לא רוצה יותר לדבר אנגלית

יותר מדי, אמר בשקט כשפשט את חולצתו וחשף בפניי את שיער הגב. אבל אני חיבקתי אותו: בדיוק כמה שצריך.

דיברנו המון. במחיצתו הפלתי את עצמי אל המילים, כהרגלי, מתכננת איך אנסח כל דבר. במקום להתפלש, לנשום רטוב, לשרוט בבשר החיים, כפי שבאמת רציתי. ותמיד היה בשיחתנו משפט אחד יותר מדי, לבדוק: האם העולם ימשיך להסתובב אחר כך? כן, ודאי.

העולם הסתובב עבורו כל הזמן. הוא היה קם בבוקר ברוח טובה, שורק במקלחת, מחבק את המכונית. נוסע לסיורי עבודה בבלגיה, בצרפת. שוכב על השטיח כנער מתבגר, עם כתב עת של מדע פופולרי. פעם לקח אותי למסיבה באיזו נציגות זרה. ביקשו לבוא בלבוש לא רשמי, אבל לא ראינו את השורה הזו בהזמנה והגענו שנינו הדורים, בצהריים, לתוך קהל בג'ינס וסוודר. אישה ספרדייה התלוננה שם שאיש אינו מנסה לדבר איתה בשפת המקום. אני לא רוצה יותר לדבר אנגלית! פסקה. אני מתחילה בשפה שלהם וכולם עוברים אתי לאנגלית. הוא החליף איתי מבט אשם מעל קערת סלט: יש עוד אנשים שכל הזמן מדברים בלי להבין.

כי באמת לא הבנו. עם כל רצונו הטוב, היה תמיד כיווץ בשפתיו כשפנה אלי: אולי תלבשי צבע אחר. למה השחור הזה. ניסית פעם להחליף? לענוד? למדוד? ובכל פעם שחזר מנסיעותיו הביט בי בעיניים המתקנות הללו ואמר: התגעגעתי אליך.

אבל אני בכלל לא התגעגעתי אליך, חשבתי יום אחד. למישהו אחר התגעגעתי. אני רואה אותו מולי כעת ממש וגופו גדול וסוחף, שופע אלי ומקבל. הפליאה הטובה ממלאה אותי ואותו, נמזגת אלי וממנו. ואתה עומד מולי ומדבר.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • תמי ברקאי  On 13 בספטמבר 2011 at 8:06 pm

    אויש הכיווץ המתקן הזה. האולי תלבשי משהו אחר, אולי תהיי מישהי אחרת.
    ההבנה הזאת: הגעגוע למישהו אחר שופע ומקבל.
    הצורך הזה לתקן להזיז לשפץ להחליף ובינתיים כל מה שיש באמת מולו – פשוט נעלם מעיניו.
    לפעמים שאני קוראת אותך אני תוהה לרגע: אבל לא דיברנו על זה, איך היא יודעת שככה בדיוק זה היה?

    • avivamishmari  On 13 בספטמבר 2011 at 8:19 pm

      תמי, איזה כייף שחזרת!
      נכון, לא דיברנו על זה, אבל אולי עוד נדבר 😉

  • עודד  On 13 בספטמבר 2011 at 8:28 pm

    אביבה תודה;

  • mooncatom  On 14 בספטמבר 2011 at 5:26 am

    טוב, תמי עשתה את זה מושלם, אין לי מה להוסיף,
    חוץ מלציין שדמעות, כרגיל.

  • נועה אסטרייכר  On 14 בספטמבר 2011 at 6:48 am

    מצוין. אשפית הצמצום

  • עידית פארן  On 14 בספטמבר 2011 at 7:06 am

    באמת אמרתי "אויש"

    אבל אני גם חושבת ככה (וגם רק אחרי שזה יצא לי מהפה ראיתי שתמי כתבה למעלה).
    מעולה.

  • avivamishmari  On 14 בספטמבר 2011 at 8:03 am

    הוי, אתן ממש בתגובות שמתכתבות זו עם זו. תודה יקרות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: