אין מספר כזה חמש

הוי הרעב הנשי החשוף, מיליון פיות פעורים על העור מלחשים גע בי. ואיש צובע אותם באדום וצובע אותם בלבן, צובע אותם באדום וצובע אותם הנה ככה. והוא שואל: אני רואה שיש פה עוד חדר, תמיד גרת פה? תמיד גרת ככה? כן, תמיד גרתי פה, תמיד גרתי ככה, ולפעמים זה התמלא.

קח ספר, קח דיסק, קח יין בכוס של מיץ פטל. המוזיקה פועמת טה-דם, טה-דה, פורשת מרבדים של מגעים קודמים על כל המסדרון. בוא נעבור מתוך החדר אל הארון שמאחוריו, ואפריד ברשותך בין שכבות הרעב, כמו שורות מעילים, כדי להגיע אל האחרונה. אולי נחוצה כאן תשובה מוכנה, שורה תחתונה: סוג הרעב החמישי הוא זה שמציק ביותר.

אבל כידוע אין מספר כזה חמש. אפשר להכפיל ולחלק את הדרכים שבהן אדם אחר אמור למלא אותי, ועדיין תפרפר לי ביד השארית: אחד זוכרים, שניים זוכרים. ובמקרה הזה גם אין שניים, כי מעט אחר כך ערף את ראשו שלו ויצא.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

טרקבאקים

  • מאת הרעב. אותו העולם בדיוק | כותבת מוחקת ביום 11 ביולי 2014 בשעה 7:43 pm

    […] אני אוהבת את מה שיכולת להיות ומצרה על מה שלא יכול היה להיות. בכל זאת, עם מה שהיה פגום כל כך. החסכונות הרגשיים, שלא לשכוח רגע טוב שהיה, והכיסוף הנמשך. […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: