חמש המלצות בלוגים נינוחות

חלי יקירתי המליצה על הבלוג שלי, ואז המליצה עליו גם אסיה חביבתי משכבר הימים, ואחרי ששפעתי תודות לשתיהן, אין לי אלא להעביר את השרביט במשחק הבלוגרים המתגלגל הזה: לבחור חמישה פוסטים שלי שאני אוהבת, ולהמליץ בעצמי על חמישה בלוגים אחרים.

אז הנה חמשת הפוסטים שלי, בחירה קשה ולא מייצגת אך אפשרית (הסדר לא מחייב):

1. למה למה.

2. אבחר בך, רק בך.

3. אופטיפוסט: שוב לנהוג.

4. להיות תמימה אבל לא טיפשה.

5. הסכם.

*

ועכשיו – להמליץ על חמישה בלוגרים. בעיה! איך בוחרים מתוך רשימת המועדפים הארוכה שלי? החלטתי שהקריטריון להמלצה יהיה בעיקר פוסטים ארוכים ונינוחים, בלי תזזיתיות. בלוגים שייקחו אותי לעולם אחר, ואם אפשר שיאריכו בו מעט, שלא אצטרך לחזור כל כך מהר.

אז הנה בחירותי:

* אין בלוגרית נינוחה ומעמיקה ממירי שחם, שמשלבת חוויות של ספרות וקולנוע עם תיאוריה רלוונטית זו ואחרת, קשרים אסוציאטיביים ביניהם והרהורים אישיים המגשרים בין כל אלה בקלות תודעתית משובחת. ראוי להקדיש ביקור ארוך ל"קסם המגושם של שעות אחר הצהריים בפרברים".

* אריק גלסנר הוא ממבקרי הספרות (והתרבות) העשירים, המנומקים ורחבי הדעת ביותר שיש פה. כל פוסט שלו הוא שמחה קטנה (כן, אני הוצאתי ספר לא מזמן, והוא לכאורה מצוי בעמדה לכתוב על ספרי, אך בזאת יסתכם הגילוי הנאות שאין בו מה לגלות בעצם). אם כך, המלצה חמה על "מבקר חופשי" וביקוריו באזורים המרוממים יותר של הספרות.

* היא גרה ביפו אבל לבה בפאריז. תודעתה מדלגת בין תשתיות תל אביביות רעועות של חשמל וביוב, לבין משחקי לשון בצרפתית והרהורים על פערי תרבויות ושיחות עם מוכרי זיתים. מצחיקה, מעמיקה ורומנטית: דורית שילה של "אחרי הספירה".

* הבלוג של יובל (שלא כותב את שם משפחתו) מתאים כמו כפפת מטבח לרשימה הזו. בלוג שלא מפריד בין החומר לרוח, אלא מביא את הארוחה כדרך להתעמק בשיר, ואת השיר כהשראה לרוטב במתכון.  כאן תבשלו כשרוחכם שבעה, ותקראו שירה כשבלוטות הטעם פעילות. "שירה אכילה".

* ולבסוף, כופפתי את התקנון במחטף לילי כדי להכניס הנה את מיכלי – בלוגרית שהפוסטים שלה קצרצרים בדרך כלל, למרבית הצער, אך לא תזזיתיים אלא להפך, קוראים להתבוננות שקטה, לנשימה אטית. יש בהם גם צילומים והתכתבות בין המילה למראה, ויופי בגדול ובקטן. אז הא לכם "סלט מחשבות" של מיכל שטיינר.

תיהנו!

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • chellig  On 1 ביולי 2013 at 8:33 pm

    איזה כיף, זה מצליח 🙂

  • מירי שחם  On 2 ביולי 2013 at 8:21 am

    תודה, אביבית (הפאסון האנדרסטייטמנטי בהבעת התודה נובע רק ממבוכה, זה נורא נורא נעים להיות מומלצת)
    אבל אבל אבל
    בניגוד לחלי ואלייך, אני פסימית לגמרי, לדעתי בלוגים הם סחורה שאין לה יותר ביקוש, רואים את זה לפי אורך הביקור הממוצע, כלומר גם מי שנכנס לא בדיוק קורא אלא רק מעלעל (כך זה אצלי, בכל אופן). נדמה לי שהתחייה המדומה היא טעות אופטית – פעם, כשהאינטרנט היה חדש מהניילונים רוב האנשים שהסתובבו ברשת נמנו על העשירון העליון של המילים, והצירוף של כושר ביטוי עז עם אפשרויות טכניות מוגבלות (לאן כבר אפשר היה ללכת) יצרו אקלים מילולי מרהיב אבל קצר מועד. היום, כשיש כל כך הרבה אפשרויות אחרות, וכשההומוס וורבלוס נטמע ונמהל והתבולל בהמונים – זה כרטיס לכיוון אחד ולא תהיה תקומה. הנחמה היא שמי שממילא כותב כי הכתיבה ממלאת אותו אושר ימשיך לכתוב כך או כך. הנוכחות של קוראים היא בונוס, לא מעבר לזה. אני מתגעגעת לדיונים העמוקים יחסית בתגובות ואילו היום מה שלא קצר לא קולע. זה לא יחזור, כל זה כבר איננו.

    • avivitmishmari  On 2 ביולי 2013 at 9:09 am

      פסימית את… נכון שהבלוגים כבלוגים הם כבר לא בזרם המרכזי, אלא עוד אחד מאופני הביטוי הדיגיטליים ותו לא. אבל אני חושבת שהגרעין הקשה כאן נושא פירות של ממש, ושמה שנשאר בנפשם של הקוראים מצטבר באופן מאוד משמעותי, בטח בהשוואה לפייסבוק (שטוב בעידוד לפעולה, בהפצת רעיונות מיידיים).

      לדיונים בתגובות אני לא מתגעגעת, כי עצי התגובות מסודרים לא משהו 🙂 וכי תמיד ידעתי מה לומר בתוך הפוסט אבל נגמרו לי המילים רגע אחרי זה.

  • Uri Baruchin  On 2 ביולי 2013 at 10:31 am

    אה. זה כיף. המלצות ממישהי שאני סומך על הטעם שלה.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: