אור ליום רביעי שגרתי בחודש מאי השנה, התעוררה
בן אדם ממין נקבה ששמה כשם הח"מ ובלעה דמעות
ידועות שתי סיבות לבכייה, האחת פתירה והשנייה לא פתירה
הראשונה – על לשונה התגלה פצעון שהציק לה מאוד
יש עוד סיבה כאמור והיא זיכרון קרובתה שגוועה בייסורים וללא מלים
תנני חורף, חשבה, לכסות ולהתכסות, אבל הימים רק הפכו עוד יותר הבילים.
משבגר והתמתן הגוף הזה הוא הולך ומתרפט, הולך ומת
שלא יובן אחרת, מה רע לו בעצם למות לפעמים
מצטרף באחת אל בנות המשפחה המנוחות שיושבות במטבח ללהט
רביכות ובלילות ועיסות בסירים וקערות, גם לזה ייקרא חיים
יתקפנו הקץ בקלות, מי ייתן, אך בינתיים נגזר שנזיע על סדין מקומט עוד ועוד מלים.
כותבת מוחקת 