עשר שנים שמרתי בארון שלי

עשר שנים שמרתי בארון שלי נעלי עקב כסופות, חמישה עשר סנטימטר גובה עקביהן, עשרים וחמישה סנטימטר אורך כל רצועה, שלושים וחמישה חורים לכל אבזם, ארבעים ושניים מטרים מעל גובה הבניין הגבוה ביותר, מאה עשרים ושמונה פאייטים על חוד כל נעל, בלי לספור אחד שנשר. נעלתי אותן רק פעם אחת, לאירוע בבית הנשיא. הנשיא יצא מלשכתו ולחץ את ידי. חייכתי אליו. היום פתאום ידעתי, בחריפות, כמה הן חסרות לי. הלכתי אל הארון ופתחתי את הדלת. הן נחו שם, לבנות וזעירות. כמו שהתגעגעתי אליך.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Zvika Agmon  On 23 בדצמבר 2011 at 7:59 am

    רגע, הן כסופות או לבנות? רק שנדע 🙂

  • אורן כהן  On 23 בדצמבר 2011 at 8:23 am

    חמוד. איך שהזכרונות מתעתעים בנו

  • Zvika Agmon  On 23 בדצמבר 2011 at 10:01 am

    סליחה, קודם זה נשמט מזיכרוני:
    הנשיא הזה – היה האדון קצב?

  • Zvika Agmon  On 23 בדצמבר 2011 at 11:13 am

    תודה. עכשיו נרגעתי. אורה ושמחה בחג האורים.

  • שוֹעִי  On 23 בדצמבר 2011 at 12:22 pm

    אביבה יקרה,
    תודה רבה. חיוך עלה על פניי, ואני צריך בימים האחרונים שיזכירו לי לחייך.
    הזכיר לי את סיפוריה הקצרצרים של סופי קאל (ראי דוגמות ב"עיר האושר" של מרית בן ישראל
    ובתרגומהּ).

    • avivamishmari  On 23 בדצמבר 2011 at 2:57 pm

      שמחתי לעזור! ואת הסיפורים אחפש, עוד סיבה טובה להיכנס לבלוג של מרית.

  • עודד  On 23 בדצמבר 2011 at 4:26 pm

    אביבה תודה;

  • תזונה נכונה  On 27 בדצמבר 2011 at 5:36 am

    רגעים קטנים של אושר…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: