הסיפור על הערפד ההפוך

בכפר ערפדים אחד נולד פעם ערפד הפוך. הוא נראה כמו כולם ורק תכונה שונה אחת היתה לו: הערפדות שעממה אותו. בזמן שמולידיו ובני כפרו היו שקועים בחגיגות דם וארוטיקה וקידוש הסמלים, ישב הערפד וניסה לאכול לחם ובצל. כיוון שערפדות אינה מקצוע שאפשר להחליף בקלות, נאלץ מדי פעם בכל זאת לשתות דם, אבל הסתפק בשאריות של חולים שפצעיהם שתתו בבית החולים המקומי. ללא הרף היה נדבק במחלות ומרפא את עצמו, עד שחשב שהוא מחוסן לכל המחלות כולן. הרגשות המטורפים שאחזו בבני כפרו – תאווה, פרע, מרה שחורה, חירוק שיניים – פסחו עליו לגמרי והוא נזקק למנה כפולה של ייסורים כדי לחוש כאב, ולמנה כפולה של שמחה כדי לחוש אושר.

אני יכול כבר לצאת לעולם, אמר הערפד למולידיו – אב ערפד ואם אנושית שהובאה בסוד הערפדות ודבקה בו – והם נפרדו ממנו בעצב, שכן בכל זאת חיבבו את הילד שנולד להם. רק אל תתפתה להיות אדם רגיל, בננו, אמרו המולידים. הערפד הנהן להם לשלום ויצא. שום פחד לא תקף אותו בתחילת הדרך, והוא מלמל לעצמו:

דם חתול שנדרס על הכביש

יש לי חיסון לכל דווי

זה עובד גם אם לא פעם מבאיש

בעולם אכזרי מדי.

על פרשת דרכים נתקל הערפד בחסר בית, שנראה בדיוק כמוהו מלבד תכונה שונה אחת: לאחד היה שיער שחור ולשני אפור. חסר הבית היה בדאי עשיר שהתחזה לקבצן, אך הערפד חיבב אותו ממבט ראשון ולא חשד בדבר.

תן לי להתחלף אתך בבגדים, אמר חסר הבית, כי רק כך אוכל להיכנס אל תחנת הרכבת – אהובתי הישנונית עומדת להגיע היום ואם לא אקבל את פניה בתחנה, תצנח מעולפת על ספסל ותירדם לעוד שבעה עשר מסלולי רכבת רצופים. אתה תוכל להמתין לי בינתיים בבגדיי על הספסל שמחוץ לתחנה.

הערפד נעתר והם התחלפו בבגדים. אך לבש חסר הבית את בגדיו הנאים של הערפד – כי היו לו בגדים נאים, עם אמרות ושנצים ורקמות ירח של בני כפרו – וכבר חמק ונעלם. לא אל תוך התחנה נכנס, שכן לא היתה לו מעולם אהובה ישנונית (אהובתו האחת נהגה לישון שעתיים ביממה), אלא עלה על אוטובוס חולף שעצר לרגע מעל הגשר וסגר דלתותיו ונסע.

הערפד נותר בבגדי חסר הבית וללא פרוטה, אך לא חש דבר, שכן היה זקוק למנה כפולה של ייסורים כדי לחוש כאב. העוברים והשבים שקנו כרטיס לנסיעת רכבת מהוגנת התעלמו ממנו. אני מחוסן לכל המחלות כולן, נזכר הערפד, אם אלך לבית החולים המקומי או לחדר שטיפת הגופות אוכל להתפרנס. אבל איש לא רצה להעסיק אותו בבית החולים בגלל בגדיו, ובחדר שטיפת הגופות דרשו ממנו לקרוא בזמן העבודה פסוקי קודש שצרבו את גבותיו.

בצער בעלי חיים מצא הערפד ההפוך פרנסה ומקום לינה במחלקה שבה בנו כלובי תרנגולות ששועלים היו יכולים לפתוח ללא אימון. בעלי החיים במקום לא חששו ממנו, כי תמיד היה ממתין שאחד מהם ימות מרצונו ושותה את הדם במנות קצובות. בלילות ישן בחדר החתולים והתכסה בהם, ובימים דיבר אל התוכים הירוקים שהיו מצטופפים על הגג. כולם עד אחד הצטערו שרחקו ממקום הולדתם, וחסר הבית לא הצטער ולא חש כאב ואף לא אושר. בזמן העבודה היה מזמזם לעצמו:

דם חתול שנזנח על הכביש

יש לי חיסון לכל דווי

זה עובד גם אם אינני מרגיש

שהצער חזק מדי.

 

שש שנים עבד הערפד בצער בעלי חיים עד שיום אחד יצא ממקום עבודתו וראה את חסר הבית ממתין לאוטובוס. הוא זיהה אותו מיד על שום שערו האפור והבגדים הנאים עם האמרות והרקמות ולא כעס כלל, שכן היה זקוק למנה כפולה של השפלה כדי לחוש כעס. הגיע הזמן להתחלף שוב בבגדים, אמר הערפד.

בשמחה, אמר חסר הבית, זהותך לא דרושה לי יותר. אבל לפני שנתחלף, דע לך שזוג נוסעי רכבת זיהה אותי לפי בגדיי לפני חמש שנים וביקש שאשוב הביתה. הבטחתי להם שאחשוב על כך, ומאז הם נוסעים הלוך ושוב באותו קו וממתינים שאגמור בדעתי. אם נתחלף שוב, הם ימצאו אותך ויבקשו ממך את הבקשה הזו. חשוב היטב אם יש לך תשובה הולמת בשבילם.

ודאי שיש לי, אמר הערפד, וחשב:

דם חתול ודם תוכי

יש לי חיסון לכל דווי

לא אשוב לעולם אל הכפר, כי

רק אני אנווט את חיי.

 

והם התחלפו בבגדים והלכו כל אחד לדרכו. עוד עשרים ושש שנים עבד הערפד בצער בעלי חיים וגם נשא את בתו של מנהל המקום. לה שיקר ואמר שהוא עקר, אך בהיחבא היה משתמש ביתד עץ כדי להתעלס אתה. הוא היה שבע רצון מחייו החדשים אך היה זקוק למנה כפולה של אהבה כדי לחוש עונג. בתו של מנהל המקום לא חשה בדבר ובכל מקום פטפטה על בעלה המהוגן. לכשנולד לה ילד וכל האורחים היללו את הנס, ידע הערפד שלא היתה נאמנה לו. הילד היה שמשי וזהוב והערפד ההפוך עזב את היולדת המאושרת והלך. הוא החליט על שנת שבתון וצעד בבגדיו הנאים, באמתחתו חתול ותיק ועל כתפיו שלושה תוכים ירוקים, כדי לנסוע אל הנחל הגא. שם, שמע, יש מים צלולים, שכל השותה מהם שוכח ששתה אי פעם כל משקה אחר. הוא חש כבר מבוגר ועייף ורצה לטעום פעם מים של ממש, שכן הדם משעמם כל כך.

מסע הרכבת אל הנחל הגא נמשך שלוש שעות, וכל אותו זמן היה נדמה לערפד ההפוך שעל אחד הספסלים שוכבת האהובה הישנונית. אחרי שעתיים וחמישים וחמש דקות קם ועמד ליד הדלת, שכן זכר את סיפורו של חסר הבית ולא רצה שהוריו יטרידו אותו שם. בפתח הופיעו שתי דמויות, אבל היו אלה שני שומרים מבני כפרו של הערפד ההפוך. הוריך ביקשו שנזהיר אותך, אמרו, לא לחזור לעולם אל הכפר, שכן הופיעה שם מגיפה חדשה שאפילו אתה אינך חסין כנגדה.

אל חשש, אמר הערפד, לא אחזור לשם לעולם. ופתאום שמחה גדולה גאתה בו, והוא לא ידע שזו שמחה ושר בקול:

 

עצוב, מאושר או חסר תכלית

הרכבת תיסע בדממה

דם חתול מקריש ודם תוכי מגליד

בין אם אשתה או אצמא.

 

לשמע המילים האחרונות זינק החתול מתוך דלת הקרון הפתוחה החוצה, והתוכים הירוקים עפו מן החלון החוצה, כי לא ידעו שהשיר היה בדוי. הערפד ההפוך איחר לרדת בתחנה של הנחל הגא וירד בתחנה שאחריה, שהיתה התחנה של כפר הולדתו. אך לא נכנס אל הכפר וחזר משם ברגל, שכן כל הדרך אל הכפר היתה מלאה גופות. שש עשרה שעות הלך עד שהגיע אל הנחל הגאה. המים ערבו לחכו מאוד והוא נרדם וחלם שהם דם.

זה היה הסיפור על הערפד ההפוך.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: