המעבדה לשירה: פענוח טקסטים שיריים עם ילדים

מאז תחילת השנה, בכל יום א' אני מעבירה, כהורה-מלמדת בביה"ס של ילדיי, שיעור בשם "מעבדת שירה" לילדי הכיתות הנמוכות של היסודי. זו לא סדנת כתיבת שירה חלילה, אלא מקום שבו אנחנו לומדים איך לקרוא טקסט שירי ולפענח אותו, איך למצוא קשרים בין הצורה והתוכן, ובעיקר איך להטמיע את כל זה ועדיין ליהנות מהשיר.

בביה"ס אין שיעורי ספרות לפי תוכנית משרד החינוך, ולא לומדים שם את "ספיח" או את "אלוהים מרחם על ילדי הגן". לכן חשבתי בתחילה לעסוק בשירת מבוגרים קלילה יחסית. אבל אחרי המון דפדופים בטקסטים שנראו לי קלילים (אבל הם לא), הבנתי לשמחתי שזה לא יילך. לבסוף בחרתי להנגיש את המונחים השיריים דרך טקסטים מוכרים לילדים, מתוך הבנה שאם ירכשו את הכלים והיכולות, הם יילכו אתם הלאה גם לימים שבהם יפגשו בביאליק למבוגרים או בעמיחי. זה עובד, ובתום שיעור מוצלח (עם הילדים המוצלחים!) אני רוויית נחת.

למה אני מעלה את כל זה לבלוג? בשביל זה יש אינטרנט. לחלוק ידע. אני לא מורה בהכשרתי, אבל אהבת הידע, המילה הכתובה, וההבנה והמיומנות בדבר חדש, היא דבר שאזיע עליו רבות ובהנאה.
מורים לספרות מן המניין אולי כבר עמוסים בחומר הלימודי שמוכתב ומוקצב להם. אבל ייתכן שתכני השיעורים יעזרו ויספקו רעיונות חדשים לכל מי שרוצה להנחיל אמצעים ספרותיים לילדים בצורה לא כואבת.
אז אני מביאה כאן את ראשי הפרקים של השיעורים הראשונים, ומדי פעם אוסיף לאחר שיתקיימו עוד.

(הערות: הבאתי קישורים אינטרנטיים לשירים כמיטב יכולתי, אבל חלק מהם לא מנוקדים. שווה כמובן לחפש ולהשיג גרסאות מנוקדות. את רובם צילמתי מתוך הספרים. הגדרות קצרות למונחים אפשר למצוא כאן או כאן. אני לא מתעכבת על ניסוח ההגדרות האקדמי, אלא על המחשות להן.
כל שיעור נפתח בכך שאני מחלקת לילדים דפים עם השיר המודפס ומקריאה אותו בקול, ואז מתחילים בשיחה עם הכיוונים שהגדרתי. אני ממש לא ממליצה לפתוח בהאזנה לשיר המולחן, ואם כבר אז רק כקינוח, אחרי שהטקסט עצמו כבר מובן ומנותח).

 *

שיעור 1: מצלול, אונומטופיאה

השיר "כשאומרים", יהונתן גפן.
התעכבנו על מצלול המילים ועל העובדה שהצלילים שלהן גורמים לתחושות שונות. הגדרנו את המושג אונומטופיאה. לפני שהצגתי את המילה חילקתי אותה להברות וכל ילד קיבל הברה אחת בסוד, בלחש. אחר כך כל אחד אמר את ההברה שלו בקול לפי הסדר, ואחרי כמה חזרות הם ידעו כבר לבטא אותה בעצמם (כמעט).
משחקי אסוציאציות – כל ילד מקבל חפץ יומיומי מתוך קופסת חפצים שהבאתי, וצריך להמציא לו על המקום שם חדש, אונומטופיאי (למשל, לעיפרון קראו "איי" כי הוא דוקר).
נזכרנו באונומטופיאות שונות: טרטור, צלצול, גרגור, בקבוק…
שאלנו: מה היה קורה אם לצלצול היינו קוראים גרגור וההפך? סיפרתי סיפור קצר, אד-הוק: התעוררתי בבוקר, השעון תקתק, בחוץ הדבורים זמזמו, הציפורים צפצפו… פתאום הטלפון צלצל וגו'. אחר כך החלפנו בכוונה את הפעלים – "השעון צפצף, הטלפון גרגר…" וכולי. שמנו לב שבמילים אונומטופיאיות, הקשר בין משמעות המילה לצליל שלה אינו מקרי.
הקראתי אונומטופיאות שנשמעות אחרת בשפות אחרות (יללת החתול למשל).

שיעור 2: דימוי

השיר "מלים בתחפושת" של שלומית כהן (מתוך "נשיקה בכיס" על ילד שהשלולית נראית לו כמו ענן וההפך).
יש שירים נוספים שבמרכזם דימוי אחד, כמו "על ענן כביש" של אנדה עמיר (ביצוע של יוריק בן דוד). או "כובע עשוי שמיים" של נורית זרחי (ביצוע של נורית גלרון).
הגדרנו את המושג "דימוי" במלים פשוטות.
משחק – אם השמיים הם כובע, מהי האדמה/רצפה? האם אפשר לכתוב שיר מקביל על "נעליים עשויות רצפה"? נתתי רשימת שמות עצם, למה אפשר לדמות כל אחד מהם?
מה טוב בזה שהשמיים יהיו הכובע שלנו? מה רע בזה? (מכאן מסיקים את תפקיד הדימוי כמאפשר הפלגה נוספת בדמיון).
אפשר לצייר את הכובע-שמיים שבשיר. אפשר להשמיע את השיר המולחן.

שיעור 3: האנשה

שיר של ע. הלל – "השועל והחסידה" ("פגש השועל בחסידה / ושאל אם אפשר לשאול חידה").
הגדרנו האנשה: מתן תכונות אנושיות לחיה, לחפץ דומם או לגורם בטבע.
איזה תכונות יש בשיר לשועל? ולחסידה?
תרגיל, שאלות מזורזות בעל פה: איזה תכונות הייתם מייחסים לתיק שלכם? לצלחת? לגרביים?
אפשר לערוך המחזה קצרה של השיר, עם מתנדבים שמקריאים כל אחד את שורותיו (שועל, חסידה ומספר).
איזה חיות מואנשות מפורסמות בספרות (ובקולנוע) אנחנו מכירים ומה תכונותיהן? הבאתי חיות צעצוע קטנות (פיל, אריה…) כדי לעזור בהיזכרות. הילדים מנו קטלוג שלם עם המון דמויות, מפו הדב וחבריו ועד האריה שאהב תות.

שיעור 4: חריזה

"שיר העבודה והמלאכה" של ביאליק.
כאן היה צורך להבהיר מילים קשות וגם לומר בקצרה שערך העבודה הפיזית היה חשוב מאוד בתקופה שבה נכתב השיר.
דיברנו על סוגי חריזה (בלי יותר מדי הגדרות, רק "חרוז מדויק" ו"חרוז דומה") ונתנו המון דוגמאות ספונטניות (בלון / חלון וכולי).
איתור דפוס החריזה בשיר – כאן הוא א א א ב ב בכל הבתים, עד שיש בבית האחרון, המסכם והסוגר, א א א א ב ב.
קראנו בזריזות עוד שירים קצרצרים של ביאליק (הבאתי את הספר אתי) ואיתרנו דפוסי חריזה בכמה מהם.
(יש גם חזרתיות בשיר, כאמצעי לייצר הדגשה. יש גם שאלות רטוריות חוזרות. אבל העיקרון הוא לא להכביד עם יותר ממונח חדש אחד בכל שיעור).

שיעור 5: פיגורטיביות / ציוריות 

"על ראש החרמון" של אנדה עמיר.
לאיזה כיוונים נע השיר? (מרחוק לקרוב, מגדול לקטן, מן החוץ לפנים).
ציירתי על הלוח (אפשר לבנות או להמחיש באמצעי אחר) את ההר הגדול שעליו ארמון ועליו מגדל ובראשו פעמון. ואת המסלול שעובר הילד בדרך לשם. ראינו ויזואלית את העלייה וההתמקדות, עד לצליל הפעמון.
השיר בנוי על חריזה כאילו אוטומטית, אבל מצליח ליצור תמונה שלמה ודינמית במעט מאוד מילים.
האזנה לשיר המולחן (ביצוע של חוה אלברשטיין, לחן של ידידיה אדמון): הלחן נבנה בעלייה מתמדת. גם העיבוד תורם לתחושה של הליכה בצעדים (החליל מייצג את הילד. כלי הנשיפה במעבר בין הבתים הולכים הלוך ועלה, מן הצליל הנמוך לגבוה).

שיעור 6: חזרתיות

"אסתר" של נורית זרחי.
מה נותנת לנו החזרתיות בשיר? (מדגישה את הקריאה המתמדת של אסתר). מתי החזרתיות נשברת? (כשאסתר בסכנה ברחוב). הציפיות שלנו כקוראים לגבי יחסה לסכנות שאורבות לה – נשברות. היא לא נבהלת אלא ממשיכה לקרוא. השינוי באורך השורות כשיש שינוי פתאומי בתוכן, הוא דוגמא יפה לקשר בין תוכן לצורת השיר. 
השיר מסתיים בחזרה למבנה המוכר (לשגרה) ובתלונה (מוגזמת והומוריסטית) של אסתר על כך שאין לה מה לקרוא.
המחזה של מתנדבים מול הכיתה: בובה של אסתר הילדה, והמחזת ההליכה שלה, ההיתקעות בעמוד וכולי.

שיעור 7: אלוזיה

"פרידה מתיבת נח" של נורית זרחי.
השיר כולו הוא אלוזיה לפרשת נח והתיבה. הגדרנו אלוזיה. בלי להכיר את המקור המקראי, אין דרך להבין מה מסופר בשיר.
הקראתי מהפרק הרלוונטי בסיפור נוח את השורות על יציאת בעלי החיים מהתיבה, הפרידה מנוח ותפוצתם בארץ. התיאור המקראי כרגיל קצר ועובדתי, לא מפרט רגשות.
כעת ניסינו לחשוב מה מוסיף השיר על התיאור המקראי. סימנו מילים המביעות רגשות: תודה, קדים קידה, רועדת (מתוקף איזה רגש?) ועוד.
החריזה מאוד לא אחידה. השורות חלקן קצרות וחלקן ארוכות. לפעמים גם המבנה התחבירי מקוטע (במשפט המתחיל "כל עוף במעופו"). ניסינו להבין שהשיר ממוקם בעולם שאחרי המבול, התחלה חדשה לגמרי, מקום זר שהתיבה עצרה בו, ומשקף בלבול ואי ודאות גדולה.
השיר, שפתח במילים "זוגות זוגות" והתפתח לבלבול כולל, מסתיים במילה "לבדו" ובשתי שורות אחידות החרוזות בחרוז מובהק (בידו / לבדו) – הרושם המבולבל מוליך לתמונה הברורה של נח העומד בדד.
אז מה הוסיף לנו השיר? גם תיאור מוחשי של הנופים החדשים (ג'ונגלים וכולי), גם את הרגשות המעורבים של כולם במצב החדש הזה, גם את הבדידות של נח לאחר כל החודשים שבילה בתיבה עם כל בעלי החיים.
אפשר להאזין לשיר המולחן (ביצוע של חוה אלברשטיין, לחן של מתי כספי).
שאלתי: איזה עוד יצירות מוכרות לילדים הן אלוזיה? כל יצירה שמבוססת על סיפור מהתנ"ך, על אגדה מוכרת, על סיפורי ערפדים. ועוד דוגמאות שהעלו הילדים.

שיעור 8: פואנטה

"לגברת שמחה לב רחום" של נורית זרחי.
הקראנו את השיר, עקבנו אחרי גלגולו של האפרוח לכדי פרגית, תרנגולת דוגרת ואז להקת מטילות.
הגדרנו פואנטה. הסברתי (בשתי מלים..) את הקשר למילה point.
ראינו שהפואנטה בסוף מתבקשת מהמתרחש בבתים הקודמים (לכאורה ברור שתרנגולת תטיל ביצים), אך בכל זאת היא מפתיעה ומצחיקה, ונבנית לאורך כל השיר.
דיברנו על היחס המשתנה של תושבי השכונה לגברת שמחה, הודות לתרנגולת.
המחזה: ילד אחד שיחק את גברת שמחה, והשני את האפרוח בגלגוליו השונים.
ולסיום הבטנו ממושכות באיור מן הספר וראינו את כל הניואנסים שבהם המאייר עיטר את גברת שמחה, ההופכים אותה דומה לתרנגולות שהולכות בעקבותיה.

שיעור 7: שיעור חזרה

"הנמלה" של ע. הלל
החריזה כל כך ברורה שהילדים החלו לפרט אותה מיד בעצמם (א א א א… עם יוצאי דופן). כתבנו את כל החריזה על הלוח, ובדקנו איפה יוצאי הדופן.
השורות קצרצרות ואחידות בחריזה – למה דומות המילים הקצרות? איך נראה השיר על הנייר בחלוקה לשורות? (כמו תהלוכת נמלים).
מה ההברה שחוזרת בשיר? (לה). שמנו לב שלשיר נבחרו מילים במיוחד הודות להברה החוזרת שמופיעה בהן (למשל "בצהלה" במקום "בשמחה").
חזרת מקהלה: ילד אחד קורא מול הכיתה, ומשמיט כל פעם שבה מופיעה ההברה "לה". ילד שני משלים את המלים בכל פעם שמופיעה ההברה "לה". ספרנו שב-17 שורות מופיעה 18 פעמים ההברה הזו (גם באמצע מלים).
מתי נשברות השורות הקצרות? (בכל פעם שמופיעה המילה מקהלה). למה זה דומה על הדף? (למקהלת הנמלים, לעומת השורות הקצרות שכל אחת מהן היא "נמלה בודדת").

שיעור 8: שאלות רטוריות

"מה עושות האיילות בלילות" של לאה גולדברג.
(ייתכן שהיה אפשר למצוא בחירה מוצלחת יותר – בגלל הלחן המוכר כל כך של יוני רכטר, היה ממש צורך להתאמץ כדי להתרגל לקרוא את השיר במשקלו המקורי ובלי שבירת השורות באחד הבתים שהפכה אותו ל"פזמון"). והאמת היא שלמרות חנו של השיר, קשה למצוא הרבה מה לומר על התוכן שלו.
פירטנו את החריזה, תהינו על קנקנה של כל אחת מהחיות המוזכרות בשיר. הבאתי כרטיסיות עם תמונות של החיות הרלוונטיות (מלוטו חיות) ובעת ההקראה השנייה הילדים ביצעו המחזה באמצעות הכרטיסיות. הסברתי מהי שאלה רטורית. נתנו דוגמאות לשאלות רטוריות בשירים מוכרים אחרים: "מי יודע מדוע ולמה לובשת הזברה פיג'מה", "מיהו זה אשר שכח את השכל במטבח", "הידעתם מה מתרחש בכל הבוסתנים" (מכופף הבננות) וכמובן הדוגמא האולטימטיבית: "איפה איפה איפה איפה העוגה". כאן אפשר להכניס משחק שאלות – כשילד שואל שאלות שהוא לא יודע את התשובה עליהן (מה השעה?) וכשהוא כן יודע את התשובה. דיברנו על המצלול "לות" בחריזת רוב הבתים, שנותן הרגשה של קלילות ומתקשר לאופיין של האיילות (קשר בין צורה לתוכן). הבנו גם כמובן שיש פה האנשה – הירח שומר על חלומן, איילת השחר (הכוכב שמבשר את הזריחה) היא חברתן. אמרנו שהחברות בין איילת השחר לאיילות נובעת משמן המשותף.
שאלתי מדוע הבית האחרון ארוך יותר מאחרים, לא היתה תשובה טובה ומסקנתי האישית היא שזה מפני שקשה לאיילות להתעורר וזה לוקח זמן. גם הלחן תומך בזה, וחוזר מספר פעמים על השורות האחרונות, כאילו מעירים את האיילות ושוב ושוב.
לסיכום השיעור הילדים ביקשו מאוד לשיר את השיר הזה יחד כבר.. וזה מה שעשינו.

שיעור 9: דמויות
"ארוחת ערב וענת לא יודעת מה להחליט", יהונתן גפן
בדקנו חריזה: היא מאוד נפתלת ולא אחידה בבתים הראשון והשני, שבהם ענת מתלבטת. היא מאוד קצרה ומדויקת, וכך גם השורות, בבתים האמצעיים שבהם מנסים בתוקף לשכנע את ענת לאכול.
מצאנו דימויים: הכוכבים כמו עיניים, ביצה כמו קומפוט.
שאלנו מי הדמות שבמרכז השיר: זו ענת. היא הדמות הראשית, וכל השאר הם דמויות משנה. דמויות המשנה פועלות רק ביחס לדמות הראשית. ובאות להדגיש את ההתלבטות של ענת.
המחזנו את השיר (היה מתוכנן תיאטרון צלליות אבל אפשר גם תיאטרון בובות רגיל) עם דמויות פליימוביל קטנות. כל ילד אחז בדמות והקריא את השורות שלה.
הבנו שההתלבטות של ענת מאוד ממוקדת (איזה סוג ביצה). וכל העצות שהיא מקבלת בעצם אינן עצות, כי אף אחד לא נותן טיעון בעד או נגד ביצה כזו או אחרת, אלא רק מדרבנים לאכול. מי שמעודד אותה להמשיך להתלבט הוא אבא. השיר נגמר באותן שורות התלבטות כמו שהתחיל, כלומר אין בו התקדמות, היא עדיין יושבת וחושבת (סיום פתוח).

שיעור 10: קצב ומקצב
"ידידי טינטן", מרים ילן-שטקליס
הקראתי את השיר (שימו לב שנוסחו המקורי ארוך יותר מהביצוע המולחן). בדקנו חריזה, דמויות ראשיות (דני וטינטן, דני הוא הדובר) ודמויות משניות. שמנו לב שהבתים מאוד אחידים, חוץ מ-3 פעמים שבהן יש "קפיצות" – השורה הקצרה "ידידי טינטן".
שמנו לב לאופי הצלילים של השיר, למשל ספרנו כמה פעמים חוזרות האותיות ט' ו-ת' בשני הבתים הראשונים. הצלילים עצמם, ההברות ה"קשות" והחריזה ההדוקה קוראים לשים לב אל מקצב השיר. נתתי דוגמה הפוכה, של שיר פחות קצבי שהצלילים שלו זורמים ורכים: "לי ולך".
הבאתי כלי הקשה, קסילופון עץ וכפות עץ (אלתור עצבני, התכנון המקורי היה דרבוקות) והקשנו יחד לצלילי הקראת השיר. ראשית שני בתים בקצב 1 (הקשה על ההברה האחרונה בכל שורה), אחר כך שני בתים בקצב 2, ואז קצב 3, 4, ו-8. אחר כך שיחקנו משחקי קצב – כל ילד הקיש בתורו, על השורה שהקראתי, בקצב שנקבע מראש (2, 4 וכולי). המשחק מצא חן ולכן המשכנו אותו גם על "מה עושות האיילות בלילות" ושמנו לב שאורך השורות שם מושך לקצב שונה מעט.
לסיום אפשר להאזין לביצוע הקצבי המדליק של הזמרת בטי לשיר "ידידי טינטן".

שיעור 11: קצב ומקצב 2
"אניית זהב" (על הים השקט), אנדה עמיר
השיר הזה הוא דוגמה לטקסט שמבקש קצב רך יותר, של זרימה אטית. כמו "על ראש החרמון" של אותה משוררת גם הוא קצר ומושלם, ומציג תמונה שלמה שאת כולה אפשר לצייר בפריים אחד. ציירתי אותו על הלוח. הנגדתי את השיר לשיר מהשיעור הקודם, "ידידי טינטן", שאותו אי אפשר לצייר בשלמותו – הוא מביא סיפור מתמשך עם קונפליקט ודמויות רבות שלא כולן חולקות את אותו מידע.
העיצורים כאן רכים יותר (ע', ל', ש', ה') בניגוד לעיצורים הקצביים ב"טינטן". גם התנועות ארוכות ו"מושכות" להקראה מתנגנת אטית ולא נקישות קצביות. החריזה מושכת קדימה וכאילו נעצרת – א, ב, ג, ב – בניגוד לחריזת א א, ב ב ב"טינטן" שדוחפת להתקדמות.
חיפשנו מלים נרדפות ל"אנייה" המופיעה בשיר – מצאנו ספינה, סירה, דוגית, ועוד כלי שיט כמו חסקה, יאכטה, קאנו… הסברתי שהמילה "אנייה" היא לא סתמית אלא כנראה בחירה מודעת של המשוררת, שמתאימה לתוכן השיר בגלל ההתנגנות האטית שלה (בדומה לשיר "אנייה אנייה, עם כנף כשל יונה"). זכרנו שהלוויתן הוא יצור ענק וכבד וכל השיר מתאר הפלגה אטית מאוד.
הפעם כדי להמחיש את הקצב האטי לא הבאתי כלי הקשה אלא כלי מיתר: מנדולינות מאולתרות (צלחות נייר עמוקות שעליהן נמתח מיתר מגומייה). במקום להקיש, פרטנו את הקצב, במשחק דומה לזה של השיעור הקודם (קצב 1, קצב 2 וכולי). ראינו שהיה קשה מאוד אפילו להגיע לקצב 4, בגלל השורות הקצרות והעובדה שהמלים לא תומכות בקצביות מרובה.
לסיום האזנו לביצוע של יהורם גאון, עם הכינורות והפסנתר, והסקנו שלפנינו שיר ערש. בגרסא המולחנת (של יצחק אדל) גאון שר בסוף הבית "מושכים, מושכים…", מה שמתאים לאופי השיר שכולו משיכה, של הלוויתן ושל הטקסט עצמו. והסיום "לויתן" מזכיר פריטת מיתר יותר מאשר הקשת תוף.

שיעור 12: מוטיב חוזר
"גברת עם כלבלב" של קדיה מולודובסקי (במקור ביידיש) בתרגום מרים ילן. את צילום השיר מצאתי בבלוג הנפלא של עינת אמיתי ז"ל. יש גם גרסה לא מנוקדת של השיר, אבל ממש לא מומלץ להשתמש בה בגלל הלשון הגבוהה.
השיר שהיה כל כך אהוב עלינו בימי בית הספר זכה לצערי למבטים מזוגגים מבני הדור הזה – פשוט לא הבינו רבות מהמלים המליציות (למרות שמדובר בילדים קוראים ובעלי רגישות לשונית), וגם עולם המושגים של נסיעה ברכבת שינה והפקדת המטען היה זר להם. בכל זאת נהנו ממנו, אחרי שביררנו את פשרן של מלים כמו "רוטל", "אמתחת" ועוד. והבנו שמדובר בלבוש לשוני מתוחכם לבדיחה.
עמדנו על פשר המטען של הגברת, ציירנו אותו על הלוח וראינו שרוב הפריטים הם קטנים מאוד, כולל הכלבלב. רשימת המטען חוזרת ארבע פעמים וניתן לומר שהיא מוטיב חוזר ביצירה, שמסייע לנו להבין אותה – הוא ממחיש את ריבוי הפריטים, את הבלבול של מפקידי המטען וכן להנגיד בין הפריטים הקטנים לבין הכלב הענק שנמצא עבור הגברת. כיוון שזה לא היה שיעור קל (וכנראה שהדוגמא הזו למוטיב פחות מוצלחת), הבטחתי להביא שיר נוסף שימחיש מהו המוטיב בשבוע הבא.
הקראנו שוב את השיר יחד, כאשר כל אחד מהילדים הקריא בתורו חלק מתחרז אחד מתוך רשימת המטען. לסיום ניסינו לתופף לקצב השיר וראינו שהמשימה קשה: זה שיר סיפורי ומקצבו מאוד לא אחיד.

שיעור 13: מוטיב חוזר 2
"מיכאל" של מרים ילן-שטקליס. שימו לב שהשיר המולחן שונה מהגרסה המקורית – בקישור כאן הגרסא המקורית מובאת מנוקדת מתחת לשיר ועדיף להשתמש בה.
שאלנו איזו מילה חוזרת בשיר הכי הרבה פעמים: מיכאל. ואיזה משפט: הוא לא בא (או: ומי לא בא) מיכאל. ניחשנו שזה המוטיב החוזר בשיר. אבל מדוע?
בהגדרה שנתתי למוטיב, מדובר במשפט, מילה או חפץ שחוזרים מספר פעמים – כאשר החזרה מסייעת להבין את השיר טוב יותר. הבנו שבשיר הילדה מחכה למיכאל שלא הגיע. ספרנו את הפעלים שמיוחסים לה במשך השיר, לא פחות מ-10 פעלים שונים (ישבתי, חרדתי וכולי), והתחושה היא שהיא עושה המון דברים, כאשר בעצם כל הפעולות האלה הן נגזרת של הציפייה המתמשכת למיכאל. ראינו שכל שני בתים מדברים על נושא אחד: בשניים הראשונים מוצגת הבעיה כולה (חיכיתי, בכיתי, הוא לא בא). אבל האם אפשר לסיים את השיר כאן? לא, מפני שהשיר הוא על התמשכות הציפייה. לכן שני הבתים שלאחר מכן מתארים את ההתכוננות וההתגנדרות. והשניים שלאחריהם מתארים את המקומות השונים שבהם חיכתה. ולבסוף התוכנית שלה ללכת לגן ולבכות שם. במאמר מוסגר אמרתי שילדה אחרת ודאי היתה בוחרת נתיב פעולה אחר (ללכת לחבר אחר, ללכת לבית מיכאל, לדבר אתו ישירות וכולי).
בדקנו חריזה, ראינו שכל בית נגמר באותו אופן. בדקנו איך השיר נראה גרפית על הנייר: כמו משולשים הפוכים. בכל פעם שורה ארוכה, ואז קצרה יותר, ואז הסיום ההולך ומתקצר עד המילה הבודדת "מיכאל". הבנו שיש פה בכל פעם התחלה ותקווה חדשה, שנגוזה שוב ושוב, נחתכת בהבנה ש"הוא לא בא". שאלתי איך קוראים לתקוה שנגוזה, והילדים ענו: אכזבה.
כעת הבנו שהמילים "הוא לא בא, מיכאל" הן מוטיב חוזר כי הן מסייעות להבין את הציפייה הממושכת, ועונות על המחשבה המרומזת "הוא כבר בא?" (לא, הוא לא בא).
קצב השיר מאוד לא אחיד, לכן הקראנו את השיר תוך תיפוף על ההברה/מילה האחרונה בכל בית. התחושה, בפרט בבתים הקצרים מרובי הפעילות, היא של הלמות לב והתרגשות, ממש שומעים את דופק הילדה תוך כדי הפעולות שלה, ולבסוף האכזבה בכל פעם.
לסיום האזנו לביצוע של שושיק שני – בעיבוד עצוב של כלי מיתר ונשיפה. הלחן בפתיחה של כל בית "מסתלסל" מעלה בציפייה ובפנטזיות, שנחתכות בשורה הקצרה בסוף כל בית.

שיעור 14: אי-גיון
"אישה באבטיח", נורית זרחי
לפני שחולקו הדפים ביקשתי מכל אחד לנקוב בשם של פרי או ירק ורשמתי על הלוח. אח"כ הקראנו את השיר. כבר בהתחלה הבחינה ילדה אחת שהשורות המדברות על האבטיח ארוכות, ועל הגזר קצרות. כלומר מצאה התאמה בין הצורה לתוכן… מה ששימח אותי מאוד. רשמנו וציירנו את פרטי הריהוט שהאישה הצליחה להכניס לתוך האבטיח, ולתוך הגזר. חזרתי לרשימת הפירות והירקות, וכל אחד סיפר איזה רהיטים היה יכול לדחוס לו גר בתוך הפרי שבחר. ספרנו את הפעלים המיוחסים לאישה – 11-12 מתוך 30 שורות השיר. כלומר האישה מוצגת כפעלתנית מאוד. השורה האחרונה ארוכה ועמוסה, כאילו יש ניסיון לדחוק את האף לתוך הגזר, וחוסר הצלחה. שאלתי: האם האישה בשיר מוצגת כעצמאית, אחראית לגורלה, בעלת יכולת? התשובה היתה חיובית. אז בדקנו מה הגורם היחיד שהצליח להזיז אותה מביתה ולהעיב על יכולותיה: סוף העונה. כלומר הזמן, שנגדו אין עצה ואין תבונה. הסברתי את המושג "אי-גיון" והראיתי שבתוך חוסר ההיגיון (אדם לא יכול לגור באבטיח), לשיר יש בכל זאת היגיון עקבי (הסיבה למעבר הדירה מאוד עקבית לעובדה שזה אבטיח). שאלתי אם השיר עצוב או שמח, קיבלתי תשובות מעורבות. המחזנו את השיר, כששני ילדים "חיקו" אבטיח בזרועות פרושות לרווחה, ואח"כ "גזר" בגוף מכווץ וסגור, וילד אחר הוא האישה שמנסה להסתדר בחלל הזה. לבסוף האזנו לשיר המולחן, של שלמה גרוניך, ושאלנו אם הלחן העליז מתאים לתוכן.

שיעור 15: מקור ותרגום
"באמצע המדרגות", א.א מילן, בתרגום יעקב אורלנד
בקובץ שצירפתי בקישור כאן הצלחתי לדחוס את המקור והתרגום לאותו דף, שורה מול שורה. הקראנו את השיר בשתי השפות (לא התעכבתי על הסבר המלים האנגליות אלא רק על צליליהן) והסברתי שגם כאן, כמו במקרה של "גברת עם כלבלב", משורר עברי תרגם משורר זר. ניסינו לעמוד על ההבדלים בשמיעה ובתחושה בין שתי הגרסאות. הראיתי שרוב המלים האנגליות בשיר הן קצרצרות, הברה אחת בלבד, והיה קשה למצוא להן מקבילה עברית. זו גם הסיבה שיש מלים שחוברו (כמו אנ'לא, ז'לא ועוד). אני לא בטוחה שהצלחתי להבהיר את העניין הספציפי הזה בצורה אידיאלית. אחר כך שאלנו על מה השיר בעצם, הלא העובדה שאותה הוא מתאר נמסרת כבר בשלוש השורות הראשונות. השאר מרחיבות, מסבירות, מוצאות דימויים שונים… למה בעצם? התשובות היו שהילד מנסה לשכנע שהמיקום שלו הוא הטוב ביותר. שרטטנו על הלוח את המדרגות ומיקמנו את הילד היושב עליהן בדיוק באמצע. ראינו שצורת השיר על הדף דומה מאוד לזיג-זג שמאפיין מדרגות. אח"כ רשמתי על הלוח כמה צמדי ניגודים שהילדים העלו: יום/לילה, שקט/רעש, שמש/גשם ועוד. מצאנו את נקודת האמצע המדויקת בין כל אחד מהם: דמדומים או שחר, צליל חלש, קשת בענן… וכולי. הבנו שהשיר מדבר על נקודת האמצע המדויקת ומשבח אותה.
(הערה מאוחרת: היום הייתי מעדיפה להשתמש במקור ובתרגום של שירים מ"הכל בפנוכו" של של סילברסטיין).

שיעור 16: חזרה. 
"שלושה חתולים", אברהם חלפי. כאן הסתבר לי שוב, שלא כל שיר מבוגרים שנראה לנו "קליל" גם מתאים לילדים. למרות התפאורה האטרקטיבית של השיר (חתולים המשוחחים ביניהם), הילדים התקשו להתחבר למסר הפילוסופי "חתול הוא חתול". התמקדנו במציאת הטכניקות בשיר (חריזה, חזרתיות, האנשה של החתולים והירח ועוד) והמחזנו שיחה בין חתולים המחליפים מקומות ביניהם. אפשר להשמיע את השיר בלחן של יוני רכטר (יש גם לחן עתיק יותר שאפשר למצוא באתר "זמרשת", ומעניין להשוות אותם). אני לא עשיתי זאת בגלל סיבות טכניות.

שיעור 17: נקודת מבט.
"הַשְׂמַלוֹת שֶׁל אִמָּא", מרים ילן-שטקליס. אעדכן בקרוב.

שיעור 18: תפקידי השיר. 
"ג'ינג'י, מרים ילן-שטקליס.
אחרי הקראת השיר התברר שהילדים הליברליים מביה"ס הפתוח שלנו לא מבינים מדוע מישהו ירצה ללעוג לילד ג'ינג'י… ניסיתי להסביר ככל יכולתי. אחר כך בדקנו מה יש בשיר: איזה צבעים מתוארים בו, אילו משפטים חוזרים ומה הדגשים שהם נותנים. התמקדתי בשאלה המופשטת מעט של תפקידי השיר – מדוע השיר נכתב, אילו צרכים רגשיים של הדובר הוא ממלא? בבית הראשון לכאורה הכל טוב, אמא מנחמת את ילדה ומתפעלת ממנו. בבית השני מתברר שהוא סובל מן המראה הזהוב שלו. הבית השלישי הוא בעצם תפילה (תפקיד אחד של השיר). אפרט מעט יותר בקרוב.

שיעור 19: חזרה + משחק.
"האיש עם השערות" ו"אדון תום" (מתורגם), שני שירים של יהונתן גפן מתוך "הכבש השישה עשר" (אין לי כבר את צילומי השירים אבל שווה לצלם אותם מהספר ולהביא אותם מנוקדים, ולא קישור משירונט).
הכנתי כרטיסיות מונחים שעל כל אחת מהן מודפס מונח אחד, מתוך רשימת המונחים שלמדנו. הקראתי את "אדון תום" בלי שום הסבר על הטקסט, והצגתי את ערימת הכרטיסיות. כל ילד בתורו משך כרטיסייה מהערימה ואמר אם ואיפה המונח שבה נמצא בשיר – אי-גיון, פואנטה, מצלול ועוד. מיצינו את השיר ועדיין היה תיאבון לשחק, לכן שלפתי את השיר השני שהכינותי מראש. שיעור מוצלח ששילב משחקיות עם תזכורות קטנות של הידע שנצבר במשך השנה.

שיעור 20: צורות שיריות: שיר צביר
"הכרתי אישה" (שבלעה פעם זבוב), ו"הָמִטָּה שֳל סָבְתָא", שיר עם קריבי בתרגום לאה נאור
הקראנו את השיר, הסברתי ששיר צביר הוא כזה שצובר עוד אלמנטים ככל שהוא נמשך. חשבנו יחד על דוגמאות נוספות שאנחנו מכירים לשירים כאלה: אצא לי השוקה, חד גדיא, אחד מי יודע, תשעים ותשעה תפוחים על העץ ועוד. הסברתי שהצורה השירית הזו נשענת על מסורת של בידור בעל פה, בימים שבהם אמצעי בידור אלקטרוניים לא היו בנמצא, וחלק מההנאה הקבוצתית היתה שיר מוכר שחוזר על עצמו וקל לזכור אותו. לקינוח השמעתי את הביצוע התיאטרלי של רבקה מיכאלי.

שיעור 21: צורות שיריות: בלדה
"בלדה על סוס עם כתם על המצח, יורם טהרלב.
הסברתי בקצרה שבלדה היא שיר-סיפור, וסיפרתי על תפקידם של הזמרים הנודדים באירופה של ימי הביניים, שהתמחו בשירים כאלה. כיוון שלבי לא מלאני להגיש לילדים בלדה קלאסית שותתת דם, בחרתי בדוגמא החביבה של יורם טהרלב לשיר-סיפור. זה השיעור הראשון שבו למדנו פזמון ולא טקסט שנכתב כשיר מודפס. הקראתי בהתחלה את השיר (בלי ה"איי איי איי"). היה צורך להבהיר (בחצי משפט!) לצברינו החמודים מה זה "פריץ", מה החשיבות של ניגון חסידי ומה ההקשר של "גוי". חילקתי דמויות פליימוביל ובובת סוס אפור, והאזנו לשיר תוך המחזה עם הדמויות. היה כייף לראות את הילדים נסחפים בדבקות של הניגון הסוחף (הלחין מתי כספי) שלפני כן רובם לא הכירו כלל. אחר כך הבהרנו שהחריזה פשוטה מאוד (אא, בב וכן הלאה), שהמוטיב החוזר הוא "כתם על המצח וכתם על הגב, ושערה של כסף זוהרת בזנב" ושמדובר בשיר פואנטה. סיימנו בעוד השמעה, בשביל הכייף.

שיעור 22: צורות שיריות: הייקו
הייקו של משוררים יפנים שונים
כיוון שאחת התלמידות ביקשה "שיעור עם יצירה", החלטתי שאין מתאים מהשידוך של יצירה ויזואלית והייקו. קראנו את השירים, הסברתי בקצרה שמדובר ב"שירי תמונה" שלוכדים ומתארים רגע אחד בזמן. השוויתי לבלדות מהשיעור הקודם: שירי סיפור מילוליים ארוכים ומפורטים במסורת האירופית; ודיברתי (בקצרה ובמילים פשוטות) על המסורת היפנית של התבוננות ברגע, מדיטציה וקשר לטבע, שיוצרת שיר קצרצר, ויזואלי ותמציתי. אין תיאור של רגשות מפורשים (אין "חיכיתי חיכיתי, בכיתי בכיתי, ומי לא בא") אלא רק רמזים אליהם שאותם ניתן לפרש לבד. רשמנו את שלושת מאפייני ההייקו – קשר לעונות השנה, תיאור קצרצר של רגע בזמן, שלוש שורות ומשקל הברות קבוע בכל שורה (במקור היפני אך בד"כ לא בתרגומים). אחר כך ניגשנו ליצירה: הבאתי שלל בדים בצבעים שונים וניירות קרפ צבעוניים להדבקה, כל ילד בחר שיר להתמקד בו ויצר תמונה ממגזרות בדים ונייר. התוצאות היו יפות ומרגשות (גם אני יצרתי תמונה אחת) והילדים השקועים ביצירה ממש התקשו לסיים את השיעור. היה משמח לראות את ההתחברות המיידית שלהם לטקסט היפני.

שיעור 23: חזרה
"גלגולו של מעיל", קדיה מולודובסקי.
הקראנו את השיר בתרגומו של נתן אלתרמן. האמת היא שרציתי שהילדים יכירו את השיר המקסים והחשוב הזה, אבל אחרי שנהנים ממנו אין המון מה לומר על הפואטיקה שלו – מלבד איתור המוטיב החוזר (יש שניים – השורות החוזרות, והאובייקט שהוא המעיל). ביארתי מונחים כמו "זהב פרוויים" ו"כרכשתא". המחשנו את השיר בעזרת פיסת בד פליס וחמישה זוגות מספריים. כל זוג מספריים ייצג ילד אחר בשיר שלובש את המעיל, ובתום התקופה גוזר בבד הפליס חור ועוד חור. שיעור חביב ולא יותר לתקופת סוף השנה כשכבר מריחים את הקיץ.

שיעור 24: סיכום
"עציץ פרחים", חיים נחמן ביאליק.
לסיכום השנה הבאתי את הקלאסיקה האולטימטיבית של שיר הילדים הישראלי. השיר פשוט ובהיר ולא היה המון מה לומר עליו: מצאנו את החריזה (א ב ג ב), ציינו שיש בו האנשה של הפרח, ושהוא מתאר תמונה ציורית בלי לציין רגשות מפורשים (כמעט דומה להייקו מבחינה זו). למרות זאת הילדים מיד אמרו שהוא מתאר את בדידותו של הפרח. אני כותבת שאין מה לומר על השיר, אבל כעת שמה לב שבסיכומה של שנה, היה לנו קל מאוד לגשת לטקסט, למצוא את המאפיינים השיריים שלו ולקשר בינם לבין התוכן. אחר כך התבוננו בשני איורים שונים לשיר: זה של נחום גוטמן וזה של בתיה קולטון (הנראים בפוסט היפה הזה של מרית בן ישראל), השווינו ביניהם וחשבנו ביחד איך כל אחד מהם מוסיף לשיר ומרחיב את משמעויותיו. אפרט עוד בהמשך.

זו היתה שנה נהדרת מבחינת היכולת שגיליתי ליצור את השיעורים האלה, וההבנה שהם מדברים אל הילדים ושהכלים שקיבלו נשארים איתם.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • mooncatom  On 16 בדצמבר 2013 at 2:56 pm

    את גדולה!!!
    ואני מקנאה בילדים על שהם ככה איתך.
    ויום אחד אשתמש בזה קצת,
    מבטיחה לעצמי גם.

  • ורד נבון  On 16 בדצמבר 2013 at 3:09 pm

    נהדר! מותר לשלוח למחנכת בכיתה של שי? ממש מעורר השראה, ותודה ששיתפת, גם אני למדתי משהו…

  • avivitmishmari  On 16 בדצמבר 2013 at 4:01 pm

    תודה רבה, יקירותיי, הדבר לעונג לי. ורד, כמובן שמותר 🙂

  • תמי ברקאי  On 16 בדצמבר 2013 at 6:51 pm

    הו, גם אני רוצה להיות תלמידה שלך! זה נהדר ומקסים, מעורר שמחה והשראה. אולי זה יגרום לי לכתוב אפילו, מי יודע.

    • avivitmishmari  On 16 בדצמבר 2013 at 8:05 pm

      את עומדת בדרישות הקבלה של קרוא וכתוב, נראה לי 🙂 וכל כתיבה שלך תהיה רווח נקי. תודה חביבתי.

  • תימורה לסינגר  On 17 בדצמבר 2013 at 8:32 am

    נפלא. פשוט נפלא.

  • Edible Poetry / שירה אכילה  On 9 בינואר 2014 at 12:57 am

    מדהים! הלוואי והיו מלמדים אותי ככה שירה כשהייתי ילד.

  • צחי בר  On 16 בינואר 2014 at 6:14 am

    אולי תפתחי חוג לילדים קטנים אחרי הצהריים עם ההורים שלהם?
    לדעתי שווה לבדוק. תעלי מודעה (בפייס?) שאת בודקת כמה מתעניינים יש ותראי.

  • Moran Sinai  On 8 בפברואר 2015 at 10:43 am

    מעניין ומאיר עיניים 🙂
    לקראת שיעור "הורים מלמדים" חד פעמי שאני רוצה להעביר בנושא אונומטופיאה לכיתה ה' , אשמח לקבל ממך עוד קצת פרטים על השיעור שהעברת.

    תודה,
    מורן סיני

  • שרון הרשקוביץ  On 11 ביולי 2015 at 7:27 pm

    באיזה שנה יצא הספר בו מופיע השיר "פרידה מתיבת נח" והשיר "שמלות" של נורית זרחי

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: