העט הנדיב. כללי הבלוג

בעקבות פוסט שנכתב ולא עלה הנה, ניסחתי לעצמי כמה כללים. גם קודם השתדלתי לפעול כך, למעט חריגות מצערות, אבל עדיף לנסח את העקרונות במפורש (ואולי בהמשך אוסיף עוד):

1. לא כל דבר שכותבים חייבים להעלות לבלוג.

2. אם כבר מפרסמים, אז לא טקסט המיועד לעיניי נמען/ת אחד/ת.

3. עדיין, יש לכתוב מתוך הנחה שהנוגעים בדבר יקראו מתי שהוא.

4. מה לעשות, אלה החיים.

5. ועם זאת, זה אינו מקום לחיסול חשבונות. גם לא להצפנת רמזים (אלא לעצמי).

6. הבלוג אינו יומני המיידי והחושפני. גם לא מוזיאון שמור של יצירות שבריריות. הוא בדיוק באמצע בין שני אלה.

7. כשאני יודעת משהו עסיסי שאתם לא, כשאני מגלה ששיקרו לי בעניין חשוב, כשאני מאוד נסערת – על אלה ואחרים לכשעצמם אין להעלות פוסט.

8. יש לזכור להשקות את הבלוג לפחות פעם בשבוע. הכתיבה הרציפה טובה לאוורור הנפש.

9. יש לזכור לשכוח מהבלוג בכל עת שמזדמן. הכתיבה העודפת תורמת להחנקת החיים.

10. כאן ייכתב הכלל החשוב מכולם. זה שעדיין לא גיליתי. אותו יש לחשוף בהדרגה, כמו שמגרדים פיסת קרמיקה ישנה ומגלים ראשי תיבות. יש זמן.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • רוני  ביום 8 באוגוסט 2011 בשעה 1:10 pm

    מושלם. כל כך הרבה הזדהות.
    סעיף 2 צריך להיות חקוק כקעקוע בין עיני הבלוגרים כולם. כל כך הרבה כאב לב יכול להימנע. כנ"ל סעיף 7.
    (ברור שמנסיון)

  • mooncatom  ביום 8 באוגוסט 2011 בשעה 1:12 pm

    אמנה יפה. על רוב סעיפיה אני חותמת. בעיקר אני חותמת על הצורך לייצר אחת כזו ומדי פעם לקרוא אותה לעצמך בקול רם ולחתום שוב. ולא להתעלם, לא להתעלם מהאותיות הקטנות.

  • avivamishmari  ביום 8 באוגוסט 2011 בשעה 1:20 pm

    תודה רוני!
    מיכל, מעניין לדעת עם מה לא הסכמת.

  • noam-lester  ביום 8 באוגוסט 2011 בשעה 2:19 pm

    סעיף 1 קצת חידתי. היכן כותבים את מה שלא עולה לבלוג? בפייס? בטוויט? היכן? האם אנשים עוד כותבים היום סתם, נניח בקובץ וורד, או – ישמור השם – בכתב יד על נייר?

  • לי עברון-עקנין  ביום 8 באוגוסט 2011 בשעה 3:02 pm

    כל כך יפה. דברים חכמים ללא נחרצות – ככה אני אוהבת. והכי יפה האחרון הזה, כמו שתמיד הכי יפה הדבר שעוד נותר לגלותו.

  • מור אסאל  ביום 8 באוגוסט 2011 בשעה 3:26 pm

    נכון נכון נכון נכון נכון. אביבה, תודה לאל שאת פה כדי לכתוב את הדברים שאני חושבת ולא שמה לב אפילו

  • מרית בן ישראל  ביום 8 באוגוסט 2011 בשעה 3:26 pm

    סעיף 9 מהבהב

  • דפנה לוי  ביום 8 באוגוסט 2011 בשעה 3:30 pm

    ובעניין סעיף 4, בכלל החיים זה דבר מצוין, ביחס לאלטרנטיבות.

  • גיל  ביום 8 באוגוסט 2011 בשעה 4:03 pm

    הכל טוב ויפה אבל איך מוודאים שעומדים בכל הכללים הללו?

  • avivamishmari  ביום 8 באוגוסט 2011 בשעה 4:26 pm

    תודה לכם, חביביי!

    נועם, התשובה היא: למגירה 🙂 יש סיבה שאנשים במהלך ההיסטוריה כתבו למגירה. מתרבות אצלי יצירות כאלה, והן לא ממש פניני ספרות – יש להן ערך תרפויטי ותו לא.

    גיל, על כל בלוגר לבדוק את עצמו ולשאול. השאלה היא כנראה: מה הסיבה שאני רוצה לפרסם את הטקסט הזה? האם לחלוק עם אנשים מידע, תובנות או יופי כלשהו? זו סיבה טובה. האם לנזוף במישהו? ללגלג בכוונה? להסוות פגיעה שנפגעתי? יש המון סיבות לא טובות.

  • avivamishmari  ביום 8 באוגוסט 2011 בשעה 5:17 pm

    ושלא אצא צדקנית מדי – לשחרר כעס בפוסט זה אחלה. גם תסכול וכאב וחרא בלבן. אבל בשירותנו. לא בשירות מניפולציות מוכוונות מטרה (ע"ע סעיף 2).

  • Zvika Agmon  ביום 8 באוגוסט 2011 בשעה 6:00 pm

    כידוע, אין לי בלוג, ואינני בלוגר.
    אבל אילו הייתי וגם היה לי, כך הייתי נוהג.
    יישר כוחך.

  • שירלי קליביצקי  ביום 8 באוגוסט 2011 בשעה 6:03 pm

    מקסים. ובאשר לסעיף 9, הרשי לי להוסיף: עוד לפני פעולת הכתיבה, זה הצורך להתנסח שמחניק לא פעם. תאוות הרהיטות יכולה להיות לפעמים כמו אלפי אבני רחיים.

  • יובל  ביום 8 באוגוסט 2011 בשעה 6:27 pm

    מה שרוני אמרה.
    ובמיוחד אהבתי את סעיף 4

  • avivamishmari  ביום 8 באוגוסט 2011 בשעה 6:36 pm

    תודה צביקה! יובל, כייף לראות אותך קופץ הנה 🙂

    ושירלי – אכן, כל מי שהתנסה בהפעלת בלוג או חשבון פייס/טוויטר מכיר את מנגנון הניסוח האוטומטי הזה בראש, תרגום מיידי למילים. שמחה מאוד להתנתק ממנו לפעמים.

  • אורית עריף  ביום 9 באוגוסט 2011 בשעה 8:18 am

    כל מילה.
    וגם
    אין לרפרש תגובות יותר מפעם ב… נגיד שעה.

  • mooncatom  ביום 26 בפברואר 2013 בשעה 11:50 am

    מעניין לקרוא את זה שנה וחצי אחרי שנכתב,
    ומעניין שהיה לך הצורך להזכיר לעצמך וגם לנו,
    ומעניין אותי גם לקרוא את תגובתי דאז,
    ולשאול את עצמי את אותה שאלה שאת שאלת,
    ולא לזכור למה התכוונתי אז, אבל עובדה שגם היום,
    אני מסכימה עם הרוב. מעניין האם מה שלא הסכמתי,
    זה אותו דבר כמו אז? לא זוכרת. מעניין.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: