ראשי פרקים למאמר שלא אכתוב: אמא לבד, מרשם לצרות

 

"החוש השישי"

"מגרש השדים"

"האחרים"

שלושה סרטי אימה שמצמררים אותי עד היום (כל סרט אימה אי פעם צמרר אותי, חוץ מפולטרגייסט). בשלושתם תוקף סיוט דמוני את התא המשפחתי הקטן – אמא וילד/ים, ללא אב.

כוחות לא טבעיים, ארורים, משתלטים על הילדים (ב"אחרים" – גם על האם).

 

לשאול האם זו בחירה תסריטאית פשוטה, להראות את פגיעות המשפחה; אמירה צדקנית-מוסרנית (תראו מה קורה למי ש…); הצבעה על ייחוד מסוים, לחיוב ולשלילה, של הילדים; או שמא מבנה עומק נאראטיבי (say what?) שבו היישות הדמונית היא זכרית, ולכאורה משלימה את החסר בדרך שלילית.

לחפש דוגמאות הפוכות. אבא וילדים (סיינס)? לא נראה לי קשור.

אין מסקנה נחרצת.

לפרסם במשך היום ולא בערב (ראו סעיף 1).

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום 13 באוקטובר 2006 בשעה 3:49 pm

    הניצוץ

  • אביבה  ביום 13 באוקטובר 2006 בשעה 4:41 pm

    בניצוץ יש משפחה גרעינית – אבא, אמא וילד.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום 13 באוקטובר 2006 בשעה 6:28 pm

    אל תכתבי.
    עדיף.

  • אביבה  ביום 13 באוקטובר 2006 בשעה 6:38 pm

    מה קרה, קנית ניק בסוף עונה והוא לא עולה עליך?

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום 13 באוקטובר 2006 בשעה 7:04 pm

    שלך בכביסה
    עדיף

  • אביבה  ביום 13 באוקטובר 2006 בשעה 7:43 pm

    ואני, אפילו האלמונים שלי מעפנים.

  • ערס פואטי  ביום 13 באוקטובר 2006 בשעה 10:01 pm

    אפילו החברים הדמיוניים לא רוצים לדבר איתי. בעסה.

  • יוק  ביום 13 באוקטובר 2006 בשעה 11:55 pm

    את אלמונית בדיוק כמו האלמונים שלך
    מה ההבדל?

  • ג'וני דו  ביום 14 באוקטובר 2006 בשעה 12:29 am

    למה, לדעתי הוא דווקא בסדר האלמוני שלך. אני מפרגן לו. לך עם האמת שלך אלמוני, ואל תפחד. גם אני התחלתי פעם באיזשהו מקום בתור אלמוני, ותראה לאן… אתה יודע מה, עזוב. שמע ממני, תפרוש בשיא.

  • עופר  ביום 14 באוקטובר 2006 בשעה 8:53 am

    למרות ש"הפולש" בסרט הזה הוא ידידותי להפליא.

  • אביבה  ביום 14 באוקטובר 2006 בשעה 7:30 pm

    דוגמה נפלאה. אז גם ספילברג בעסק הזה.
    מעניין אותי מאוד איך זה קורה. עלינו על ארכיטיפ?

  • אופה קטנה  ביום 14 באוקטובר 2006 בשעה 9:13 pm

    בכלל לא אימה. מצד שני, ראיתי אותו כשעוד לא הייתי אמא, בטח עכשיו לא הייתי חושבת ככה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: