המרק הזה

המרק הזה חם. ירוק עשבי ולימוני. הוא הנחמה והכמיהה. גמעתי אותו. דמעתי איתו. הוא ממסמס, משכנע, נספג, מתרפק על מה שאבוד ומה שעדיין לא התהווה.

את המרק הזה רק דודה אחת נהגה להכין, מעשבים שקנתה בשוק של העיר הערבית הסמוכה. לימים החליטה אמי, שלא גדלה עליו, שתנסה גם היא. מצאתי לה מתכון במנוע חיפוש. העתקתי לה אותו בכתב ידי המתרשל והולך. היא שמה את דף הפוליו על השיש ליד הכירה. כתמים אפרפרים נמרו אותו והפכו אותו לח וגלי. היא מביטה בו בזמן הבישול, גם אם כבר זוכרת אותו בעל פה.

אני מקבלת הביתה קופסה ושתי מנות בתוכה. כלי הפלסטיק נושמים ורוצים את השמנוניות הירוקה המלוחה. אני בוחרת להיות הכלי עם המכסה האדום, ואז הכלי עם המכסה השקוף. אני רוצה להיות הצלחת הקטנה. אני רוצה להיות הצלחת הגדולה. אני רוצה לרוקן אל תוכי קערה. הנזיד הנדיר הזה. אבל אני שוב מרוקנת כולי לפני שאני מספיקה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: