שלם עגול

היה חצי שמתגעגע לחצי, חור על חור, מבט על תהום. שוב פעם כרגיל. היה ערב מוקדם ברחוב לידינו. הלכתי בערב המוקדם ודברים האפילו מולי. פתאום עלה במחשבה זכר הוויה קדום יותר, קרוע, חלקי: זה לא תמיד היה כך. פתאום עלתה שכיבה על מיטת נוער בחושך: היתה תחושה אחרת. שלם עגול שיודע הכל.

רק לחלוק את ההתפעלות. זו היתה הכמיהה אז. לא תמיד זה היה כמו חצי שמתגעגע לחצי, ריקנות על תהום ממתינה למתנה. זה היה שלם עגול, איך אני שם. רק ששכחתי.

ממולי בא מפורסם תל אביבי, גבר כל כך יפה עד שמבטי הנשים הם מטרד בשבילו. אבל באותו הרגע הייתי רק עוברת אורח מבולבלת. הסתרתי את סנטרי בידי, חלפתי על פניו. המחשבה חמקה. אבל אני זוכרת שזכרתי אותה. שכיבה על מיטת נוער בחושך, פנים במאוזן, בערב המוקדם. מה היה שם. הייתי. שכחתי מה.

ועכשיו צריך תיקון דחוף. צריך הבהרה. כמו להיזכר. כמו פיצוצי צינור שקורים תמיד בשישי בערב או בבוקר שבת שליו, זה לא תמיד היה כך, מתפוצץ. צריך להזעיק מישהו. אותי.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עודד  On 11 בספטמבר 2011 at 6:17 am

    אביבה תודה;

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: