האוזן

התקבלתי לעבודה במרפאת עיניים קטנה, של רופאה, כאחראית על הכרטוס. זה שימח אותי מאוד כי חיפשתי עבודה זמן רב. קיבלתי נבדקים ושמרתי את פרטיהם בכרטיס. איש צעיר הגיע למרפאה לבדיקת עיניים ויצא בלי אוזן. גנבתי את האוזן שלו, בלי שירגיש. שמרתי אותה במרפאה על חלקיה: פיסת עור בהיר חתוך, ללא שום דם, חלקי סחוס עסיסיים, ושבלול האוזן, שפורק החוצה. ראיתי את שבלול האוזן נח בנפרד, עגול אפרורי ומכוסה שכבה רטובה, כמו מוח של דג או צפרדע. למעשה גם כלל לא היה שבלולי, אלא גושישי ומכונס, כאילו דחסו אליו את כל מוצאות השמע, בדרך לגריטה; גם בחלום ראיתי את זה, אבל כך קראתי לו ביני לבין עצמי.

שלושה ימים נאבקתי ברצון למצוץ מן האוזן הזו את הלשד, לזלול את השבלול, לטעום את סוגי הרקמות השונים (אפור ורך, לבן וגידי, אפור-אדום, לבן בשרני, שקוף וצמוד לעצם…). כבר אכלתי מעט, רק את שאריות המח שהיו דבוקות לעצמות הזעירות. רציתי שיישארו העצמות בלבד. לא היה שום דם ולא חיפשו שום פושע. אבל מצפוני לא נתן לי מנוח. הלכתי ושבתי, הבטתי בשבלול עוד ועוד. עור האוזן היה תלוי ישר, נקי לגמרי בחיתוך, וכל שאר החלקים מסודרים כמו באוסף קטן. לבסוף מצאתי דרך להתוודות בפני הרופאה בלי להסגיר את אשמתי המפורשת. אם נשארת אוזן במרפאה, שאלתי אותה, איך אפשר להחזיר?

ממש לא נורא, היא אמרה ברוב טקט, זה ניתוח של חמש דקות. מן הסתם ניחשה מה קרה ונתנה לי דרך מוצא. הוקל לי, וניגשתי לחפש את פרטי הנבדק. לשמו היה צמוד תואר דוקטור. והוא בור שכזה, חשבתי – שלושה ימים הסתובב בלי אוזן ולא הרגיש, אולי סבר שזה חלק מהפרוצדורה? הזמנתי אותו למרפאה. נשארה לנו פה אוזן שלך. זה יהיה ניתוח קטן ולא תרגיש כלל, הסברתי. הוא הנהן.

Comments are closed, but you can leave a trackback: Trackback URL.
%d בלוגרים אהבו את זה: