Category Archives: הזקן השתגע

יום הולדת. "הנפש קמה באמצע הלילה" ו"מפגשים – חמישה סיפורים מיפן"

יש לי יום הולדת!- כבר התרגלתי שהוא נופל על ימים עצובים מדי פעם, אז אין לי בעיה להתחיל לחגוג אותו רק במוצאיו, על התפר של יום העצמאות. אני חוגגת לסירוגין, שנה גרנדיוזית ושנה דיסקרטית. וכיוון שבשנה שעברה התעלמתי ממנו, החלטתי שעכשיו הזמן לעוף על התאריך. אז הפעם אולי אני זו שאתן לכם משהו?

ביקשתי מהוצאת בוקסילה לפרגן לכם שי, והם הסכימו בדרכם הלבבית. הפרטים הם אלה:

במשך כל סוף השבוע הזה, יהיה אפשר לקנות במחיר מבצע את "הנפש קמה באמצע הלילה" יחד עם "מפגשים – חמישה סיפורים מיפן". זה אומר אם ספרי יביא לכם את הקריזה, תוכלו תמיד לעבור לספר השני, שתרגמה אירית וינברג: סיפורים מבהיקים כפנינים, שמביאים רגעים נוגעים ללב מיפן של ראשית-אמצע המאה העשרים.

ושניהם יחד יימכרו ב-36 שקלים בלבד – ממש כאן. רק בסוף השבוע הזה, עד מוצאי שבת.
mivtza

מאוד ישמח אותי אם תשתפו, תמליצו לחברים ובעיקר אם תקנו.
יום הולדת שמח לי, ושתהיה לכולם שנה של קריאה מענגת.

*

למתמידי הבלוג וליודעי-ספר-דיגיטלי: עכשיו ניתן למצוא את "הזקן השתגע" שלי בגרסה דיגיטלית סופר-נגישה, גם כן באתר של בוקסילה. אל תחששו להפנות אלי שאלות טכניות לגבי הורדה, התקנה וקריאה.

"הזקן השתגע" בין המועמדים הסופיים לפרס גפן 2014

כן, אחרי הזכייה המשמחת בפרס רמת גן לספרות אני שמחה לא פחות לבשר ש"הזקן" נכנס לרשימה הקצרה של המועמדים לפרס גפן 2014 ליצירות מדע בדיוני ופנטזיה, בקטגוריית ספרי מקור.

כאן יש עוד מידע על הפרס ועל שאר המועמדים הנכבדים שהגיעו לשלב הסופי.

הזוכה הסופי ייבחר ויוכרז באוקטובר השנה, בפסטיבל "אייקון".

תודה לכל מי שהעלה את "הזקן" לגמר! זה זמן מאוד מרגש לספר הזה ולי.

"הזקן השתגע" – עכשיו בפורמט דיגיטלי

אהלן. חשבתי שאודיע גם כאן על צאתו לאור של "הזקן השתגע" בפורמט דיגיטלי. את הספר אפשר להשיג כאן, למשל.

ולרגל פריצת הדרך הטכנולוגית המשמחת, כאן אני עונה כמיטב יכולתי האנלוגית על שאלון הספרות הדיגיטלית של ווי-נט.

סוף שבוע נעים!

 

"הזקן השתגע", רשמי קוראים

אולי זה קצת לא פייר שאני מביאה כאן דברים שכתבו לי בפייסבוק קוראים עם יציאת "הזקן" – רק עכשיו, כשכבר חלפה כמעט שנה מאז צאתו, ואחרי שכבר זכה בפרס רמת גן לספרות יפה. בכל זאת, הם חיממו את לבי מאוד, ומתישהו צריך היה להינתן להם הכבוד הראוי. אז סליחה על הדחיינות. והנה.

*

אבי עבודי
"ספר נפלא נפלא נפלא! הרבדים של השפה ועושר ההקשרים התרבותיים, התובנות והתבונות, המוזיקה של הכתיבה. תקווה ויחזקאל הם חלק מהמשפחה שלי. נהניתי מאד לקרוא".

הדר אבירם
"As many of you know, I'm on a trip to the Old Country. Imagine my delight at getting a bit of respite from the situation with Avivit Mishmari's wonderful new book, which I am enjoying immensely. Fantastic read.".

יואב כ"ץ, סופר ומתרגם
"אביבית, זה ספר ממש טוב. ייצרת עולם. השפה, תענוג. הייתי מרותק. כל הכבוד".

יונתן פיין, סופר
"היום במקרה לקחתי ליד את 'הזקן השתגע' ושקעתי לגמרי בהומור המאופק ובשטף החי של העמודים הראשונים. מחכה מאוד להמשיך, יש לי תחושה שהקריאה הבאה תהיה של כל יתר עמודי הספר במכה".

מיא עשת, כותבת

"המשפט הקלאסי – אילו זה לא היה כל כך עצוב, זה היה מצחיק – הוא המתאר באופן הקולע ביותר את ספרה הראשון של אביבית משמרי, הזקן השתגע, שיצא עכשיו לאור בהוצאת חרגול/מודן. ובכן, למרות שזה ספר אפוקליפטי ואפל ואף 'טרגדי' הוא בכל זאת מצחיק בטירוף.
מעולם לא קראתי אבחנות מדויקות כל כך וביקורת נוקבת וחיה כל כך על התחלואים של החברה הישראלית. משמרי פורסת באזמל חתך-רוחב של החברה הישראלית כולה, באופן שמעלה בדמיון את תערוכת הגופות הנודדת.
השליטה בעברית על כל רבדיה בספר הזה מפליאה ממש, והעולם העשיר של אסוציאציות גורם עונג רב לקורא המשכיל – החל ממקורות יהודיים, דרך ספרות העולם, עבור בעגה ייחודית למגזרי אוכלוסייה נבדלים כמו קיבוצניקים, ש“סניקים ועוד וכלה בשפת הנוער, שמשמרי שולטת גם בה. בניגוד לשפה הרזה, שכמו האופנה של דלות החומר באמנות הפלסטית התפשטה כאש בשדה דרדרים ודרדרה אצלנו את הספרות לשיט בלתי קריא, מרענן לקרוא כסטנדרט אצל משמרי משפטים מורכבים ומחוברים, שכל אחד מהם מחזיק חמישה טפלים מרובי תמורות והפתעות והתפתחויות ותיאורי זמן ומקום ותנאי לרוב, כיד הדמיון הטוב והמוצלח שלה.
נושא הספר הוא העימות בין דתיים לחילוניים, שמסלים בארץ למלחמת אזרחים, אבל הניואנסים שמניתי הם-הם שהופכים את הספר מעניין ולטעמי גם חשוב כל כך. הרגישות הגדולה של משמרי לכל הפכּים הקטנים של החיים שלנו כאן ניכרת בכל שורה ובכל מילה ואף צובטת את הלב, כי היא כותבת אותנו, את הביוגרפיה של כל אחד מאתנו, ואין ישראלי – מכל מגזר – שלא יקרא את הספר ויזדהה עם חלקים רבים מהכתוב בו.
כך, למשל, צובט לב התיאור שלה, כיצד מנסים החילונים לקיים את הריטואלים הדתיים 'למען הילדים', כשבעצם אין מאחוריהם דבר, אין כל הזדהות רגשית. אני לא יכולה לתאר מעבר לזה, כי לי אין הכלים ההבעתיים וגם לא הלהט שלאביבית משמרי יש בשפע. כדי להבין על מה אני מדברת תצטרכו לקרוא את הספר".

מרב זקס-פורטל, כותבת, עורכת ומתרגמת
"גמרתי לקרוא, מה אני אגיד לך, בפנים. אם אפשר היה לסגור את הספר ולומר: משמרי רקחה כאן סיפור פנטזיה סוחף ומטלטל, כזה שבסופו מניח הקורא את הספר ואומר לעצמו – איזה מזל שמדובר בסיפור, כמה דמיון יש לה לסופרת המוכשרת הזאת, איזה דמויות מעוררות אמון ועם זאת מעורערות. כמה רחוקים מאיתנו חיה-לאה ועידו ומאיה, והקיבוצניק הנלחם כמו היה בחומה ומגדל לנגד אנשי ההרחבה וההפרטה המתנגדים, ונילי אשת הזקן בנפרד (אגב, נילי וברק בן אבינועם) והזקן שהיה בקומה, וראש הממשלה הרופס, ואיש המזגנים שידו בכל, בכולנו והמתנחלים – או אז אפשר היה לסגור את הספר בנחת לנשום עמוק ולהמשיך הלאה. אבל אי אפשר כי התסריט האפוקליפטי הזה, כביכול, כל כך קרוב ונוגע, כל כך מוכר כמעט. ומי מאיתנו לא אמר פעם, הלוואי שתקום כבר מדינת תל אביב ונתבצר בה ונתפטר מכל המשוגעים האלו שקוראים לעצמם אחים שלנו. אבל הלאה לא הרחקנו, רובנו, כי אנחנו עסוקים וטרודים בשגרת ימינו ומתאמצים להיות אופטימיים. עד שבאת, אביבית, ונתת לנו את זה בפנים. מי יתן ותהיי נביאת שקר! תודה על המסע הזה".

קובי רובינשטיין
“אתחיל מזה שקראתי את הספר. לפני כשלושה שבועות. והתמהמהתי בתגובתי בכוונה . כי אני מאד כועס, ויחד עם זאת רוצה להתנסח בכבוד.
הנושא רגיש ונפיץ, לכולנו.
הכעס התחיל בסיפור המופרך לגמרי שמופיע בספר. אי-רציונאליות של השתלשלות דברים הזויה שלא היתה עולה על דעתו של איש מאזרחי ישראל אך לפני שנים מעטות.
אבל שם הכעס לא נגמר, אלא רק גובר. בהכרה שדברים שלא דמיינתי על ארצי מולדתי לפני שנים מעטות, מעשי אימה מפלצתיים שקרו רק במקומות רחוקים, מעשי פשע של כנופיות, של פושעים קטנים, של פושעים גדולים מממסד זה או אחר, אובדן תחושת האחווה, הדבר היחיד שעוד החזיק אותנו כאן יחדיו- כל אלה, כן, כל הדברים הנוראיים האלה אינם מושא חלום בלהות של קיצוני זה או אחר, כי אם מציאות יום-יומית בלתי נתפשת. ישראל 2013.
העלילה מופרכת? הלוואי. המציאות עולה על כל דמיון. ושבירת הכלים, איבוד האחווה והרעות, כל אלה מפחידים, אך אינם בגדר חזיון תעתועים של מוח קודח, כי אם מציאות כואבת.
והכרה מטלטלת זו מכעיסה אותי כל כך.
אם זהו חלק ממטרתך, השגת אותו".

רוני גלבפיש, סופרת ומנחת סדנאות כתיבה
"…אני עוד לא באמצע. עמוד 62. קוראת בזהירות, מלכסנת מבט, כאילו הספר כולו גסות של כאב, ויש להיזהר. והוא לא כזה באמת. הוא חכם, מלא תעוזה, כתוב היטב – צריך באמת להגיד? הרי זו אביבית משמרי – ומטריד במידה שקשה לשער בחוסר המופרכות של עלילותיו. בסוף אולי אכתוב עליו, אבל לעת עתה, אני בצבתותיו. חוויית קריאה יוצאת דופן באינטנסיביות שלה".

תמי גלילי
"גמרתי לקרוא את 'הזקן השתגע' של אביבית משמרי. מטלטל, מצחיק, מלא חמלה וחכם סוף. התענגתי על כל משפט וגם הורקתי מקנאה: גם אני רוצה לכתוב ככה. לכו לקרוא".

*

וביקורות קוראים על הספר באתר "סימניה" ניתן למצוא כאן (בתחתית העמוד).

 

פרס רמת גן ל"זקן השתגע"

ספר הביכורים שלי, "הזקן השתגע", זכה בפרס רמת גן לעידוד הספרות העברית תשע"ד, בקטגוריית פרוזה ביכורים. פה באה רק נקודה למרות שהיו מתבקשים שלושה סימני קריאה. כן, זה משמח ומרגש אותי מאוד.

הנה הידיעה מ"הארץ" על הזכייה.

ברכות חמות לשאר הזוכים (הרוב המוחלט הוא זוכות בעצם) – בפרט לנעם פרתום, שכנתי בהוצאת "חרגול-מודן", ולשולמית אפפל, עמיתה-בלוגרית מכאן. מזל טוב גם לדליה ביטאולין שרמן שחולקת אתי את פרס הביכורים.

תודה לחברי הוועדה על הבחירה ותודה לכם, קוראי "הזקן".

וכן, נתראה בטקס.

(עדכון: היה טקס מרגש ונהדר. כאן ניתן למצוא את חוברת הפרס ובה נימוקי השופטים).

"הזקן השתגע" בציפורי לילה, מוצ"ש

במוצאי שבת 15.2.14 אתארח עם "הזקן השתגע" בתוכנית "ציפורי לילה בסגנון חופשי" עם שהרה בלאו וניר ברעם, במסגרת מרתון שיעסוק בספרי ביכורים. השיחה אתי תתקיים בסוף השעה הראשונה, כלומר ברבע לאחת בלילה. זה עמוד הפודקאסט של התוכנית, וכאן הקישור הישיר להאזנה.

ובהזדמנות זו, הנה שוב קישור לביקורת המאלפת של ירין כץ על "הזקן השתגע", בבלוג שלו "קורא בספרים". סוף שבוע נעים.

"הזקן השתגע" ב"בלי פאניקה", ועוד

 

"חבית של חומר נפץ" – ראיון על עולמו המתעתע של "הזקן השתגע", שערך אתי רמי שלהבת, התפרסם ממש עכשיו ב"בלי פאניקה", כתב העת למדע בדיוני ופנטסיה. מוזמנים לקרוא.

זה הזמן גם להזכיר שוב שכל הראיונות, הביקורות והמאמרים הנוגעים ל"זקן" מרוכזים דרך קבע בפוסט המתעדכן הזה (אני בדרך כלל מנומסת ולא מפריעה לכם בהתרעות בזמן אמת על כל מה שמתפרסם, אבל היי, גם לי יש קווים אדומים!). בין האחרונים שבהם – הניתוח המעמיק והמצוין של תמי לימון בבלוג שלה, וכן השאלון הספרותי שעניתי עליו בבלוג "קורא בספרים" של ירין כץ.

שנה טובה!

"הזקן השתגע" בבית אבי חי: מלאכים ושדים בארון הספרים היהודי

ביום שישי הקרוב, 30 באוגוסט 2013, אעפיל לירושלים ואז ארד שבע קומות באדמה (באמת – האולם של "בית אבי חי" ממוקם בקומה מינוס 7). שם אשב בפאנל מצומצם אך נכבד, ואדבר על "הזקן השתגע" כדיסטופיה ישראלית-יהודית, ועל ספרות ספקולטיבית ישראלית חדשה בכלל. השיחה תשתדל להיות מעניינת גם למי שלא קראו את הספר.

זה עמוד האירוע באתר בית אבי חי.

וזה האירוע בפייסבוק, הממתין בסבלנות שתלחצו על attending או share.

מוזמנים בסקרנות.

קפצתי רגע לחדר הכושר של הבלוגים

אז איך זה? ואיך את? מה עם הספר? הפרסום? ראית מזה כסף? הכל בסדר, אני עונה.
ואו, משיבים לי, איזה יופי. אז איך זה?

קשה להתלונן על זה: ביקורות מחמיאות – יש. יחסי ציבור – יש. מו"ל ועורך תומכים – יש. חברים מפרגנים – יש. אפילו אני מפרגנת לעצמי, ואחרי הפעם הרביעית שקראתי את "הזקן השתגע" הסכמתי עם עצמי שהוא מצוין ושפגמיו נסלחים, ועברתי הלאה מן הטקסט. עדיין, התקופה הזו קשה, אמרה לי סופרת אחת, "את שורדת את הימים האלה? עבורי הם היו גיהנום". זו תקופה קשה, אמר לי בעצם כל מי שהוציא פעם ספר. ואכן, זו תקופה קשה. חיבור מילים שאנסה לפרק מיד.

*

(כסף אין, כמובן, אבל לא ציפיתי לכסף – אני לא מתיימרת להתפרנס מספרות. אני גם לא חושבת שכל מי שכותב צריך להתפרנס מספרות באופן קבוע, להוציא פרסים משמחים מדי פעם (בנושא הזה שכנעו אותי פוסט ישן של יעל ישראל והצעה אחרת שלה). תעבדו בבוקר, חוצפנים. תשתפשפו בחיים המשעממים האלה, גרדו אותם וקלפו אותם, שיהיה לכם על מה לכתוב. תשקיעו המון שעות בלי לראות מזה כלום, זו מררת חייכם, לא אמורים "לראות מזה משהו". עשו יותר והתבכיינו פחות.

עד כאן החלק האנטיפתי הקטן שבי. לדעתי הוא הולך וגדל עם השנים. עניין של הורמונים, שעות רבות מדי באינטרנט, או פשוט סבלנות שמתחילה לפקוע: איך ייתכן שבני אדם הם יצורים כל כך מרתקים ואוהבים, ובכל זאת האנושות כל כך מטומטמת?)

*

סליחה רגע. אז איך זה? זה כל כך בולע ששוכחים לכתוב על זה הביתה. אני כמו בתוך מסיבה שבה רציתי לומר משהו במשך שעות אבל לא הצלחתי, בגלל המוזיקה הרועשת. זה לא היה משהו חשוב במיוחד. לפעמים אני נזכרת בו בתוך השינה. אמש, למשל, נזכרתי בו: היה חלום מרובה פרטים על אנשים וחפצים שמעולם לא ראיתי. כשהתעוררתי לא היה לי מושג על מה החלום.

בסוף נזכרתי: אה, כן, זה על החרדה. החרדה הנובעת מתוך ההבנה שכל המחמאות בעולם לא עוזרות בסופו של דבר – הולכים לישון כל אחד עם עצמו ונושמים עמוק. החרדה שתיכף כל זה נגמר ולא יהיה עוד אחד כזה. החרדה שמעכשיו זה ככה עד סוף החיים. חרדת התקשרות לעצמי הנוכחית. חרדת פרידה מעצמי אחרת. חרדה וחדווה ביחד, בעצם, זוג תאומות מעצבנות העומדות מול המראה, האחת דוחפת את השנייה הצדה והשנייה כל הזמן חוזרת, כך שתמיד אחת מהן נראית במלואה והשנייה מציצה מקצה המסגרת.

את הטקסט הזה אני כותבת בתוך מסמך של עבודה ולכן אגזור אותו מפה בצ'יק צ'אק ואדביק לתוך חלון הבלוג. מזמן לא כתבתי פוסט אישי בבלוג. אפשר לומר שקפצתי רגע לחדר הכושר של הבלוגים, רצה רגע על ההליכון, סופרת שניות, מזיזה את השריר של הכתיבה האישית, הווידוי הקטן. אז לסיכום, איך זה? אפשר לומר, בעיקר, שכל זה כל כך מביך אותי.

זה יעבור, זה רק רגע בזמן. טוב שזה מונח פה. הייתי צריכה לספר את זה רק לבנאדם אחד. מכל מקום עכשיו גם אתם יודעים.

"הזקן השתגע": ראיונות וביקורות (פוסט מתעדכן)

כאן יסתופפו הקישורים לכל סוגי הביקורות, המלצות, סקירות וראיונות הנוגעים לספרי "הזקן השתגע", שיצא בהוצאת חרגול מודן (עכשיו למכירה גם באינדיבוק):

ב-19.6 פורסמה על "הזקן השתגע" ביקורת נהדרת של ד"ר חנה הרציג במוסף "ספרים" של "הארץ". הנה היא למי שלא רשום לאתר "הארץ".

ירין כץ קרא וביקר את הספר בבלוג שלו "קורא בספרים".

"חבית של חומר נפץ" – ראיון שערך אתי רמי שלהבת, ב"בלי פאניקה", כתב העת למדע בדיוני ופנטסיה.

המתרגמת תמי לימון הקדישה את הפוסט הראשון בבלוג שלה לפואטיקה של "הזקן".

ראיון שערכה אתי דפנה לוי פורסם במוסף "לאשה ספרים" בתוך גיליון "לאשה" שיצא ב-9.7.13. כך הוא הופיע בעיתון עצמו: חלק 1, חלק 2, חלק 3.

ביום שישי, ה-30 באוגוסט, השתתפתי באירוע שארגן "בית אבי חי" בירושלים, כחלק מסדרת מפגשים שנושאה "פנטזיה מקומית".

בסוף אוגוסט סקרו ברשת א' את הספר במסגרת הפינה "חדש על המדף".

הסופרת והבלוגרית מיטל שרון המליצה על הספר בקצרה בפוסט הזה.

עניתי בשמחה על השאלון של ירין כץ, ה"קורא בספרים", לגבי הספרים והסופרים האהובים עלי. ובנענע10 המליץ ירין על "הזקן השתגע" כאחד מספרי הביכורים המוצלחים של שנת תשע"ג

צפריר בשן, מגה-אולטרא-בלוגר ואשף כתיבה, כתב רשמי קריאה אישיים על הספר.

הופעתי במדור "כרטיס קורא" ב"טיים אאוט תל אביב"' (גיליון 555). אפשר לצפות בו גם בקישור הזה (לדפדף לעמ' 213).

ביום חמישי 27.6 התראיינתי ברשת ב', בתוכנית "שש עם איציק יושע", ב-18:00 בערב.

ביום ו' 21.6 בשעה 18:00 שודרה שיחה שערכה אתי רונה גרשון המקסימה בתוכנית "המוסף לספרות" ברשת א'. שידור חוזר – ביום ג' ב-07:00 בבוקר. אביא לכאן קישור כשיהיה.

ביום ב' 17.6 בשעה 18:00 התקיימה שיחה אתי בנושא "הזקן השתגע" בתוכנית "עושים סדר חדש" עם גל גבאי, ערוץ 23 (פרק 28, דקה 23:00 ואילך).

 בווי-נט פורסם ראיון אתי על הספר, וזה הקישור אליו. כאן הם מאפשרים לקרוא חלק מהפרק הראשון.

ביקורת משבחת של אלעד רוק במוסף "שבת" של "מקור ראשון" (ובעקבותיה שובל תגובות ביקורתי). הביקורת מופיעה גם בבלוג שלו "חמינדוס".

המלצה של רן בן-נון ב-"24 שעות" של "ידיעות אחרונות".

המלצה חמה של קרן צוריאל במדור פנאי "כלכליסט".

רשימת ביקורת של יואב שי, מבקר ספרות ב"וואלה תרבות", בבלוג שלו, Writer's Block.

רשימה על הספר בבלוג "ספר חברה תרבות" של גלעד סרי-לוי.

ראיון בווי-נט עם הסופרת והבלוגרית (ידידתי הוותיקה) רוני גלבפיש, שבו היא ממליצה על הספר (פסקאות אחרונות בראיון): "…אני עוברת ממש בימים אלה חוויה מטלטלת עם הספר של אביבית משמרי, שקראתי אותה שנים ברשת ובעיתונות, ובספר היא הצליחה להפתיע אותי, לחשוף צדדים חדשים שלה ככותבת, וכל הנקודות החזקות שלה נוכחות פי כמה. זה עונג גדול".

סקירה שעלתה ב"עולם האשה" לקראת שבוע הספר.

ראיון אתי שערכה ציפי גון-גרוס במסגרת "ספרים רבותי ספרים" בגלי צה"ל (מתחיל בדקה 09:10 בערך).

ביום שישי 21.6 דיברתי בקצרה על הספר, עם מירב אפק במסגרת התוכנית "שישי חופשי" ברדיו "קול הים האדום".

אזכור במדור "ספרים חדשים" במוסף "ספרים" של "הארץ".

ביקורות קוראים בדף הספר באתר "סימניה" (בתחתית הדף).

צפויים עוד ראיונות וביקורות על הספר – אמשיך וארכז הכל כאן.

בשבוע הספר, בחמישי 6.6 וברביעי 12.6, עמדתי עם "הזקן השתגע" בדוכן של מודן (חרגול) בכיכר רבין בתל אביב.

את הספר אפשר להשיג כעת בחנויות הספרים העצמאיות (למשל, "סיפור פשוט" ו"המגדלור" בתל אביב) או ב"צומת ספרים", שם הוא נמכר במבצע.

%d בלוגרים אהבו את זה: