כל הבית פה מלא. אני מזיזה חצי אבטיח

כל הבית פה מלא. אני מזיזה חצי אבטיח כדי לפנות מקום לאגדת פינגווינים. עליה אני מערימה ארבעה ספרים יד שנייה בעטיפה חומה, שבילו במקפיא לחיסול תולעי הנייר. בסלון, חוברת נאנקת תחת משקלה של צלחת ועליה בייגל עם סלט ומיונז ועליו תשבץ פתור ועליה שלושה גרגרי שומשום ועליהם עולמי. מילים נחתכות לתוך הסלט ואני מנערת אותן אחת אחת החוצה. הן בורחות למזווה ומעמידות פני עדשים, אבל העדשים מנפות אותן חזרה, בסדר שונה, אל קלסר מתכוני הבישול. על מדף הכוננית שכח הילד אגס ואני משתמשת בו כסימנייה שמנה לאטלס משנות השבעים, העוקץ מסמן את פלורידה. הספרים זוחלים עלי בשנתי, מתחבקים לידי בחושך. אבוקדו ענק מלווה אותי מהחלון, הנה את, הוצאתי עלה היום, קחי תקראי משהו. אחרי שאני קוראת עוד כמה שורות, אני מתכסה בדף ונרדמת ככה, עם כל אגלי הלחות על זגוגיתי, כמו בתוך מקרר.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: