הזיהוי הפתאומי. פתק ועליו מתכון

מערכת יחסים לא מסתיימת עם מותו של אחד הצדדים. היא נמשכת מול הצד השני, ואף בדיאלוג. המתים לא מבקרים ולא מדברים, כמובן – מספיקות להם מחוות שמגיחות מעצמן. פתק נשכח שהתגלה ועליו מתכון, הדמיון הקבוע במנשך השיניים, בצורת הלסת. או תוך כדי רביצה על ספה, הזיהוי הפתאומי של פיקת הברך שלך, ההבנה שהיא זהה לשלה. כבר קשה לדעת מי היתה באמת: הדמות הקטנה, החיוורת, הזכורה כעת ביותר, צפה במיטתה ולידה נעלי בית, או אשת החיל שהיתה בשיאה. האם הגעגוע נוטה לאמא או לרעיון של אמא? והמאכל ההוא שנרשם באותו פתק, האם להכינו, האם יהיה לו טעם דומה, לשם מה להשתדל? נזוז הלאה. אין כללי אצבע לשיחה שלאחר המוות, המתים לא מתעקשים, ולכן אפשר להחליט לקיים אותה רק לפרקים ובחלקים. כעת למשל אנוח.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אש"א  ביום 31 באוקטובר 2019 בשעה 4:29 pm

    איך הפעם התהפך הכיוון [לי] שבדרך כלל קודם *כאן* בבלוג שלך, אביבית יקרה, ואז ככה בשביל להסב את תשומת לבך גם בדף הפייסבוק שלך; אבל הפעם לכד הקטע *בפייסבוק* אֶת מבטי (המעורפל; ענייני בריאות עכשוויים מטשטשים אֶת ראייתי עוד לפני הדמעות שהתחילו לזרום תוך כדי הקריאה). אז שאחזור על *הבעיטה בגרון** (מפיקת הברך, אלא מה. או בעצם, מהאצבע-השניה-מהבוהן בכף רגל שמאל אצלי, קופי מההיא *שלו*, או מהלסת התחתונה שלה שעשו ממנה 'קופי' ואז 'פייסט' עליי)? איך אַתְּ פותחת אֶת כל אלה אצל הקוראים שלך עם פסקה אחת לא גדולה ובלי שום כללי אצבע, איך
    אז לא אחזור. אבל אגיד תודה, שוב, וגם הפעם בלי להסביר
    ושוב, אנסה לנוח

להגיב על Avivit Mishmari לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: