אופטיפוסט. בול מניו זילנד

הפכתי בדבר והפכתי בדבר ולבסוף הבנתי שתמיד אוהב אותך. אבל אין שימוש או תועלת לאהבה הזו. כמו בול מניו זילנד. ימים רבים מעל קומקום האדים הסירו אותה סופית מכל מה שנאמר, שנעשה, שמתקיים בחיי. העמוד המתאים באלבום אוחז את כולה. סוגר עליה. פותח. אני מביטה בה. אז מה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • מירי שחם  ביום 26 במרץ 2012 בשעה 6:44 pm

    בטח שיש לה שימוש! השימוש הוא פנימי, ביכולת הבלתי מתכלה שלך לייצר אהבה. גם אני לא מבינה איך אפשר להפסיק לאהוב מישהו שנורא אוהבים. יותר מזה – בתרבות הקפיטליסטית בה כל תהליך שואף לאופטימיזציה, בה היעילות מגיעה למדרגה של פולחן – זה מאד מאד נעים לעשות משהו שהוא לחלוטין בלתי יעיל, אנטי צרכני. כמה שיותר אהבה יותר טוב.

  • עודד  ביום 26 במרץ 2012 בשעה 8:29 pm

    אביבה תודה;

  • mor asael  ביום 27 במרץ 2012 בשעה 3:49 am

    מסכימה עם מירי שחם… כתוב כרגיל נפלא. כמעט הייקו

  • מיכל קרן גלמן  ביום 27 במרץ 2012 בשעה 5:58 am

    מכווץ לרגע ואז נפתח. עם ההבנה הזו, שזה שם תמיד ומתממש כי זה מחזיר אותנו פנימה לעצמינו. למקום שיודע לאהוב. תודה אביבה.

  • adistav  ביום 27 במרץ 2012 בשעה 6:16 am

    ו*זה* אופטיפוסט? לא משנה, אהבתי (מאוד).

    עדיף שישב באלבום, באמת, בבדידות מזהרת בליבו של דף צחור, מאשר זרוק על שולחן העבודה, צובר אבק ושערות חתולים, וצריך לפחד כל הזמן שלא יתקמט או ייהרס או ילך לאיבוד בין המקלדת לניירות לספלי הקפה לשכיות החמדה המרשימות ממנו בהרבה, ובכל זאת אין לב לזרוק אותו. זה יפה שיש לך אלבום לדברים.

  • avivamishmari  ביום 27 במרץ 2012 בשעה 6:29 am

    תודה לכם!
    מירי, נהדרת הזווית שלך.
    עדי, גם אני שאלתי את עצמי אם זה אופטיפוסט. כנראה שכן, ולו בשל ההחלטה שלי להכניס אותו לקטגוריה זו.
    בוקר טוב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: