המענק (סיפור)

"חמישה עשר אלף שקלים!" יוחאי לא ידע את נפשו מרוב שמחה. בערב ההוא, שבו שמע על מענק המועצה, עוד יצא בטיפשותו לשתות משהו והזמין שני חברים לדרינקים על חשבונו. במבט לאחור סלח לעצמו: בכל זאת הבשורה הייתה נהדרת. ספרו השני, שהתבשל במשך שלוש שנים, ייצא סוף סוף לאור! יוחאי מעולם לא הצטיין בהגשת בקשות או בקרבה לצלחת והנה, פעם אחת ייתנו גם לו.

בלב קל התיישב לבדוק את הטפסים למילוי – שום דבר רציני, צריך פשוט למלא פרטים מכל מיני סוגים, לצלם פרטי חשבון בנק, לכלול ארבעה פרקי טקסט לדוגמה לאחר עריכה לשונית, להביא חתימת עו"ד לפני ואחרי קבלת הסכום, להביא חתימת רו"ח על סיכום הקבלות, לצטט שלוש המלצות על פועלו בכתיבה, לשמור קובץ אקסל עם כל ההוצאות, הוכחה ששילם לכל אנשי המקצוע שלקחו חלק ב"מיזם" (כלשון הטופס). זה ספר, אמר לעצמו, זה חתיכת נפש, זה לא "מיזם", אבל שיבושם להם. ממילא יש עוד שנה שלמה עד הזמן שבו הוא חייב להגיש את הטופס האחרון.

עשרה חודשים מאוחר יותר, עם צרור קבלות בכיס, התיישב יוחאי למלא את הטופס האחרון. זה היה סופו של תהליך שנמשך שבועות רבים – סוף סוף ירד הספר לדפוס והוא עמד בכל הדרישות הטכניות. ביד רועדת שמר את הטופס במחשבו ולחץ "שלח" על ההודעה. חמש עשרה אלף, הם מאמינים בי חמש עשרה אלף פעם, שינן לעצמו, לחזק את עצמו. לאחר כשעה בלבד הגיעה התשובה: שני מסמכים היו חסרים, כתבה לו המועצה, אחד לא היה מעודכן, ואלה שמולאו לא מולאו כהלכה. היכן שהיה כתוב "ספקים" היה צריך לכתוב "קונים פוטנציאליים" וההפך, גם אם המספר ליד עמודה זו היה עדיין אפס. בנוסף, המע"מ היה כבר כלול ולכן אין לחשבו פעמיים, ומלבד זאת הסכום שננקב בו לתשלום עבור עריכה לשונית היה אמור להוות לכל הפחות 35% מסעיף שכר היוצר אחרי ניכוי סעיפי הדפסה ועימוד, שבתורו היה צריך לנגוס עד 21% ממחצית סכום התמיכה ללא מע"מ, ולא יותר. "אתה על 23% כמעט", כתבה לו הפקידה ללא גינונים, "צריך להוריד".

להוריד, להוריד, אין קל מזה! יוחאי ניגש שוב אל שולחנו, שינה את החישובים, הרים טלפון לידידו שסיים קורס חשבים מזורז, סידר את שורת הסכומים מהסוף להתחלה ומהתחלה לסוף, הפעם זה היה 20%, והטופס הישן עודכן, והכל תקין! הוא לחץ שוב "שלח". למחרת התקשרו אליו: חתימת רואה החשבון לא הייתה במקום הנכון. חוץ מזה הכל תקין, עניין פעוט. יוחאי הרים שוב טלפון לרו"ח שהקצו לו; העביר כחצי שעה מיוזעת בתיאור הליקויים ובפתרונם. אחרי כן נזכר בעניין ה-35%, חשש שמא הבין משהו לא נכון, וביקש מהרו"ח לחתום על שתי גרסאות שונות של המסמך, ליתר ביטחון. הרו"ח נשמע חשדן מתמיד: "תסדר את הטפסים ואת הראש ורק אז תחזור אלי". יוחאי שקל לזייף את חתימתו של הרו"ח אבל נסוג – מי יודע אם הם לא מתקשרים לוודא.

בפעם השלישית שלחץ "שלח" כבר לא היה כל כך בטוח, הרגיש שגרונו ניחר וקשה לו לנשום, חמש עשרה אלף, למה לא חסך יותר? למה הוא לא עובד בהייטק ומרוויח סכום כזה בשבועיים? למה לא מכר את גופו כמה פעמים וזהו? ומי ירצה לקנות? אבל הנה צפירת הרגעה – הכל היה תקין. כך לפחות הבטיחה הפקידה, הכל מצוין חוץ מעניין הפי.די.אף. את צילום השיק המעיד על מספר חשבון הבנק שלו היה אמור לשלוח בקובץ פי.די.אף ולא בקובץ תמונה. "אין שום בעיה", אמר יוחאי, מנסה להשתעל בכוח כדי להקל על הכאבים. נרכן שוב על שורות המספרים. איפה האש שבערה בו בזמן הכתיבה, מתי התחלפה בבעת ניירת? מה עדיף, עבדות או שתיקה, צייתנות נרצעת או ויתור על הספר שלו? בשמחה היה מתלונן עליהם בפומבי לו לא היה חושש שיקפחו אותו בזמן שהם מחלקים פרסים, בשנה הבאה. שוב לחץ "שלח" והעביר טופס מושלם ממש, יצירה בפני עצמה. כן, אמרה הפקידה, היא קיבלה את הספר המודפס, אך לוגו המועצה החדש והמעודכן לא מופיע גם בגב הספר בצבע מלא כפי שקובעות הדרישות. יש רק לוגו ישן בפנים הספר בשחור לבן. כך שאולי כדאי להדפיס מחדש לפחות חלק. יוחאי אחז בחזהו. משהו העיק עליו שם בחוזקה והוא קילל.

בהספדים הזכירו כולם את עילוי הספרות הצעיר, בן 42 בלבד, שלבו לא עמד לו אך לא הותיר את העולם בלא כלום. ספרו השני, קובץ הפרוזה היפהפה והמוערך שיצא מבית הדפוס אחרי מותו ונכנס הישר לתוכנית הלימודים לבגרות, נשא את השם "נבילה מוקדמת". בלוויה לא שכחו גם להודות למועצה שהואילה לאפשר את הוצאת הקובץ לאור.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: