איפה כן ואיפה לא

אחת. כל דיבורי פוליטיקת הזהויות, כנראה שהם רק שריד למשחק העתיק מתנועת הנוער "מה אתה יותר, יהודי או ישראלי?" (הפעלה מספר 17 של מדריך משועמם, רשומה על נייר משבצות מקומט, פעילות בזוגות להעביר את הזמן). שאלתי את עצמי לא מזמן על סדר העדיפויות של רשימת הזהויות שלי: אמא, יהודייה, עדות מזרח, צברית, אישה וכן הלאה. בעצם, ישבתי באוטו וניסיתי להבין איך מגיעים מנקודה א' לנקודה ב' בהינתן שני שיפוצים, שלוש משאיות, ארבעה תמרורי אין כניסה, סימון מיכל דלק מהבהב וערב חג. ההרהור בזהויות היה רק ממלא מקום במוח, לשטחים המתים שלא מועסקים בהדמיה של תמרון מעשי. אחרי שמילאתי דלק ופניתי פרסה כחוק הבנתי שבכל רגע נתון אשמח להסיט הצדה – לא לזנוח, רק להסיט הצדה – כל אחת ואחת מתוויות הזהות שלי לטובת זהות-העל, אזרחות-העל, הלא היא החיים ברוח. האישה שאוכלת מלים (כן, ספרים הם חברים, טיפוסים נכלוליים, בוגדניים, עם ריח פה גרוע שצריך לעטוף בנייר חום פן תתגלה חרפתך. ובכל זאת, חברים ממש טובים). אין לי מילה לזהות הזו עצמה. לפעמים היא מחליפה את החיים עצמם. אז המון פעמים אני מסיטה הצדה.

שתיים. סיפור קצר שלי זכה להתפרסם ב"עיתון 77" החדש, שתיכף מגיע לחנויות. זה משמח מאוד. ברחוב קפאח בחולון, על כיסא נוח פלסטי מכוסה בשמיכת פיקה, הייתי יושבת בזמן התיכון ומעלעלת בגיליונותיו של העיתון הזה. לא זוכרת אפילו איפה השגתי אותו שם, אי אז.

שלוש. אחרי ש"פטל 1" יצא לאור, עלתה לאוויר גם הגרסה הדיגיטלית שלו. היא מוצעת באופן בלעדי ב"בוקסילה", וכרגיל אצלם, ניתן להוריד את הספר בקלות לכל סוגי המכשירים, לא רק קינדל אלא גם סתם מחשב או טלפון חכם. עותקים מודפסים יש עדיין גם כן, עד גמר המלאי. תיהנו.

petel digital

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ורד נבון  On 25 בספטמבר 2015 at 3:48 am

    ברכות על הפרסום של הסיפור הקצר, ופטל שלכן הוא אסופה נפלאה, כבר כתבתי ואמרתי. יפה גם הקשר בין הסיפור שלך והסיפור של מירי – חציית הקו, הצורך ללכת החוצה והלאה…
    האם הפרסום הדיגיטלי לא מוקדם מדי? כלומר – לא היה כדאי להמשיך ולהציע למכירה, גם בחנויות, כדי לכסות את המאמץ הרב שהשקעתן? מאחלת שיהיו עוד גליונות. 🙂

    • avivitmishmari  On 25 בספטמבר 2015 at 6:03 am

      תודות, ורד יקרה! בלי קשר לכלום, עדיין אפשר להזמין גם עותקים מודפסים עד גמר המלאי (אולי באמת אציין זאת גם בפוסט). בזמן הקמפיין לגיוס מימון הצהרנו שהספר לא יימכר בחנויות, אז יהיה קצת לא פייר להניח אותו פתאום על המדפים. בפעמים הבאות אולי נפעל אחרת. וכן, יהיו 🙂

      • ורד נבון  On 25 בספטמבר 2015 at 6:12 am

        אני חושבת שייסלחו לכן על ההכרזה הלא אחראית הזאת.:) ומכמה סיבות – בעיקר כי ייתכן שיש ביקוש לגרסה המודפסת ולא כדאי לעצור זאת, במיוחד אם הדפסתן יותר ממה שהוזמן דרך הד-סטארט. כדאי גם להציע לספריות העירוניות. נקודה שניה – רכישה נוספת תיתן לכן אנרגיות טובות להמשיך לגליון הבא, ואת זה ודאי כולם רוצים. גימל – הסיפורים נהדרים (אני מודה שהופתעתי, כי רובם נכתבו על פי הזמנה) ולמה שלא יהיו זמינים על המדף גם בחנויות הספרים, או לפחות בחנויות התל אביביות?
        יופי שיהיה המשך, בהצלחה ושנה רבת השראה!

      • avivitmishmari  On 25 בספטמבר 2015 at 6:25 am

        ההכרזה היתה סופר-אחראית. בלעדיה לא בטוח שהיינו משלימות גיוס מימון-המון (כלומר איסוף הזמנות מראש תוך עקיפת החנויות). תשמחי לשמוע שיש לנו לא רק אנרגיות טובות אלא גם תוצאות פיננסיות מאוזנות, וגם אפשרות טכנית להדפיס עוד עותקים אם יהיה צורך. הכל טוב. רק שמסירת עותקים בקונסיגנציה לחנות היא לא השיטה המתאימה לנו כרגע.

      • ורד נבון  On 25 בספטמבר 2015 at 6:40 am

        כייף לשמוע. וקונסיגנציה זו באמת מכה. מבינה לגמרי.

  • איש זקן  On 25 בספטמבר 2015 at 8:39 am

    לאט לאט נכפית זהות אחת עיקרית. בתחילה אתה חש בה בשולי התודעה. מטפסת על הרגל או על הגב כמו עכביש.מהר מאוד או לאט מאוד היא הופכת חזות הכול.ואז, בראי, נשקפים עיניים של עכביש, גוף של עכביש, דיבור של עכביש, נקודת מבט של עכביש (הפוך, על התקרה, או ממרומי הקרניז של הווילון) . אני עוקב אחרי ההתרחשות הזאת ולא יודע אם לצחוק או לבכות.(אני הייתי מנהל בכיר ביחידת מחשב גדולה כשהגלגול הזה התרחש ).אין לאן ללכת ואין לאן לברוח. תוצאות פיננסיות מאוזנות? שמעתי את המושג הזה שם בקומת ההנהלה ,אני הייתי לפתחו של בור עמוק.כל מה שאמרו לי קיבל משמעות הפוכה; כל מה שאני אמרתי גרם לאנשים להרים ראש ולתת בי מבט מרוכז. והרגע שנתגלה הדבר, היינו, שאני רחוק ממה שהייתי, עכביש, עכביש גמור.למה מתבוננים בי במבט מלא רחמים מהול בבהלה? עוד מעט אוזמן אל הטריומוויראט המנהל ושם אשאל, קוו וואדיס דומיני? אל הגבעה, אני עונה,גבעת שלושת המלכים. שמים בידי המחאה.תחזור אלינו כשזה יהיה אפשרי. אנחנו הבית שלך.טוב,אני אומר בשפה שהפכה להיות פחות ופחות מובנת לי ומדלג אל קרניז הווילון ומבעד לסדק החלון החוצה. ברכותיי, אביבית.

    • ורד נבון  On 25 בספטמבר 2015 at 8:56 am

      רק בשביל הטקסט הענק הזה היה שווה לסמן קבלת התראות במייל.:)

    • avivitmishmari  On 25 בספטמבר 2015 at 1:16 pm

      איש זקן יקר! תודה שבאת. סוף סוף חוויה מתקנת לבארטלבי ולסמסא גם יחד, שניים שמעולם לא זכו לצאת מחדריהם המחניקים, לא כל שכן לראות את הצ'ק. היום (באמת, זה קרה) ראיתי ברחוב אמא נחפזת מובילה ילדה בכיסא גלגלים. הילדה החזיקה קב על ברכיה, כנראה לאות שמצבה זמני בלבד. ובעודן מתגלגלות העוותה פניה ואמרה "אמא, את דרסת עכשיו ג'וק". שבת שלום לך ועוד דברים חמים שלא אכתוב עכשיו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: