לא פאזל

הנה היא שוכבת, פרושה, נתונה. אל תיגע בי אל תפגע בי. אירוס שפיתח קוצים. אבל היא כבר לא במצוקה. כבר יודעת את נפשה. ואני מזכירה לה: אל תחפשי מבט של עין אחרת. הביטי בך בעינייך שלך. ראי אותך את. קפלי חזרה את החפיסה שפרשת לקלף אחד המחזיק את הכל.

כל עוד המטרונום המוטרד הזה לא יירגע, אותו מקל תופים רך ימשיך להתדפק על העור המתוח, מבקש חיזוק חיזוק חיזוק. כבי אותו לרגע, האם את יכולה? והיא אמרה שאולי.

*

אז מה משנה כל זה, הבעירה הפנימית, החיטוט. אם יש אחר כך גבר ואישה אחד מול השני בלי בושה. בואי ניעלם זה לזו, הוא ביקש, נהיה כל-גבר וכל-אישה ונעשה כל-דבר, והסכמתי.

השיער שלי רך איתך, המבט מצליח לנוח והפיות מסתדרים בשורה. לא שתנועותינו ניזונות מאהבתנו. לא שנשמותינו מתמזגות. לא שחלקי חיינו הופכיים זה לזה ומתחברים כמו בפאזל. פשוט, ידינו מושטות למשחק ילדים, ומוצאות אמת שעליה נחיה ונמות. אבל זה תמיד ככה, לא? אחרת זה לא עובד, אמרתי לו, והוא הסכים.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: