אתם באים לפה הרבה?

כולם מפחדים מהמאגר הביומטרי. אני לא. להפך, אני מחכה לו. של מי הקלסתר הזה, ישאל סוכן סמוי. הו, אל תשאל, של א' משמרי, תענה בחדווה אחות סמויה בקופת חולים. אה, זו היא? מעניין, תני לראות. כן, כן. ידעת שהיא הצטרפה לרשומות שלנו ב-1996? לא, לא היה לי מושג. התרכזתי יותר בטייק אווי שהזמינה תשע שנים אחרי כן, בחופשת הלידה. מה אתה אומר, זה מה שהיתה עושה בחופשת הלידה? כן, נו את מכירה אותה, היא יודעת איך לחיות. לפעמים. כן, לפעמים. אבל תגיד, למה היא לא נרשמת לאיזה חוג, לצאת קצת? לא כתוב פה כלום על חוג.

כן, אני רוצה שידברו עלי. החשיפה לעצמה לא יכולה להזיק לי. רק חרדת החשיפה מזיקה. רק חרדת הלכידה מול אור פתאומי, רק היא מאלצת.

 *

אני רוצה את החורף הזה כבר, אני לא רוצה לפחד מעונת הקור. כל הסוודרים ממש יתאימו לי, וכל השמיכות יעטפו אותי היטב. כל הספלים החמים יעירו: שתי, שתי, את שחקנית בהצגה על חמימות, שכתב תסריטאי שחוק. את מזמן לא רוצה לחפש את העוקץ, רק לצנוח על פוך רך, להחשות חששות בבד.

ובסופו של דבר גם בחורף, כולן כולן, הסרוגייט, הזונה, המטפלת בצחוק, מחלקת החיבוקים ברחוב, יילכו עם ערב לישון לבד.

 *

זה יהיה פוסט יפה ורגוע. אני אשב איתו על מרפסת עץ צבועה בלבן, אשתה לימונדה מכוס גבוהה, אהרוג לכם יתושים ואנופף במניפה. זה יהיה פוסט שקט וכחול שאפשר לצלול בו, ותוך כדי קריאה ייצאו דגיגים מכל נקיקי הגוף, ויחזרו עייפים אך מרוצים. זה יהיה סיפור שחייבים לחיות בתוכו כדי להיות קיימים, כולו מסועף רמזורים ושלטים מוארים של ברודווי, והתור לכרטיסים יימשך כשבועיים. ליד הקופה ייערך, בחלון ראווה, מפגן של איש שהכריז על תוכניתו לחיות בתוך גוש קרח, ואתם תתבוננו בו ויימס לבכם.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דפנה לוי  On 2 בנובמבר 2011 at 7:08 pm

    וגם אם יגנבו לי את הזהות הזו, זאת תהיה הזדמנות להשיל את עצמי מעצמי ולהתחיל מחדש. במקום דפנה לוי, אהיה רינה כהן, מומחית לבישול ורניקעס, שלא קיבלה את הצלקת המאורכת על הכתף מחיסון נגד אבעבועות שחורות בבית הספר, אלא בפעולת קומנדו סודית שעוד ידובר בה, ברגע שהפקידים הארורים של משרד הפנים יפסיקו לדבר על הפיצה של א. משמרי.

  • mooncatom  On 2 בנובמבר 2011 at 7:31 pm

    זה יהיה הפוסט המושלם!

    הי, רגע,
    זה כבר הפוסט המושלם,
    איזה קטע!

    תודה אביבה.
    קור פתלתול ויפיפה.

  • Zvika Agmon  On 2 בנובמבר 2011 at 8:10 pm

    כן, זהו קטע נהדר. כך גם התוספת של דפנה (פסטה בנוסח בולוניה?).

  • עודד  On 2 בנובמבר 2011 at 8:29 pm

    אביבה תודה ותודה ותודה;

  • avivamishmari  On 2 בנובמבר 2011 at 8:43 pm

    ותודה לך, עודד!

    צביקה, ממש לא. משהו עם אספרגוס ושמנת.

  • רוני  On 3 בנובמבר 2011 at 6:40 am

    הזהות החדשה של דפנה משמחת, וגם את, פוכית ושלווה.
    מסע קטן ומתוק עשית לך ולנו כאן.

  • ליאור גימל  On 3 בנובמבר 2011 at 11:34 am

    זה קטע, לנסות להגיב לפוסטים שלך, במיוחד בגלל שאת כל הזמן מדברת אלינו ישירות.
    תגובות פרוזאיות מרגישות לי כמו לזרוק עטיפות של ארטיקים בשמורת טבע, ותגובות ליריות מרגישות לי כמו חיקוי קלוש.
    אז שיהיה לקוני, כרגיל: תודה. וחורף נעים

    • avivamishmari  On 3 בנובמבר 2011 at 12:08 pm

      זה ממש בסדר, אני שמחה לכל התגובות (גם אלה שלא אומרות כלום, גם אלה שהתוכן שלהן מבאס אותי, בסוף אני שמחה בהן, כי אנשים קראו ואיכפת להם).

      ותודה גם לך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: