התפללתי הערב אל מאוורר התקרה
שא אותי מכאן
השארתי לו מנחה שני ילדים ערים
לא היה לי משהו אחר
המראנו
צללנו
אל הסמבטיון של סינגפור
שחיתי מבוסמת, הסוף הססגוני הסכים להסתיר לי
הסברתי לכולם: אני מהכנסייה המסתובבת וככה אנחנו טובלים
ואכן הקוטר התרחב עם כל תנועה
ציפור מקומית פסקה מניקורה
לא היתה חשיבות ליום בשבוע
רק לשעה ביום
אבל בסופו של דבר באה השעה
כמו בכל יום
והשעה היתה תשע.
כותבת מוחקת 
תגובות
שעה מבורכת 🙂
יפה אמרת..
בתשע יש מבט?
גם 🙂
נפלא ומעורר השראה.
תודה רבה, מיכלי! אל תנסי זאת בבית.