ברווח. 39 מעלות יופי

הרבה שעות של רגש מבוזבז היו בימים האחרונים, הרבה תלונות על סף בכי וביניהן חצאי חיוכים. אני בדרך כלל לא זוכרת את כל אלה כי הם נדחסים בפנים כמו מצעי מוך באריזת ואקום. רגע אחד, אתמול, בכפות רגליים כואבות, נשאר בלתי נגוע. באמצע הצהריים התעקשתי ללכת לבדי לאיזה יריד עתיקות ומצאתי בו שתי קעריות זעירות, לבנות עם פס זהב וציור פירות, השלמה מדויקת לסרוויס שקיבלו הוריי לחתונתם.

הייתי סחוטה ומיוזעת וחזרתי ברגל, כדי לחזור סחוטה אף יותר ופנויה אף פחות לתובענות של הבית (חצי מהזמן הבית תובע ממני וחצי מהזמן אני תובעת ממנו ואיש מאתנו לא מקפיד על חלקו בהסכם). יצאתי מסמטת הולכי-רגל צרה אל הרחוב הראשי הסואן. בפנייה ימינה התגלגלה ערימת אשפה. אבטיח מבוקע שכב עם הזבובים עליו, ריח חונק עם שקיות פתוחות וקרועות שאי אפשר לאסוף.

שני מטר משם, זמר רחוב אחד ניגן שיר שהמלודיה שלו זוחלת אל הנפש בשקט ומאחור. ישב על ספסל עם גיטרה. קולו היה נפלא והוויברטו שחה באוויר המהביל אלי, ב-90% לחות עצב ו-39 מעלות יופי, ומרוב הסמיכות וההוד של האהבה לא הצלחתי להישאר. רגשות מבוזבזים חגו סביבי וכל הרגעים שלא שומשו כהלכה התאדו מול עיניי. פניתי ונכנסתי לחנות הסמוכה, בחופזה, כי לבי חישב לפרפר החוצה ולא ידע מה לעשות עם עצמו. יצאתי אחרי דקה והזמר כבר החליף את השיר. מבוצר בעשן ובריח. על הספסל שלו נחה שקית גדולה עם לחמניות ישנות. אבל עוד עמדתי בצד, מוסתרת בשיח, להקשיב לו מרחוק.

הומלס התיישב מולו. ישב כמה דקות. הזמר הפסיק את השיר, יד אחת על הגיטרה והשנייה אחזה בשקית הלחם. הוא הגיש את השק להומלס. פירורים נפלו בקו שבין הספסל לאיש היושב על הרצפה. אבל ההומלס לא רצה, אולי התבייש להיות מי שמחכה ללחם בתוך השירה הזו, וקם והלך. אחרי כל זה היתה על הזמר חובה להחליף שיר והוא עמד בה, אבל אני כבר המשכתי משם. זה לא יתוקן.

ונזכרתי בזה רק עכשיו למרות שלא ניסיתי שישתכח. ההרגל הוא לחבוט כמה פעמים על ראשו של הרגע המרהיב: תתיישר, תתיישר, החזר אותי שאהיה כמו שהייתי קודם, דוחסת. מצליחה לשכוח. עם כל העצב, אם יש משהו שאני לא רוצה לזכור עכשיו זו קטנות האמונה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • mooncatom  On 9 באוגוסט 2015 at 8:41 am

    אני אוהבת איך שאת לא חובטת ברגע,
    לא מנסה ליישר אותו, אלא נותנת לנו אותו ככה,
    מלוכלך וזוהר ביופי.

  • sabdor  On 9 באוגוסט 2015 at 9:52 am

    אני גם.
    חוץ מזה,
    אני גם אוהב בכתיבה שלך,
    לרוב,
    את זה שמדי כמה…
    מילים, משפטים, שורות, "היגדים"
    אנא עארף מה שזה לא יהיה שמבטא את התנועה ברצף הבלוג
    מגיחה פיסנ שמביאה לי חיוך מהיר,
    אולי שמחת הפתעה, בזיהוי המוכר והמשותף – היי איזה קטע זה בדיוק כך איך היא קלעה –
    (חוץ מזה אני מדי פעם רוצה לשאול אותך למה את מתכוונת,
    אבל מוותר, כי אין זמן, וכי לא שואלים דברים כאלה ועוד כל מיני)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: