פצעי קור

כל כך הרבה פעמים יצרתי את הדלת, קדחתי בה חור מנעול ועיצבתי מפתח, ריקעתי בו עיטורים ותרגלתי הכנסה חלקה. שיננתי: מסובבים פעמיים ימינה, שולפים קצת ומשחקים, ואז בשקשוק גלגלי הפתיחה עומדים כבר בתוך הדירה, שמחכה לי תמיד מסודרת. ועדיין נדמה שאני עומדת חוששת מול דלת סגורה.

זו תקופה של פצעי קור. הרגזות אדומות קטנות על אצבע זו או אחרת. ימים של ורטיגו. מחאתו של חוש שיווי המשקל באה והולכת. אולי האזנתי בטעות למשהו מקולקל.

האוכל הביתי כבר לא ידידותי. כופתאות לא סדירות. אורז אחר. זה לא מיועד אלי. אני מערבבת, נופל. מבשלת, תפל. מתקשרת ומזמינה. פותחת קופסאות קרטון, שולפת מזלגות, עורכת מפות. המרק קר. הלפתן מר. המקפיא מסב פניו. במזווה – אפור.

זו תקופה של פצעי קור. לא מתים מזה.

ככה זה, עבר חלף יום ההולדת, ואיכשהו הפסקתי להיצמד לאופטיפוסטים. עם זאת, החיים גוברים בקלות על הכותרות שנותנים להם. אני פועלת, זזה, יוצרת, נוסעת, שומעת, מחברת כל מיני דברים לכל מיני דברים אחרים. גם כשאני מנסה ליישר את קמטי המוח, משהו חולף שם מאחור. אחר כך הוא יוצא וצץ, מציג את עצמו בפניי בלי לתאם איתי. עוד אלמד, פעם, להמתין בסבלנות.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • mooncatom  On 30 באפריל 2012 at 6:52 pm

    איזה כרוניקה מדוייקת, מרה.
    הדברים מוכרים, אבל הצלחת לתת להם מילים.

  • רוני  On 30 באפריל 2012 at 6:55 pm

    המסעות האלה בתודעה שלך תמיד זרים לי מאוד, ובכל זאת אני רוצה להשאר בהם עוד קצת. כל כך יפה את כותבת.

  • איריסיה קובליו  On 30 באפריל 2012 at 7:00 pm

    החיים גוברים בקלות על הכותרות שנותנים להם…
    -יפה.יפה

  • avivamishmari  On 30 באפריל 2012 at 7:24 pm

    רוב תודות, יקירותיי. מענגות התגובות שלכן.

  • אהובה  On 1 במאי 2012 at 6:13 am

    אני מצטרפת לקודמי שמרגישים כמה טוב את מצליחה לבטא את מצוקותיו של המוח האנושי המתעתע בנו, ונמצא בכל אחד ואחת מאיתנו. נכון לימים אלה אני חוזרת לקרוא את הספר המופלא של אקהרט טול "כוחו של הרגע הזה" שמזכיר לי כל פעם מחדש את הפער בין מוחי האנושי (אני קוראת לו האגו שלי) שחושב את כל המחשבות, ורוצה… רוצה… לבין הקיום שלי בחיים האלה ללא קשר למחשבותי וללא תנאי ותלות בהן. חיים טובים.

  • עודד  On 1 במאי 2012 at 6:14 am

    אביבה תודה;

  • avivamishmari  On 1 במאי 2012 at 6:49 am

    תודה, אהובה! וגם עודד (מן הסתם התכוונת לכתוב "אביבית" 🙂 ).

    • עודד  On 1 במאי 2012 at 4:34 pm

      אופס (-; מבטיח מעתה רק אביבית עם כל הלב.

  • Zvika Agmon  On 5 במאי 2012 at 4:29 pm

    כן, כך זה בצוק העתים: לעתים דבש, לפעמים בצל, ואמנם צריך להמתין בסבלנות לתורו של הטוב.

Trackbacks

  • By אביבית אהובתי « זמן לימון on 1 במאי 2012 at 5:57 am

    […]  https://avivamishmari.wordpress.com/2012/04/30/coldsores/ Share this:טוויטרפייסבוקLike this:אהבתיהיה הראשון שאוהב את הpost. This entry was posted in מהנעשה בעירנו.Bookmark the permalink. כתיבת תגובה […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: