כמו שהכישוף הטוב הוא חלק מהכישוף הרע
כמו שהעדינות היא חלק מן החמה השפוכה
כך אני הולכת, עם פגמים בקצוות,
עם תינוק המביט במבט שמח,
עם תיקים וסלים וחלפים חדשים,
וכל האי-נחת הסובב סובב,
כמעט אבל לא נופלת מכל המדרגות.
–
כמו שאני טפילה על המציאות
מנסה לחלוב ממנה דבר לומר, אבל
למי איכפת לשמוע. כמה זה טוב.
כמו שאפשר לעזוב,
לשמוט אחורה בנפילה,
אולי לא קוראים לזה אושר
אבל בטח קוראים לזה הקלה.
תגובות
סופסופ. וגם כתוב בדיוק, כמו שאת יודעת…
תודה, יקירתי, ושבת שלום!
אני יכולה לדמיין את חווה אלברשטיין שרה את זה
קטונתי. אני אסתפק גם במזמזמת את זה 🙂
תודה!
אביבה תודה;
מאד אכפת לי לשמוע (לקרוא).
רוב תודות, עודד. יופי שבאת.
כה מדוייק,
עכשיו הקלה..
תודה,
ויק
גם לך. ובוקר טוב.
נהדר לשמוט לפעמים, אבל לא מכירה את העדינות שהיא חלק מהחמה השפוכה
היא היתה שברירית מאוד, דפנה. תודה!