להתכרבל באוגוסט

אז היה קר, ועכשיו חם. זה לא כל ההבדל, אבל זה עוזר להיזכר. למיין את הימים  – אוגוסט מגוון יותר ממה שנדמה. יש יום פחות לח ואחר מצמית יותר. יש ערב שבו רוח פתאומית עוזרת. ואחר כך זליגה, התמוססות מחודשת.

אמא, בואי נתכרבל, אמר הקטן. ולמה לא? גם בחום צריך להתנחם. להתלחם יחדיו.

הפריזר שהפסיק חזר לפעול. כל מה שנמס בו קפא מחדש בשינוי צורה, לתבנית נוף מוחלקת. אני לא אחזור על טעויות.

ומכל מקום הפריטים שעל צלחתי כעת לא יצלחו לארוחה, כמו גבינת תוכים או עצמות משמש.

*

כבר עם היציאה משביל הבניין הוא עומד מולי, ברחוב. ממש דומה בגובהו, השיער מאותו הסוג, השפתיים נוטות לאותו הכיוון. זה הוא? מאז? סוקרת במהירות את קו הלסת, נוסעת על גביה כמו על פסי רכבת חלל: שנים אחורה. קילומטרים צפונה. שש אמות אחורה בלב.

בתוך בית החזה משהו נעור פתאום, כמו קוקייה קטנה. ממש אפשר להרגיש את עומק הפתח, כאילו נחצב בחומר הרך, בלי כאב או שאריות, רק דפנות פעורות. עיני התאמצו ליצור דמות צורה שתדמה לו, שתרחק ממנו, המוח עבד על שני מצבים בו זמנית.

עכשיו אני, בקור רוח, במקום לפנות אליו, הולכת להניח על גדר הבניין שלי בגד ישן, שייקח מי שייקח. ומביטה מן הצד כאילו הבטתי בזר, רק לבדוק מרחוק.

אבל זה לא הוא.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ענת  On 16 באוגוסט 2013 at 8:47 pm

    (()) יקרה אהובה, תודה. כמה חמים וביתי להתכרבל בכתבייך.

  • יאיר דקל  On 17 באוגוסט 2013 at 1:15 pm

    הלב מרגיש כשנדמה לנו. מבט נוסף מגלה שזה לא הוא, ואז מתברר שהלב הגיב לזכרונות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: