צפרדעים וקוקה קולה (שם זמני)

 

(אחרי הפוסטים האחרונים נדמה שאתם כבר יודעים עלי הרבה, אבל זו כמובן טעות. יהיה לחשיפה הזו המשך, כנראה, בהזדמנות).

*

היום העיר גשומה.

גשם שוטף. ארובות השמיים נפתחו – היפתחות תובענית. הליכה בגשם היא מתן אמון. הסכמה לקבל מה שיבוא, מתוך ידיעה בסיסית שיבוא טוּב. אנחנו כנראה מתוכנתים לקבל גשם כטוב, מחייה, מצמיח, כי כך הוא. יש יוצאי דופן.

גשם חומצי הוא מעילה באמון. גשם של צפרדעים גרוע אף יותר, כי הוא בועט גם באמון וגם בתפיסת המציאות. גם גשמים של שטרות או של קונפטי הם כאלה, למרות שנראה שהם מביאים בשורות טובות. זה לא מים, זה רק נייר מודפס, מתפורר. שלא לדבר על בקבוק קוקה קולה שנפל מהשמיים.

אחרי המון פעמים של גשמי צפרדעים, צריך ממש להיזכר איך זה לדעת שהפעם זה באמת גשם, לא זרזיף האכזבה המוכר.

אולי לכן הקשת מפליאה כל כך: היא מגלמת גשם ואין-גשם גם יחד. ברכה ועצירה יחד. היא מראה לנו שאפשר לחיות גם עם זה וגם עם זה. הקשת היא הלא הבטחה, ולשון ההבטחה היא: גם זה בסדר.

וכן, זה באמת בסדר. ממילא כנראה שאין באמת "בסדר". וחוץ מזה, לא להיבהל. לנשום, חברים, לנשום, ניסיתי להרגיע את כל ההמומים שהגיעו הנה בחיפוש גוגל "קשת" לעבודת סמסטר, ומצאו את השתפכות הנפש הזו. ואולי גם אתכם, שהגעתם הנה כי קראתי לכם, ולא מבינים בעצם מה אני רוצה מרוב מטאפורות.

אז הנה, אומר זאת פשוט: איבריי הפנימיים משקשקים. אני ספוגה עד תוך בגשם האחרון שהגיע לעירי. ומנסה, מול ולמרות הפחד הזה, להתמסר ולאהוב כל פעם מחדש.

זה לא קורה בבת אחת.

איך מתארים שינוי? בסרטים ברור מאוד רגע החילופים: מוזיקה נכנסת, תאורה משתנה, מצלמה נוסעת על דולי. שינוי שהוא תהליך מתוזמן בדיוק מרבי. ביומן ישן כתבתי פעם: "אולי בסרט זה היה נראה טוב: תקופה של תהומות – לא תהומות, מדבריות. תקופה שבסרט עוברת בדפדוף של כמה דפים בלוח השנה, או בהדגמה ויזואלית של חילופי העונות. איילים בשלג, שייט על האגם באביב, עלים נושרים בסתיו, משחקי תופסת בקיץ. ובתוך כל אלה דמות אחת הולכת, משתנה בנוף".

כתבתי אז ורציתי לומר: מבחוץ זה נראה נפלא, פתוח, נושם, יפה לעין. ואילו כשנמצאים בפנים, דופקים על דפנות הקופסא: הלו? יש מישהו שם? אפשר לבקש להנמיך את המוזיקה? או לפחות להתחיל לנגן שוב את השיר שאהבנו, שנדע איך אנחנו מרגישים? אולי ככה? כן, ככה זה בסדר. לא, לא בסדר. הרבה יותר מבסדר.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • הלנה (ה) מיתולוגית  On 10 בפברואר 2011 at 11:19 am

    את איכותית באופן שכבר אינו מעז להגות את עצמו.
    נהדרה – במהות העתיקה של המילה.
    תודה – בכל אות.

  • הלנה (ה) מיתולוגית  On 10 בפברואר 2011 at 11:53 am

    העליתי את הקישור אלייך בפייסבוק,
    וחברה ציירת אמרה לי את מה שהדיוק שלי שכח –
    השיר הזה, האחרון,
    כמה ואיך שלא שומעים אותו, תמיד עושה עצוב.
    וכך, בעקבות הקישור שלך,
    ישבתי ושמעתי את כל המבצעים. וזה נכון. השיר הזה תמיד עושה עצוב.
    הנה כאן, הרולינג סטונס .
    אני מתקשה להיפרד מהרשומה הזו שלך.
    שוב, תודה.

  • איריס קובליו  On 10 בפברואר 2011 at 12:04 pm

    מרתקת כתיבתך

  • chellig חלי גולדנברג  On 10 בפברואר 2011 at 2:25 pm

    זה באמת באמת פוסט נפלא, וחוץ מזה אפשר להרגיש עליך אהבה….:)

  • avivamishmari  On 10 בפברואר 2011 at 8:08 pm

    תודה יקירות.

  • הופ  On 10 בפברואר 2011 at 8:23 pm

    לא צריך סיפורים מהילדות כדי לדעת עלייך המון. המילים שלך ספוגות בך, והן יפות ונוגעות.

  • נטליה  On 11 בפברואר 2011 at 7:25 am

    כל כך נכון ומדויק גשם חומצי.
    אי אפשר לבדוק את הגשם אם לא מוכנים להירטב, ואף פעם אין שום ערובה, מה גם שההתאהבות לפעמים היא לפעמים ממטרים פזורים שאחריהם עונה של יובש נצחי, דוגמית של מים חיים שאינה מעידה על האהבה שבדרך, כולם במיטבם לזמן קצוב שאין לדעת עד מתי יימשך ומה יתגלה כשיוסרו הצעיפים השקופים של משאלותנו.
    לא התכוונתי להיות עוכרת שמחות, כל כך טוב שיש, שירווה וייקח אותך דרך כל העונות עם הקשת בענן.
    }{

  • יסמין  On 14 בפברואר 2011 at 4:11 pm

    הגעתי באיחור.
    נדמה לי שאני מתחילה להבין על מה מדובר.
    כדי להרגיש את שינוי איטי בזמן שהוא קורה צריך כל כך הרבה חיישנים עובדים, שאין לי סיכוי בין כל תפקודי היומיום. רק בדיעבד.
    מצד שני, לפעמים הוא קופץ עלייך מאחורה עם שק שחור, ואת טובעת. וגם אז, רק בדיעבד אפשר לראות שאפשר היה לראות שזה הולך לבוא…

  • יסמין  On 14 בפברואר 2011 at 4:13 pm

    ומצד שלישי, איזה כיף זה. דמות אחת הולכת, משתנה בנוף, בתוך עלים נושרים בסתיו. דגדוגים מעירים ועדינים כאלה, ושירים במקלחת. זה השינוי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: