סקירת ספרים: "השיבה", "צפרדעים", "דברי הלילות"

סקירת ספרים – והפעם ממש תמציתית, כולל ספרים שאני רק באמצע קריאתם; כי החיים רודפים אחרי עם מצ'טה ואני משיבה להם מאבק וקוצצת אותם חזרה לחתיכות קטנות ומכניסה לסלט. באמת, איך החיים לא מתביישים להתנכל לאישה אומללה במיטב שנותיה שכל מה שהיא רוצה זה לשבת על הספה ולקרוא?
המשותף לכל הספרים – הם מצליחים להעביר את הדמויות (ואותנו) בחסד רב, על פני מים סוערים מאוד, מאפשרים לצלוח מצב בלתי נסבל שלו היינו רואים אותו ככותרת בעיתון, היינו הופכים דף בצמרמורת. והנה, בספר אפשר לקרוא 400 עמודים על המצב הזה ורק להשתבח.

השיבה – מייקל קולינס (תרגום: עדי יותם)

גבר יוצא עם אשתו, בנו ובנו החורג, לסגור מעגל לאחר שנודע לו על רצח אביו החורג גם כן. אשתו במשבר כי האקס שלה עומד לפני הוצאה להורג, הילדים במשבר, בעצם כולם במשבר מחריף והולך. על פני השטח זה סיפור עם המון אמריקנה מצועצעת והמון מעמד נמוך לבן שאוכל ג'אנק, ישן במוטלים ומייצר משפחות לא מתפקדות. אבל רק על פני השטח. מודה שבהתחלה היה לי קשה לעכל את כל הדיספונקציות המשפחתיות, המריבות, ההתרסה ועיוותי הצדק. אבל המשכתי, בין היתר כי הוקסמתי ממידה נכונה של חמלה שנבזקה על העלילה, ושמחתי שקראתי עד הסוף. כי פרחי עלילה מוזרים ומופלאים צומחים בין החרכים בסיפור הקשה הזה ומייפים אותו מאוד. ודאי יתאים לכם אם אהבתם את "סלח לנו" של א"מ הומס.

צפרדעים – מו יאן (תרגום והערות: תרצה ערב וקובי לוי)
כפר סיני נידח עובר את שנות מהפכת התרבות. במרכז עומד סיפור חייה של מיילדת עשויה ללא חת "מהדור החדש" שהיא גם דודתו האהובה של המספר. "חדש" זה מושג יחסי, כן? מסתבר שהמיילדות מהדור הישן דגלו בשכנוע התינוק שייצא החוצה, באמצעות קפיצות על הבטן, לחשים וקמיעות. בדור החדש התערבו בלידה בצורה מושכלת יותר, אבל גם דגלו בהכנסה כפויה של התקנים תוך רחמיים, לפי צו המפלגה.
למרות שיש כאן תיאור חי של אימי המאואיזם, שנים ארוכות של דיכוי תרבותי ורמיסה אכזרית, הספר אהיב ומשעשע, הודות להצבת העלילה בכפר קטן שבו כולם מכירים את כולם, ולכן הקונפליקטים הלאומיים מתבטאים שם באופן מוחשי בין בני משפחה. המסגור הזה מאפשר לנו לקלוט בקלות תהליכים היסטוריים מורכבים, ובו זמנית לגחך מול טיפשות הדמויות, גם אם חלקן עשו דברים בלתי נסלחים. הלא גם טוטליטריזם הוא סוג של פגם אנושי מצער. זה ספר בורקס סיני, חריף, עסיסי ומקסים בתכלית.
דברי הלילות – אלה מושקוביץ וייס
פסיכולוג מצליח ובודד נפצע בפיגוע, נכווה בחצי מפניו והופך למפלצת שמרתיעה את כל סובביו. קולו השתפר לאחר הפציעה והוא נשמע שרמנטי מתמיד, אבל האמפתיה שלו הולכת ומתכלה במפגש עם הזולת. מערכת יחסים מתפתחת בינו לבין אישה בודדה, מין ליצנית עצובה שעובדת בסינמטק ומעריצה את ג'ולייטה מסינה, וכאן בערך עצרתי כדי לכתוב לכם. הספר הזה חי ועשיר, מלא תיאורים מפורטים אך ללא עודפות (אם כי לעתים התיאור פוסע בנתיבים מוכרים מדי). אין פה אקספרימנטים של כתיבה או מעשי לוליינות טקסטואליים, פשוט דיוק אפקטיבי של בעלת מלאכה מיומנת שיודעת היטב לאן מועדות פניה ולאן יילכו אתה הקוראים.
"בעודה עומדת ומחכה בתחנה לאוטובוס, ראשה מושפל קצת למטה, קצהו של חיוך החל להסתמן בזוויות פיה. החיוך החולמני הכובש של ג'ולייטה. זוויות הפה מתעקלות בעדינות ובאיטיות כלפי מעלה ובה בעת השפה התחתונה משתרבבת כלפי מטה, כאילו לפתע מבינה משהו נשגב, סולחת לכל הרוע שמתרחש ועוד יתרחש בעולם. כאילו מבינה ומשלימה, לא במרירות, אלא באהבה."
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: