פגישה עם זוג שקנאים. הייתי אז בהריון ומלאת חששות

יצאנו לסיור בגן הזואולוגי. זוחלים, דורסים וציפורים לרוב. גם שקנאים יש שם, המתהלכים חופשי. שקנאי זו ציפור ממש גדולה – ידעתם? מטר וחצי גובה ומקור בגודל מטריה. זו פעם ראשונה שאני רואה שקנאי – הפעם הראשונה ששמעתי על החיה הזו היתה בתוכנית "אות אות אות", באות ש' כמובן. ישבנו על ספסל בגן לאכול פרוסת חלה בחמאה. מאי שם הגיעו אלינו זוג שקנאים, כאילו מבקשים שיאכילו אותם, כנראה זכר ונקבה. אחד התקרב במיוחד אלי ופתח את מקורו: דעעעעע! דעעעעע!

אסור להאכיל את החיות שם, וממילא לא היו לי דגים קטנים בתיקי. הייתי אז בהריון נוסף, ומלאת חששות – גם בריאות, גם כסף, גם עבודה, גם מטפלת וסידורי לינה ושוב להתעורר בלילה אלף פעמים. השאלות המתוקות של הגדול והעצבים והחרמנות, ורפלקס הקאה שמופעל אקראית. הורמונים, כן?

"בואי נלך מכאן", אמר הגדול. "אני מיפחד מהם, בואי, בואי!". הלכנו לשבת על ספסל אחר ולאכול את הפרוסה. גם הקטן אכל חלה בחמאה, כי אין לו ברירה. היה אפשר לדאוג לו לתפריט טוב יותר, למשל לחם מלא אפוי בבית עם טחינה גולמית ודבש תמרים. בפועל, בא לי כל היום לחם לבן עם גבינה או ביצה. אז אוכלים.

השקנאים התייאשו ואנחנו הלכנו להעיף מבט באוח ובעטלפים, בדגים ובנחשים הישנים, טיפסנו קצת על הגדר והלכנו לקנות קרטיב. היתה שבת נעימה בסך הכל.

וזה היה עכשיו, ממש עכשיו, עם טעם חזק של הווה. שאי אפשר לברוח ממנו. הייתי אז עם ילד אחד, ואחד בבטן. הייתי אז בדיוק לפני עוד פיצוץ ענק ששוב יטלטל את חיי ויעיף אותם הלאה, ואני, סחופת רוחות, מלאת תכנונים וללא כל שליטה, מבוהלת ומיושבת כאחת, אגרר אתו לצורת קיום אחרת.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: