית מחשב היא דוגמה קלאסית לאפשרות להחליף שלב שלם בתהליך גילוי התרופות. "זו אלימינציה של דברים שבזמנו היו צריכים להיבדק ע"י עבודה שחורה ותוך הקרבת חיות", אומר צפרירי. ועם זאת, לדבריו, מדובר בסינון ראשוני בלבד. "החומרים שנבחרים כמועמדים הטובים ביותר יצטרכו לעבור סינון על בעל חיים שלם, אבל אפשר להפחית מאוד את מספרם".

גם בדיקות בטיחות של חומרים יכולות להיעשות בשלב ראשון בתרביות רקמה. צפרירי מביא לדוגמה את מבחן AMES, שבו בודקים חומרים מסרטנים על פי מוטציות שהם יוצרים בתרביות חיידקים, ואת מבחן LAL, הקובע אם חומר מסוים יגרום לדלקת בגוף. "פעם זה היה נעשה בבעל חיים שלם, והיום עורכים את הבדיקה באמצעות לקיחת דם מסרטן הקרוי Limulus , בלי להרוג את החיה (בישראל עדיין מאשרים לבצע את הניסוי בארנבות – א.מ)".

דוגמה נוספת היא היכולת לבדוק את השפעתם של חומרים שונים על העור באמצעות תרביות תאי עור (מוצרים כמו Testskin שפיתחה החברה האמריקאית OrganoGenesis). עד כמה שהבדיקה הזו מספקת אינפורמציה, לדבי צפרירי היא עדיין אינה מספקת מבחינת תוצאותיה לעומת בדיקה על בעל חיים שלם. "כשמורחים משהו על העור, זה מייד מגיע גם לשכבת התאים שמתחתיו, אל הדם ומשם למקומות אחרים", אומר צפרירי. "אנחנו רוצים לדעת לא רק אם יש אדמומית בעור, אלא מה יקרה במוח או בראייה, או אם יתפתח סרטן כעבור זמן מה". 

בשלב הראשון זה אפשרי 

פרופ' צבי בנטואיץ', מומחה לאיידס, מדען ראשי בחברת רוזטה ג'נומיקס, וחבר העמותה לקידום המחקר הביו-רפואי בישראל, מפתיע ממש כמו עמיתו – הוא מאמין שאין תחליף לניסוי בחיה שלמה, אבל אינו רואה סיבה שהחלופות לא יוכלו להחליף שלבי מחקר מסוימים.

לאחרונה נעשתה התקדמות משמעותית, הוא מזכיר, ביכולת להוכיח את תפקודם של גנים ולעשות בהם מניפולציות בתוך תרביות תאים במקום על גוף חי. "הטכנולוגיה הזאת אכן רבת כוח", אומר בנטואיץ'. "המודל של חיות שבהן משתקים גן מסוים (Knockout), התקדם לדרגה כזאת, שאפשר היום ללמוד הרבה מאוד על תפקיד הגן תוך שימוש במערכות תאיות בלבד. אבל את לא יכולה לקבל תמונה של ההשפעה הכוללת על האורגניזם, או של מחלה שמתפתחת, שאינה באה לידי ביטוי רק ברמה התאית. רוב המחלות הן פועל יוצא של יחסי גומלין בין מספר מערכות, ולא ביטוי של גן אחד בלבד".

בנטואיץ' מדגיש את החשיבות שיש ל"רשת גנים" הפועלת בתוך סביבה שלמה, לעומת בדיקת תפקודו של גן בודד והחלבון שאותו הוא מקודד. יש מקרים בהם חיוני לבדוק את שני הדברים, הוא אומר, למשל כשבודקים למשל את השפעת הגנים והחלבונים על התפתחות עוברים. "אי אפשר לדעת את מידת ההשפעה רק מתוך פעילות התאים שבדקת. אתה רוצה לראות השפעה כוללת, אינטגרטיבית. אני על כל פנים לא מכיר דרך תאית טהורה שתתן לנו מענה על זה".

לעתים נעשים הניסויים, אומר בנטואיץ', גם כאשר מודל המחלה שהתפתח בחיה אינו זהה למודל המחלה בבני אדם, מתוך הבנה ש"זה מה שיש". כך למשל, פיתוחה של התרופה Gleevec (של ענקית התרופות נובארטיס) לטיפול בלוקמיה מיאלואידית נעשה על סמך ידע גנטי רב שהצטבר, כמעט ללא צורך בניסויים בחיות בשלבי הפיתוח. בשלב הניסויים בבעלי חיים, הלוקמיה היתה רק דומה, ולא זהה, ללוקמיה אצל בני אדם. "היה אפשר לקפוץ ישר לניסויים בבני אדם", אומר בנטואיץ', "אבל זו קפיצה גדולה מדי. אז לקחו ועשו ניסויים על מודל המחלה הדומה". 

ברירה נכונה

מישל איפרגן, מנכ"ל חברת HPBM ויוזם קונסורציום פארמה-לוגיקה העוסק בפיתוח מערכות לחיזוי כישלונות בניסויים קליניים, נוקט גישה פרקטית, ומצהיר ש"המילה חלופות יוצרת אנטגוניזם שאינו מוצדק. אני לא מאמין במילה חלופות, אלא חשוב לי לעשות ברירה מושכלת. הגישה צריכה להיות יותר מבוקרת, פחות נלהבת, ליצור תמונה כמה שיותר רחבה על החומר לפני שנכנסים לבע"ח".

איפרגן מציין שמערכות רבות מאפשרות לבצע ברירה מושכלת כזו. "מהפכת הביוטק התמקדה בפיתוח כלים ברמת שולחן העבודה, לפני שנכנסים לניסויי חיות. השימוש בכלים האלה מצמצם את מספר החומרים שנכנסים לניסויים בבע"ח. אם בעבר, כמעט כל חומר שנראה מעניין במבחנה היה שווה להכניס לחיה, היום המערכות החדשות מורידות את השיעור הזה".

עדיין קשה לומר שהשיעור ירד דרסטית, ובנושא הזה איפרגן מפנה אצבע מאשימה לא למועצה לניסויים בבעלי חיים, אלא להתנהגות השוק. "המשקיע הקלאסי בביוטק מחייב את הממציאים להראות כמה שיותר מהר תוצאות בבע"ח, כי זו אבן דרך שעל פיה מאפשרים להכניס עוד כסף לחברה. היום לא משקיעים לפי קונספט אלא לפי תוצאות, וכמה שתראה יותר תוצאות הם ישתכנעו שכדאי להשקיע. כל עוד המשקיעים לא ישכילו להשתמש בכל המערכות הקיימות טרם כניסה לבע"ח, אף אחד לא יוכל לומר לך מה השיעור. אין ספק שיש ירידה משמעותית במספר החומרים שמגיעים היום לניסויים בבע"ח, אבל עד כמה הירידה קבועה, זה עניין של חינוך שוק".

איפרגן מזכיר עוד חלופות המשמשות בשלבי פיתוח תרופה חדשה: ראשית, סינון חומרים ברמת המבחנה. "לוקחים חומר שאמור להיות תרופה ושמים אותו בדגימת דם אנושי. אם הוא מתפרק אחרי דקה, הוא לא יהיה תרופה ואין מה לעבור לניסויי בע"ח. תוצאה כזו, שמתאפשרת היום בגלל כלים חדשים באנליזה כימית וביולוגיה מולקולרית, יכולה להוריד את מספר החומרים שיגיעו לניסויים".

חלופה נוספ
היא שימוש במערכות של אנזימים משובטים (רקומביננטיים) מכבד אנושי, שחוזים את המהירות שבה החומר מתפרק בכבד, וכן שימוש בתרביות תאים ממקור אנושי, שיכולות לתת אינדיקציה להתפתחות תופעות לוואי באדם. מערכות המבוססות על תרביות תאים מהאדם יכולות לקבוע אם התרופה תינתן כטבלייה או כזריקה, ויש גם מערכות המדמות "עיכול" של מעי אנושי בתוך מבחנה.

בעקבות מהפכת הביוטק, אומר איפרגן, גם מספר החיות המשמשות בניסויים קטן יותר ממה שהיו מקובל בעבר, ומידת המובהקות של התוצאות גבוהה יותר. "זה גם עניין של עלות", הוא אומר. "המהפכה הביוטכנולוגית התחילה להציף אותנו במולקולות. לא ייתכן שכל המולקולות שמצליחות במבחנה יילכו כולן לניסויי בע"ח. צריך להכשיל אותן באיזו שהיא דרך".

ועם זאת, הכישלונות בפיתוח עדיין מרובים. להערכת איפרגן, כ-40% מהכישלונות בפרוייקטים של פיתוח תרופה נכשלים בניסויים בבני אדם על רקע אי-התאמה לתוצאות הניסויים המוקדמים בחיות. "אף אחד לא יגיד שאפשר בלי ניסויים בבע"ח, אבל 40% זה שיעור מאוד משמעותי של חומרים שהגיעו לניסויים בבני אדם ללא הצדקה פרמקולוגית. הגוף לא קולט את החומר, או מפריש אותו עוד לפני שהוא משפיע. אז לפני שאתה רץ לניסויים בחיה, תבדוק מה מערכות של החיה יכולות לעשות לחומר שלך במבחנה. אם המערכת שמדמה את המעי לא נותנת לחומר לעבור בה, אל תרוץ ותפתח תרופה".

לדברי איפרגן, יש הרבה ביולוגים מוכשרים שמפתחים עוד ועוד מולקולות פוטנציאליות, אבל מי שאמור לעשות סדר בדברים הם הפרמקולוגים, ואין מספיק כאלה בארץ ובעולם. "המספר הקטן של פרמקולוגים הוא צוואר בקבוק, וזו בעיה עולמית. במקום לבדוק אם יש הצדקה לשימוש במולקולה, החוקרים רצים ישר לניסויים בבע"ח". גם הדמיות המחשב, הוא אומר, רק מולידות עוד ועוד מולקולות לבדיקה, ולא מספקות די אינפורמציה לחיזוי סיכוייה של המולקולה להפוך לתרופה.

מתי המצב ישתנה? איפרגן נותר פסימי. "אם השוק ישכיל לעבור את תהליך החינוך, יהיה לו יותר היענות לשקול גם חלופות. אבל הוא לא נמצא בגיל הזה. מי רוצה לשמוע על מודלים ממוחשבים? המשקיע רוצה בע"ח, אז רצים לשם, עוד לפני שבדקו אם החומר מתמוסס, או מזריקים אותו בצורה שלא רלוונטית לאדם. עושים סדרה של טעויות בשיקולי דעת, שלא קשורה בפיתוח תרופה. תחת חברות הפארמה הגדולות פועלים פרמקולוגים שיכולים לשפוט אם להמשיך בפיתוח, וגם שם יש כישלונות, אבל יש להן גב כלכלי חזק שמאפשר לעשות טעויות. שאר החברות בתחום משוועות למענה פרמקולוגי ואין להן אותו. רק מייצרים יותר ויותר מולקולות".

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יוסי ל  On 11 ביולי 2004 at 9:22 am

    הייתי שמח לראות את תגובתך למאמר "זכויות לאדם" מאת גלעד ברזילי שהופיע באתר "האייל הקורא"
    http://www.haayal.co.il/story_1966

  • אביבה  On 12 ביולי 2004 at 6:23 pm

    אני מגיבה קבועה ב"אייל", אבל במאמר הזה עדיין לא צלחתי את כל התגובות וכל מה שנאמר שם. תודה על התזכורת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: