אופטיפוסט. תנודות. אלת המזל

אני מגלה שיש לי תדרי דיבור וצליל שונים לכל אחד מילדי. בפנייה לאחד מהם הקול הופך מעט גבוה יותר, מתרכך, פחות סטקטו. בהתרגזויות הקול נעשה ברזלי. לפעמים עוברות שניות ספורות בלבד בין טון אחד למשנהו. זה לא קסום בכלל.

גם אל אנשים אחרים אני מדברת שונה, כל אחד כפי היחס אליו, ולא תמיד היחס הגלוי. גם בדיבור אל קרובים לפעמים אני משתנקת, בולעת אוויר באמצע המשפט, ההתרגשות של שופטים אותי. או שמגיעה כמעט אל גבול הגרגור. או שבשיחה בציבור הקול לפעמים גולש, גבוה מדי, כי חושבים שצריך להגיע אל כל קצוות ההקשבה.

ולפעמים, אחרי כמה דקות הוא כבר קולח, שוטף וחם, ואפשר ממש לגעת בתנודות המקיפות את מרחב השיחה.

*

ישבתי באוטובוס צהריים, פני נגד כיוון הנסיעה. עצרנו מול תחנה. על הספסל ישבה אשת רחוב, אישה משוגעת למראה, בפנים קמוטים כהים ושיער בהיר. מבטינו נפגשו ואז עיניה אורו, היא חייכה ונענעה בראשה מעלה-מטה עמוקות וממושכות.

נבהלתי. מעולם לא היה לי שום קשר איתה, מלבד פעם שזכרתי אותה עולה לאוטובוס ומתלוננת על מכה שקיבלה בזמן הנסיעה.

הסטתי את ראשי ממנה. שבתי והחזרתי אותו: היא עדיין חייכה חיוך מאשר, הישר אלי. כאילו אומרת: כן, זו את. או: כך וכך יאונה לך.

לכן החלטתי לקבוע: זו אלת המזל. היא פשוט מזהה אותי.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: