לא שלטים ולא חצוצרות

זוכר? לילה אחד. הכל התחבר. גל של רגש שמוכרח לשטוף, שטף. רציתי לומר שלא היה דבר בעולם חוץ משנינו המחובקים. אבל העולם כולו היה מסביב לשנינו, והבית השמיע קולותיו המוכרים. תינוק התעורר, אם כי לא התינוק שלי. שכנה צעקה משהו, אם כי לא אני. הסידורים למחר הציצו מתוך התיקים בחדר הכניסה. ואתה חיבקת אותי: זה שלנו, וזה לא מפחיד, אל תחשבי שהיום אני פה ומחר אני שם. אבל כמובן שרעדתי בזרועותיך, והאוושה של איברי הפנימיים החרישה את קול חריקות הרהיטים. לך לא היה איכפת כלל.

לא שלטים ולא חצוצרות. סתם יחד. מילה שזולגת על הלב ישירות. התוודעות אטית להרגלים. שני אנשים מבוגרים בלי אהבת נעורים. את כאביך הנחת בשקע הכתף שלי, או במקום רך יותר, כמו החיק למשל אבל לא חובה. והיית ברור מאוד. חושים חזקים והבנה קדומה: זה קל. לקיים את האהבה.

אבל בלילה. אני חושבת שאני קטנה מדי, אמרתי לך, ואני חוששת שלא אצליח להקיף את כתפיך ולהעביר אותך כמה מטרים קשים. ותוך שהמשפט יוצא מפי, הבנתי: גם אתה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: