מלחמת שלום הכוכבים

סיפרתי פה פעם, לפני ארבע שנים כנראה, שמעולם לא צפיתי ב"מלחמת הכוכבים". אבל אני לא מוצאת את הפוסט ההוא, אז כנראה שנמחק ברגע קפריזי. תקציר הסיפור: לא צפיתי, מפני שבזמן אמת, כל בני הכיתה כבר הספיקו ללכת לסרט לפניי, ואני חשבתי שקבעתי עם כולם בבית הקולנוע, חשבתי שקבעתי עם כולם אבל אף אחד לא בא, והלכתי הביתה לבד, מאוכזבת.

מה זה מאוכזבת? טוטאל. לפניי השתרעו שנים של אכזבה. אאוט-סיידרית נצחית. פצע פתוח. ביטחון עצמי שדרכו עליו במיני שופלים ובולדוזרים. רק חסר היה להוסיף בורות תרבותית לדבר הזה – לא ראיתי את מלחמת הכוכבים!

כך זה נשאר, ולא סיפרתי את זה לאיש, סתם כדי להגדיל ככה את הבורות, כדי שתהיה גם בורות של העולם לגביי ולא רק ההפך. עד שסיפרתי את זה לאיש שאהבתי בזמנו. ואחרי שהוא בישר לי שהכל נגמר, כתבתי את הסיפור כולו (על הסרט. טוב, גם קצת על האיש) בתוך הבלוג הזה, מתוך ידיעה שאף אחד לא קורא פה. וכך שחררתי עצמי מהאפרוח שהפקדתי בידיו של אותו מישהו ושחררתי אותו מתפקיד שומר הסוד. פרסום הפוסט היה בפירוש אנחת רווחה לגבי סיפור מלחמת הכוכבים. אבל הסרט – הו, בו עדיין לא צפיתי, לא.

עד השבוע, כשהחלטתי לקחת את הסרט בספריית הדי.וי.די עבור בכורי המתוק. סיפרתי לו שמעולם לא צפיתי בעצמי – האפרוח כבר משוחרר, נכון? אפשר לתת לו להתרוצץ חופשי. "הו, בני, באתי לקולנוע ואף אחד לא היה שם", אמרתי, בלי נימה קורבנית מדי.

"אז למה לא נכנסת לסרט לבד?" שאל הילד.

התשובה לזה היא, כמובן, שיש שאלות שרק אחרי שלושים ושבע שנה אפשר להעלות אותן על הדעת. כלומר, לא עלה על דעתי להיכנס לבד, זו היתה כנראה תבוסה איומה אף יותר מהאפשרות ללכת הביתה. תשובה נוספת יכולה להיות "כי אמא שלך מתבצרת" או "כי יותר נעים ללכת הביתה ולבכות ולאכול שוקולד". בכל אופן, הילד כבר אוהב סרטי אבירים בחלל והוא צפה בשקיקה ביצירה של לוקאס. ואחרי הצפייה השנייה בערך נפנה אלי ואמר: "קדימה, בואי נכין פופקורן, הרי את לא ראית את הסרט, יושבים עכשיו לראות".

מה אומר לכם? צפיתי. צפיתי בו. ראיתי אותו! עם המכנסיים למטה ראיתי את הסרט הזה, שמתי לב לכל הכשלים התרבותיים (אוכלים קורנפלייקס בלב המדבר של כוכב שמסתובבות בו לטאות ענק? חלב של איזו חיה זו? לא רוצה לדעת). אבחנתי את כל המבטאים הזרים שלא היו עוברים את משוכת הפי.סי היום. קלטתי את הריפרור של פניה של ליאה לכוכבות של שנות העשרים. הבנתי את ההתלבטות של ליאה בין הגבר הציני לנער התם, והרמתי גבה מול המחשוף שלה שמופיע בסוף הסרט (חבר'ה, ניצחנו, כולם לפתוח כפתור). וגם סתם נהניתי מהאקשן ומהסיפור המיתי ומהידיעה שלוק עדיין לא יודע מה שאפילו אני יודעת כבר שנים למרות שלא צפיתי מעולם וכולי וכולי.

זהו, ראיתי, חתמתי. סגרתי! הסוד פרח! האפרוח עף! וזה היה בכלל גוזל של מיינה! גועל נפש. איזה מיתולוגיות אישיות אני בונה לעצמי.

ובאותו היום ממש, כלומר היום, פניתי לשבור עוד עיקרון רב שנים והשמשתי אייפון ישן, דור 4.0, שקיבלתי פעם כגרוטאה ושכב במגירה שנתיים. ביי-ביי למכשיר הקופסתי השחור שנצמדתי אליו זמן רב כל כך, כי נוח, כי כל שינוי יהיה מיותר, כי בשביל מה. אפילו לא שיניתי מסלול בחברת הסלולר – מתחברת אתו דרך המודם האלחוטי בבית. סתם, ככה, בשביל הקטע. ברור שזה זמני, אז מה. כבר אמרתי: מתבצרת. לא יודעת אם חייבים להשתנות תמיד, אבל עוזר להשתנות מדי פעם. לשחק בלהיות אחרת. לא רע ככה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אורן כהן  On 27 באפריל 2015 at 11:19 am

    אבא שלי קרא לזה חלב יונים (:
    ולקינוח היו תפוחי אוויר

  • סתם אחת  On 28 באפריל 2015 at 11:28 am

    אביבית יקרה, אני כותבת ואולי תיכף אמחק. אז הנה את ממשיכה את תהליך ההתמרכזות שלך, מרפה פה מאיזה סוד נוראי ומשחררת שם איזה אייפון ממאסר עולם. על הכיפק, נהדר! אני בעד סובלנות, ומיתון. אבל על דבר אחד אני לא מצליחה כבר כמה זמן לוותר לך:
    "אבל בואו נעזוב את החיים רגע ונדבר על פוליטיקה. בזמן האחרון אני מימינה, כלומר מתמרכזת – מקומי הוותיק לא שמור עוד בשמאל, לא הרדיקלי ובקושי המתון. זה עלה ביתר שאת לאחר כישלון ה"החלפה" בבחירות, אבל נובע בי כבר חודשים רבים: אם הגישה הביקורתית היא שמניעה את השמאל, אני עייפה ממנה. אין בי עוד רצון לחתור תחת, להתריס, להגיש כתב אישום נוקב, להוות אופוזיציה לוחמת וכל הנטיות האלה. עצביי לא עומדים בזעם הזה. לבי לא ייתן לי ללטף את ראשי ילדיי ולדמות שהם נרמסים תחת גייסות ימין אימתניים. זה לא עובד, רגשית או אחרת." (את, לפני שני פוסטים בערך)
    ז'תומרת לא אכפת לי. אנחנו אפילו לא מכירות. אבל כאן יש לי תחושה שמשהו התפספס. ואת הרי אוהבת לדייק במילים וברגשות.
    להיות שמאלני זה לא בטוי נרדף לקיצוניות ורדיקליות! זה אפילו לא המהות של להיות שמאלני. להיות שמאלני זה ברב המקרים אמונה במספר ערכים שאצלי חרוטים בראש בצורת הכותרת של עיתון "על המשמר" שאמא שלי קראה בנאמנות עד יומו האחרון (של העיתון): לציונות, לסוציאליזם ולאחוות עמים. על הציונות ומעמדה היום אפשר להתווכח. גם סוציאליזם הוא כבר מושג שמשמעותו עברה מטרמופוזה והוא נקרא היום סוציאל-דמוקרטי. האמונה שאין אדם שאיננו חוקי, האמונה שלכל אדם מגיעה הזכות להזדמנות שווה, לחינוך נאות, לתנאים סוציאלים, האמונה שבמדינה מתוקנת הדת צריכה להיות מופרדת מהמדינה ושאת העני לא עושקים – כל זה אין לו כלום עם ביקורתיות, רדיקליות או קיצוניות. אלו הם ערכים שאו שאת מאמינה בהם או שלא. על דרכי הפעולה אפשר כמובן להתווכח.
    טוב, זה בעיקר מה שרציתי לאמר. וכדי לא למחוק, אני אחתום כאנונימית. ואם לא בא לך להתחיל ויכוח ארוך ומיותר אני לגמרי אבין. זה פשוט היה צורך שלי לעצמי. או אולי בניסיון לא לאבד אותך.

    • avivitmishmari  On 28 באפריל 2015 at 1:51 pm

      שלום לך סתם אחת יקרה, ותודה על הניסיון להעמיד דברים על דיוקם! את באמת צודקת, אפשר להיות שמאלנית מתונה ולחיות עם זה בשלום. אין שום בעיה עם העקרונות בבסיסם.
      אבל אני כרגע בתגובת נגד, צר לי. אני רואה מסביבי הסבות מפליגות, שלא לומר עיוותים, של רעיון מדינת הרווחה והסיוע לחלשים, של הומניזם, אפילו של האנטי-כיבוש (והכיבוש הוא באמת עוול קשה ומתמשך, אבל בשלב הזה ודאי כבר לא ניתן לתיקון בדרך הקלה של נסיגה ופינוי). כשמסירים את משקפי האידיאולוגיה רואים שלא תמיד העקרונות מתאימים למציאות, ולפעמים המציאות טופחת בפניהם של העקרונות. אבל האנשים שמתבטאים מסביבי לא רק מסרבים להודות בזה, אלא גם מנאצים כל מי שלא חושב כמוהם. אני קוראת בפייסבוק את החברים היקרים האלה וקולטת שאני פאשיסטית / גזענית / שמרנית / מרשעת / תת-אדם (כך!) ועוד כהנה, כי זה מה שהם אומרים על מי שלא מסכים אתם. אז עייפתי מאנשים שהמציאו את ההומניות, את מבינה? מגיעה לי תקופת התנקות גם מגרסתם הממותנת, ואני אשהה לי קצת באזור המרכז עד שאנחת סופית, כנראה קצת שמאלה ממנו, אבל בחוגים פרגמטיים.
      לעניין הרצון "לא לאבד אותי" – הרשי לי להתרעם על השיוך האוטומטי שלי לחוג איקס ועל האכזבה שבאה כשמגלים שלא כך היא. מה, כל מי שנראה אינטליגנטי וכותב יפה וההפך (נגיד, אני) חייב להאמין בעקרונות איקס, ויי וזד? מודה ומתוודה, גם אני מתעצבנת כשאנשים שאני מחבבת משמיעים דעות בעייתיות בעיני. נו, אז מה. זכותי להתעצבן וזכותם לקשקש. מעדיפה לריב עם חברותיי ומכרותיי על טיבו של הקינוח שנזמין יחד. ערב טוב לך.

      • סתם אחת  On 28 באפריל 2015 at 4:34 pm

        בסדר, בסדר. הבנתי.
        מהמקום שבו אני כותבת את דעתי, קל לי יותר להישאר נאמנה לעקרונות שלי.
        ועכשיו את בהחלט יכולה להגיד לי שזו לא חוכמה. נכון.
        אני גם יודעת שבישראל מאד קשה לנסות ולהיות נאמן לעצמך, מבלי שיכניסו אותך מיד למגירה כלשהי.
        ועדיין, על פי המפה הפוליטית של ישראל היום אני שמאלנית מאד קיצונית ועדיין מאמינה בסובלנות, בהידברות.
        אז בואי נישאר ב"מלחמת הכוכבים" לעת עתה. הלכתי לשאול את האיש אם הוא שם לב לקורנפלקס (עם עין בוחנת מצוינת ועשרות צפיות חוזרות עם כל אחד מילדינו) והוא אמר שהוא נתן לעצמו להיסחף עם הפנטזיה ובלי לשאול שאלות. אני, אגב, חוץ מאז את הראשון, לא טרחתי להמשיך, כי היו אצלנו מספיק שדאגו להשכלה של הדור הצעיר.
        וערב נפלא גם לך 🙂

      • avivitmishmari  On 28 באפריל 2015 at 6:55 pm

        עוד נדבר ואפילו בסובלנות 🙂
        הם לגמרי מוזגים חלב ממיכל ענק. ומה שעוד יותר הזוי – לפי התסריט זו ארוחת ערב.

  • סתם אחת  On 29 באפריל 2015 at 8:20 am

    גדול! 🙂

    • תמי  On 4 במאי 2015 at 7:16 am

      ורק כדי שתהיי ממש מעודכנת הפעם…
      קיבלתי אתמול עדכון מהשטח: היום הוא Star Wars Day
      http://en.wikipedia.org/wiki/Star_Wars_Day
      ואל תשכחי לקרוא את הסיבה לבחירת היום הזה ((: לחלוטין לא צפוי.
      אגב, יצא לך אולי לראות את סרטה החדש של ג'ולייט בינוש: "Clouds of Sils Maria"
      מאד הזדהיתי עם חוסר היכולת של הגיבורה אפילו להתחיל להבין את עולמו של הדור הצעיר.
      אבל אני משתדלת…

      • avivitmishmari  On 4 במאי 2015 at 7:45 am

        תודה על העדכון! סוף סוף אוכל להצטרף לחגיגות! ויהי הכוח עמך 🙂

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: