הפעירה

ככה ישבתי, בסך הכל על אותו כיסא, והכל נשפך ממני. כן, נשפך ממני, מאותו הנקב האילם שאני צריכה כל הזמן להיות לו לפה.

אבל את העיקר עצרתי, כן, את העיקר עוד אצרתי בי, ואאצור לעוד מי יודע כמה זמן. אני צריכה עוד קצת זמן לעבוד על העניין.

גם בלי כיסא היה נשפך. גם בלי עצירה היה נשפך. גם בלעדיי היה נשפך. כי דברים כאלה נשפכים משום טבעם. זה הנקב האילם וכל מה שהוא מגלם. זו הפעירה של כל מה שפעור. חלקית ועונתית ואז סגור.

כמו שהלכתי לפני איזה יום, לא היו לי משקפי שמש אבל כך הרגשתי. והפעירה עצרה. לא רשמתי את זה אבל כך הרגשתי.

גם בזמן האחרון דברים הם לא אותו הדבר. כן, דברים הם לא אותו הדבר. הם כמו אותו הדבר אבל בלי כוונה גדולה.

גם זה חלק מהחיים, רשמתי. גם זה חלק מהחיים והמרכבה ממשיכה. אבל מה אם זה לא חלק מהחיים. מה אם זה חלק מהעצירה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: