ספר, אלבום, קישור

ימים ארוכים הסתובבתי עם הרעיון. גלגלתי בראש אופני עבודה, אנשים לפנות אליהם, כבר מצאתי שם לפרויקט. התייעצתי עם אהובי, שאמר בהרמת גבה "בטח בסוף תרצי שאתכנת לך את זה". חשבתי, למה לא? ולבסוף אמרתי: לא, אני יורדת מזה, מהסיבה הפשוטה שאין מספיק שעות ביממה ואין לי יותר משתי ידיים. תעזבי, אמרתי לעצמי, כמה אפשר? תתרכזי בכתיבה שלך. ובעריכה, ובמו"לות הקיימת, זה די והותר. זה היה ממש לאחרונה.

היום קראתי את הפוסט החשוב שעלה בבלוג של ארנה קזין, כותבת ותיקה ומוערכת ש(אפילו היא) קובלת על תנאי השוק הבלתי אפשריים. לאו דווקא  התנאים הכלכליים, אבל גם ובעיקר. היא לא לבד – יוסיפו לזה שיחות שניהלתי עם סופרת עטורת פרסים, שנשמעה לאה מאוד, כמעט מיואשת. עם איש הוצאה קטנה שעומד להרים ידיים. ועם עוד כותב ותיק ומצוין, שהוצאה גדולה דחתה את ספרו, כי לא רצתה לספק לו שירותי עריכה. ועל כל אחד מאלה יש עשרה סופרים חדשים ומתחילים שדיברו אתי, עם כתבי יד מעניינים וראויים, שאין להם סיכוי לראות אור.

אז אולי הרעיון שהעליתי לא כזה מופרך.

בעיקרו, הרעיון היה כזה: פלטפורמה להוצאה-לאור חופשית. באנד קאמפ של ספרים, סיפורים וטקסטים, בפורמט דיגיטלי נוח לקריאה, לפי "ספרים", כמו "אלבומים" בבאנד קאמפ. שמעלים אליו תכנים חינם, וקוראים בו חינם (עם אופציות מגוונות לתשלום, לפי הרצון).

(דמיינו כאן שלל פרטים טכניים שאחסוך לכם, בגלל חופזה ועוד סיבות).

מה, בלי לקטורה? כן, בלי לקטורה.

רוצה להבהיר: התיווך של עורכים (ואף של מו"לים) עדיין חשוב. אפילו חשוב מאוד. זה חלום רומנטי לגלות טקסט גאוני ולא ערוך ולפרסם אותו. אבל רוב הספרים היוצאים לאור צריכים להיות ערוכים כדבעי. התנ"ך הוא מחדל יוצא דופן מבחינה זו. ולרוב הספרים לא מספיק לצאת לאור ולקבל עטיפה – הם זקוקים לקוראים.

אבל כנראה שלתחום הספרות יש כמה דברים משמעותיים ללמוד מתחום המוזיקה ומהשינויים שעברו עליו בשנים האחרונות – בתחומים קריטיים כמו לקטורה ואופני סינון, עצמאות של האמנים, ההתפצלות מחברות ענק, ההפצה, ההגעה לקהל, כולל הפנייה לחו"ל והשירה באנגלית (תרגום, כשמדובר בסופרים). בקיצור, כל הדברים שהופכים מוזיקאי אינדי ישראלי לרלוונטי יותר מסופר מתחיל. תלונה נפוצה בקרב אנשי ספרות בשנים האחרונות היא "יוצאים יותר מדי כותרים". מתי שמעתם משפט כזה נאמר על המוזיקה בארץ?

בכלל, ממתי שפע תרבותי הוא בעיה? זה נכון שאם ייצאו אלף ספרים ולא מאה, סביר שהאיכות הממוצעת שלהם תהיה נמוכה יותר. אבל איש לא מכריח אתכם לקרוא הכל. המצב הזה בעייתי רק כיוון שהתחום החל להישען על חנויות נייר אנטי תרבותיות עם רווחיות ברצפה, והפך למשחק סכום אפס. אז כיוון שכרגע המשחק במילא לא רווחי מדי, עדיף להוציא ממנו את החלק של "סכום אפס", אחרת לא ישתנה המצב הקיים, שבו רבי מכר קלושים מנהלים את המאזן, ספרים איכותיים נדרשים למימון הסופר, והרשתות רומסות אתכם, גם אם אתם מצליחים יחסית.

אז תוציאו, אבל תוציאו קישור, תוציאו לבד בהדפסה עצמית, תוציאו בפורמט אי-פאב, תוציאו עם מו"לים קטנים (אני מקבלת כתבי יד ותמיד קוראת אותם בשמחה), תדפיסו פאנזינים ותשלחו לנו בדואר, רוצים לקרוא. הספרות (הטובה) תתקיים כל עוד הקוראים רוצים לקרוא יותר מאשר הקונגלומרט רוצה למכור, וזה מה שחשוב בעצם.

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

טרקבאקים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: