ערב חורף הספקות

הספקות עולים רק אחרי שאני מרגישה חלשה ולא להפך. החולשה מתעוררת בעיקר אחרי שאפשרויות זרות מונחות אל דלתי, עם פתק ובו הדרישה: טפלי בנו. בלב ובמוח ממתינים הסירים על כיריים, כל אחד בוער מעל אש משלו, בגודל אחר. כל זה כבר עבר והתבטל, התמסמס לאפס עד הבוקר הבא. נדמה שלא היתה שום אפשרות שבעולם לצלוח את היום הזה, מלא השרטונים, ובכל זאת הנה אני כמעט אחריו, ובטוב גדול. לבד מהכיווץ בכתפי הכתפיים ובתומכות הגווים הצדיות, שיתפוגג אולי, מתי; לבד מנעילת הבטן החרדה, החפוזה, מי זה קורא לי עכשיו, אה כן; לבד מקפל הבד על רוחב המצח, המצל: גם זה יעבור. התחממי, הכל טוב.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: