קשר העיר

סוף שנות השמונים היתה תקופה בודדה. ממש בודדה בתל אביב. הדירה הראשונה היתה בשלמה המלך פינת אלחריזי – חור מעופש עם שטיח מקיר לקיר וכיור סדוק, במשהו כמו מאתיים או ארבע מאות שקל לשתינו, אני ושותפתי. לקחתי את החדר הקטן בהרבה, חשבתי כנראה שמגיע לי עונש, ובו צוהר קטן וקירות מחופי חרסינה. הצבתי בו אוסף של מאתיים תקליטים, פטיפון וכמה ספרים אהובים. השכנים היו עגומי פנים, כמו כל הדירה והבניין והרחוב והחיים. פעם שאלו לשלום בעל הבית הקודם, ופעם לפני הימים הנוראים הניחו לנו ליד הדלת שקית עם רגלי עופות. לא יודעת למה.

למרות שנולדתי בתל אביב וגרתי בה עד גיל חמש, כשעמדתי על דעתי לא הרגשתי תל אביבית ומאוד רציתי להיות. קניתי בירה בקיוסק הסמוך אבל לא היה לי עם מי לשתות אותה. עבדתי בג'וב שיווקי מסריח, חשבתי שזו תהיה קריירה, והלכתי אחרי העבודה לסרטי איכות. לבד. או עם חברים מהצבא, שזה לא נחשב, כי הם לא היו תל אביביים אלא הגיעו באפטר לבקר אותי, המקומית.

ברחוב ארלוזורוב היה דוכן עיתונים עם מגוון שנראה לי עצום, ושם קניתי "העיר" ומגזינים כמו "קונטקסט" ו"פוליטיקה" שהיו שיא ההייפ. המילה הייפ עדיין לא התגשמה אל תוך העולם ההוא, שכל מי שמבין בו משהו לבש גולף שחור. גם לי היה גולף שחור והייתי עומדת בחנות "פרוזה", מעמידה פני מעלעלת, ומצותתת לשיחות מודעות לעצמן של לובשי גולף שחור. למשרדי "פוליטיקה" הגעתי אחרי זמן מה, כי חיפשו מפיקה או מזכירה. חלומי היה לשבת שם בחדר ולראות את הכותבים נכנסים עם המאמרים שלהם. אבל אחד התנאים היה עבודה עם תוכנות מחשב ואמרתי שאני לא מבינה בזה שום דבר. אז לא. הבחורה המוענשת של אז עדיין נפלאת מבינתי.

לפעמים הייתי שמה נפשי בכפי ומגיעה לשינקין, ל"אוזן" הסנובית, לבקש בכל פעם מוזיקה אחרת שרק המוכרים הכירו. להגיע לשינקין היה מסע מנטלי כבד מאוד. לעבור את הגינה שורצת הבוהמה ולהגיע ל"אוזן" היה לנתב קאנו בין כרישים. מי אלה האנשים האלה. האם אני מביטה בהם או הם בי. ומה יש לראות שם. חשבתי שזה חשוב. מוזר, כי בסך הכל אלנבי הסמוך היה חלק מנוף ילדותי המוכר, של מסעות קניות עם אמא ב"אבגד" וב"ספריית הפועלים". אבל חמישה מטרים משם – עולם אחר וקר, עולם אופנתי קיים ואני לא שם. זה אותו מקום שבו אני הולכת היום בכפכפים ומכירה את כל הפרצופים ותמהה מה מחפשים שם התיירים.

גולף שחור היה גם במועדונים, שם רציתי מאוד להיות, אבל בדרך כלל הכי רחוק שהגעתי היה קולנוע אלנבי. מי שהיתה חברה של הסאונדמן החתיך היתה השותפה שלי, לא אני. אבל הגעתי לשם, וראיתי את "טיפקס" בהופעה ראשונה (המודל המוזיקלי שלהם אז היה Madness דווקא, עם סקא קופצני), את המוכתר שר נבואות מתוך ספר תנ"ך שבידו. פרסקי בדיוק התפרסם אז, ואני וחברותיי ישבנו בחדר, האזנו לתקליט הראשון והכרנו את כל המילים.

חברותיי. לחברותיי תמיד היה מישהו. או חבר קבוע, או יזיז קבוע, או מחזר קבוע. לי היה רק אוסף תקליטים ועיתונים קבוע, ובערתי בו כהרגלי. ישבתי בחדר הטחוב וקראתי ב"קח-תן" של "העיר" מודעות היכרות. יש הכל, מליריקה ועד זימה, לכתוב לתא דואר זה וזה. פתחו אז תאים קוליים – "קשר העיר" אולי? מישהו פרסם מודעה משעשעת עם אזכור של סרט פופולרי. עניתי. התקשרתי. נפגשנו. עשינו. ביי ביי. לא הרגשתי שום דבר מיוחד, גם לא בשביל זה באתי, רק רציתי להרגיש שאני חיה. אחד אחר הגיע לדייט בשישי בצהריים אצלי בבית. לא היתה שום כימיה, אז מצאנו את עצמנו קוראים יחד בעיתוני השבת. גם הוא היה מאוד עם "העיר". ביי ביי.

ואחד אחר הגיע בהשאלה מחברתי שלא רצתה בו. מהחדר הגדול אל החדר הקטן, כך הוא נדד. קיבלתי אותו בזרועות פתוחות, כמובן, וכמעט שהרגשתי משהו. חברתי זעפה קצת אבל זה היה חורף, כנראה החורף של תחילת 1989, ולא היה מצב לדחות מישהו ממיטת היחיד המודרת שליד קיר החרסינה. יום אחד מישהו צלצל בדלת וזה היה שוב הוא, מוסווה בקסדת אופנוען ומטפטף כולו מגשם. הכנסתי, ניגבתי, חיממתי, חיבקתי. הוא בישל מרק. והלך, ושב, והלך. כשהפכתי מובטלת, ניסה לעזור לי למצוא עבודה, ושוב הלך. הוא היה חמקן. יש אנשים שהייתי מחייכת למראם גם אחרי שנים.

הדירה ההיא נזנחה וגם זו שאחריה, וזו שאחריה, לטובת מסעות באירופה. לטובת דם חיים תוסס שפתאום זרם בעיר אחרת לגמרי, עם אנשים שלא שמעו על "העיר" והעניינים הפרובינציאליים האלה. בלי עברית, בלי זיכרונות ובלי החלטות מראש. בניתי, פירקתי והרכבתי שם את עצמי מחדש שלוש או ארבע פעמים, וחזרתי הנה. הדירה כבר היתה באחד העם פינת שינקין, החברות היו כולן בכפכפים, וגם "האוזן" כבר היתה יותר ידידותית. או שבסופו של דבר מתרגלים לזה.

יש גם פוסט של רוני שהיה קצת טריגר.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יסמין  On 23 בינואר 2011 at 9:35 pm

    כשהגעתי לתל אביב, זה אמנם היה לקראת סוף שנות התשעים, קניתי את העיר וקראתי בו אות-אות, אבל פשוט לא הבנתי מה כתוב שם.
    אחר כך עשיתי לי הרגל מנחם: הייתי פותחת את העכבר במדור גוף ונפש. היו שם כל כך הרבה מודעות, ואני שבתי ושיננתי לעצמי פעם אחר פעם, "כל התל אביבים האלה בסך הכל מחפשים משמעות".
    אחר כך הכל היטשטש באבק שמתחת לכפכפים.

  • תמי ברקאי  On 24 בינואר 2011 at 5:10 am

    אני הגעתי רק ב-2000 ושמעתי כל כך הרבה על הימים המיתולוגיים האלה של שנות השמונים ואיך הקמנו את שינקין. לא שמעתי – קראתי. בעיתון העיר כמובן.
    אבל מסתבר שהעיר הזו היא בסך הכל עיר, לא פחות ולא יותר מזה, כלי קיבול שמכיל או משקף את התשוקות שאיתן מגיעים אליה, אבל מנסה לשכנע שהוא התשוקה בעצמה

  • מיה  On 24 בינואר 2011 at 5:49 am

    כן… הדירה עם השטיח המגעיל….
    עד כמה שזה נשמע קלישאתי, עבורי הייתם את והריבוע המעופש הזה כתובת נוצצת לחוויות מרגשות. עצמאות, חופש, בליינות בשקל, שיחות לב חכמות, תרבות "ניינטיזית" והרבה צחוק צעיר. קירות ישנים ספוגי לחות ורגשות שוקקים. אפילו ריח העובש המגעיל משתדך אצלי באלגנטיות לזכרונות האלו…
    וכן. גם ניצני תובנות של בינה ובינם.
    תודה אביבצ'וק על הפוסט. תודה על אז ועל היום. ועל כל מה שבדרך.
    אוהבת.

  • avivamishmari  On 24 בינואר 2011 at 7:13 am

    תודה מיה יקרה. בהחלט זוכרת את השיחות והצחוקים האלה. היו גם היו רגעים טובים, וגם תחושות חד-פעמיות ומרגשות. אבל הנה, אווררתי את הצד החבוי של המקום והזמן ההם.

  • צור  On 24 בינואר 2011 at 7:30 am

    פוסט יפה אמיתי פשוט פשוט כמו שצריך

  • דקלה  On 24 בינואר 2011 at 7:57 am

    קרעת את לבי. את תהיי הביוגרף האישי שלי יום אחד.

  • דוריס  On 24 בינואר 2011 at 8:10 am

    ובאותו זמן בחלק אחר של העיר, קצת אחרת אבל בסופו של דבר אותו הדבר. הזכרת לי נשכחות…

  • liorgimel  On 24 בינואר 2011 at 11:39 am

    יופי!

  • מיכל  On 24 בינואר 2011 at 12:22 pm

    מישהו ריטווט את הפוסט בטוויטר, מישהו שאני אפילו לא מכירה. ונכנסתי כי הייתי צריכה הפסקה קלה מהמיילים וקראתי ועשית לי כזו צמרמורת בגוף, אני אפילו לא יודעת בדיוק למה. עכשיו אני באמת צריכה הפסקה מהמיילים. וגם קפה
    זו לא החוויה שלי מתל אביב ובכל זאת כמה זה נגע בי.
    מקסים! קטן, יפה ופשוט

  • itamarzo71  On 24 בינואר 2011 at 1:08 pm

    יופי של רשימה

  • דן  On 24 בינואר 2011 at 4:30 pm

    למרות שמעולם לא גרתי בדירות שכורות בת"א
    (רק נולדתי וגדלתי בה)
    אהבתי את הרשימה הזו.
    לי היו חוויות מסוג דומה בזמנו בניו-יורק
    אחד הדברים שאהבתי ב"העיר" הוא, שהוא הוקם
    כחיקוי כמעט מדויק (רק בלשון הקודש)
    של The Village Voice…
    שקראתי כשגרתי בניו יורק.

  • כרמלה כ. שלומי  On 24 בינואר 2011 at 8:35 pm

    כל כך יפה, כל כך חי. כמו להביט בתמונה. אהבתי

  • רוני  On 24 בינואר 2011 at 8:49 pm

    כמה זה יפה, המסע שלך. היה פה משפט אחד –
    "מי אלה האנשים האלה. האם אני מביטה בהם או הם בי. ומה יש לראות שם. חשבתי שזה חשוב."
    שכל הימים שלי צבועים בו עכשיו. תודה, אביבה. החיים הפרטיים שלך הרגישו לרגע כמו היו שלי.

  • אורית עריף  On 24 בינואר 2011 at 9:07 pm

    ומשפט הפינצטה שלי הוא –
    "לא הרגשתי שום דבר מיוחד, גם לא בשביל זה באתי, רק רציתי להרגיש שאני חיה."

    לא היו לי חוויות כאלו בת"א ובכלל אבל הכתיבה שלך עושה אותן קרובות שממש אפשר להריח.

  • כנרת  On 24 בינואר 2011 at 9:30 pm

    כמה רצון העיר הזאת ייצרה, כמה תשוקה "העיר" הזה פיברק; להט וצנינים בשנות השמונים ובפוסט שלך.

  • avivamishmari  On 25 בינואר 2011 at 4:43 am

    תודה ושוב תודה.

  • ע"ז  On 26 בינואר 2011 at 3:25 pm

    "קשר העיר" זה הג'ידייט של פעם, לא?

  • מיכל  On 28 בינואר 2011 at 1:28 pm

    פתוח אצלי כבר כמה ימים, עד שאספיק לשבת ולקרוא.. – כל כך נוגע אביבה. אוהבת את זה.

  • הופ  On 10 בפברואר 2011 at 8:12 pm

    מזדהה עם הבחורה המוענשת ההיא. מחכה ליום שבו אתפלא על הבחור שחשב כל הזמן שמגיע לו עונש, ועכשיו הוא יודע שמגיע לו הכל חוץ מזה.
    וחוץ מזה, פוסט יפה.

  • tsoof  On 4 במרץ 2011 at 7:25 pm

    באיחור מה: מקסים. אני מזדהה עמוקות.

Trackbacks

  • By כותבת מוחקת on 4 בפברואר 2015 at 6:06 pm

    […] אז תושבת חדשה בעיר שלא הרגשתי שהיא שלי, המקומיות היתה ממני והלאה. חבריי לא ניהלו בתי קפה אלא […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: