Category Archives: עושים חשבון

"מספיק שלכל עיר חלשה תהיינה עשר חברות מאמצות"

כתבה של יעל אייזנברג שפורסמה ב"עושים חשבון" 18.

 

* * *

את ההשראה להחלטתו לתמוך ולקדם את תחום הכדורגל בקרית שמונה, קיבל איזי שרצקי, יו"ר חברת איתוראן, לפני כשבע שנים, בעת שצפה בתוכנית 'עובדה' של אילנה דיין. בתוכנית נאמר כי תרומת הכדורגל לעיר קרית-גת גדולה מזו של מפעל אינטל שנמצא בה. "באותו שבוע נורו מטחי קטיושות על העיר והיו דיווחים על עזיבת תושבים ועל המצב הקשה בה, ואז עלתה בי המחשבה שניתן לחזק את העיר ותושביה באמצעות תמיכה בכדורגל, שהוא גם ענף שמאוד קרוב ללבי", מספר שרצקי.

מאז משמשת איתוראן כבעלים של קבוצת הבוגרים 'איתוראן עירוני קריית-שמונה', שנמצאת כיום במקום הראשון בליגה הלאומית. תחת חסותה נמצאים גם מחלקת הנוער ובית הספר לכדורגל, שבהם פעילים היום כ-450 ילדים ובני נוער מקרית שמונה וסביבתה. בבית הספר מקבלים הילדים העשרה חינוכית, שכוללת שיעורי מחשב ותגבור במקצועות שונים לילדים שזקוקים לכך. "הילדים הללו משקיעים בכדורגל ומקבלים את כל ההעשרה מסביב, במקום ללכת לכיוונים לא בריאים", אומר שרצקי.

איתוראן, המספקת שירותי תקשורת לסביבת הרכב, לוקחת חלק בפעילויות רבות נוספות לקידום קריית שמונה. שרצקי מספר כי משנת 2000 ועד היום מממנת החברה את העסקתו של מורה לאנגלית, שמגיע בטיסה ממרכז הארץ, ליום עבודה מלא בבתי הספר שבהם תלמידים חלשים יותר שזקוקים לתגבור. בבתי הספר הללו, הוא אומר, גדל אחוז ההצלחה בבחינות הבגרות באנגלית בצורה משמעותית.

בית שמחה, בית בתיה
מעבר לתחום החינוך, יזם שרצקי, בשיתוף עם חב"ד, הקמת בית תמחוי (הקרוי על שם אמו המנוחה של שרצקי, "בית בתיה") שמחלק כ-700 ארוחות ביום. כמו כן תורמת איתוראן למרפאת שיניים גדולה, שמטפלת באוכלוסיית חלשות ללא תשלום. לפני כשנתיים גם פתחה החברה מועדון גדול באחת השכונות החלשות (הקרוי על שם אביו המנוח של שרצקי, "בית שמחה"). "בשעות הבוקר משמש המועדון את האוכלוסייה המבוגרת", מספר שרצקי, "ובשעות הצהריים עד הערב הוא עומד לרשות הילדים, שמקבלים בו ארוחות חמות, וכן אפשרות להעביר את זמנם בצורה מהנה ובונה. במקום יש מדריכי ספורט ושולחנות פינג פונג, טלוויזיות ומחשבים".
.
תרומה נוספת של איתוראן היא תמיכה בפרוייקט 'אחרי' בניהולו של עומר ברלב (מפקד סיירת מטכ"ל לשעבר), שמכין נוער לגיוס לצה"ל מבחינת לימודים וכושר גופני. גם אחרי צבא, תומכת החברה במתן מלגות ללימודים במכללת תל-חי.

גם עובדי החברה ובני המשפחה (האח ושלושת הילדים) שותפים לפעילות זו של שרצקי, שנעשית מתוך אהבה ורצון לתרום ולעזור (בתחילה סירב להתראיין לכתבה זו, בטענה ש"העשייה הזו היא הכייף והאהבה שלי ושל משפחתי, למה צריך לכתוב על זה").

"כל מחלקה בחברה לקחה תחת חסותה מוסד חינוכי אחר בעיר", הוא מספר. "למשל, אחת המחלקות לקחה את בית ספר רננים, שיש בו ילדים עם קשיים גופניים ונפשיים, והקימה בו ספרייה וחדר מחשבים. בפורים האחרון, העובדים באחת המחלקות, שאימצה את בית ספר ברנקו וייס, מילאו אוטובוס שלם בתחפושות, ועשו לילדים מסיבת פורים מדהימה. במלחמה האחרונה, חלק מהג'יפים שלנו, במקום לרדוף אחרי מכוניות גנובות (פעילותה של איתוראן בימים כתיקונם. י.א), גויסו לסייע לתושבים בצפון. מעבר לתרומה שלנו, זה עושה טוב גם לעובדים ותורם לגיבוש של הצוותים במחלקות".

אגמים מלאכותיים וספארי ברבע מיליארד דולר
אבל המציאות בקריית שמונה עדיין קשה מאוד (והידרדרות נוספת, כידוע, חלה בעקבות המלחמה האחרונה), ולטענת שרצקי נדרשת פעילות בקנה מידה גדול הרבה יותר בכדי 'להרים' את העיר, ולמנוע את החרפת המצב בה.

"במהלך שבע השנים האחרונות הושקעו כעשרה מיליון שקלים מכספי המשפחה וחברת איתוראן. אבל הדברים החשובים שנעשו הם עדיין בבחינת טיפה בים, והמצב החברתי-כלכלי הקשה בעיר גורם לעזיבה של הצעירים והחזקים, כשבעיר נשארת האוכלוסייה החלשה יותר", הוא מעריך.

"כדי לעשות שינוי מהותי יותר אני מנסה להרים פרויקט ענק, בסדר גודל של רבע מיליארד דולר שימומן מתרומות (התורמת הראשונה היא כמובן חברת איתורן), שיכלול הקמת מרכז טכנולוגי לחלל, אגמים מלאכותיים (וביניהם אגם מלאכותי לגלישת גלים) וספארי. המטרה היא לתת תנופה לעיר מבחינה חינוכית ותעסוקתית ולהפוך אותה ליעד תיירותי. על כספי התרומות וניהול הפרויקט יהיה פיקוח קפדני, כדי שבאמת כל אגורה תלך לטובת התושבים ולא תבוזבז, כפי שקורה במקרים רבים אחרים".

לדברי שרצקי, הרמת הפרויקט היא מאוד מורכבת והבירוקרטיה הרבה מקשה מאוד על קידומו. אחד משרי האוצר פעם אמר לי: 'כל מה שאתה רוצה לעשות הבירוקרטיה הורגת'. אבל בסופו של דבר", הוא מסכם, "אני סבור שהמגזר העסקי יכול לשנות את המצב הכלכלי-חברתי בארץ – מספיק שלכל עיר חלשה תהיינה עשר חברות עסקיות שתאמצנה אותה כדי שהמצב בה ישתנה".

ספר לי סיפור חיים. על כותבי הצללים

כתבה של יעל אייזנברג, שפורסמה ב"עושים חשבון" 15.

*

בגיל 64, לאחר שכנועים רבים מצד בנו, החליט סשה כהן לפנות לכותבת תיעודית כדי שתכתוב את סיפור חייו. העבודה הסתכמה לכדי ספר בן ששים עמודים. "כשנכדי בן החמש וחצי ראה את הספר המוגמר, הוא שאל אותי מה זה", מספר כהן. "עניתי לו שאלו החיים של סבא, ואז הוא אמר לי 'אתה נותן לי את זה כדי שאזכור אותך אחרי שתמות', נתתי לו נשיקה ואמרתי לו 'כן, שתזכור מה עבר על סבא'".

במהלך השיחה עם כהן עולים מניעים נוספים להחלטה לפנות לאדם מקצועי שיכתוב את סיפור החיים שלו.
ביניהם, החסך של כהן בתור 'ילד שואה' בסביבה שתקשיב לסיפוריו, והצורך שלו כמהגר לחבר בין פיסות החיים שחווה לסיפור המשכי שיש בו רצף בין עבר, הווה ועתיד. לשאלה כיצד חש לאחר כתיבת הסיפור, הוא עונה בהוצאת קול שנשמע כמו אוויר שיוצא מבלון, וממהר לפרש: "הקלה ושחרור".

הסיפור של כהן הוא ייחודי אך אינו יחיד – מסתבר שהצורך האנושי להעלות על הכתב את הביוגרפיה שכיח למדי. וכיוון שלא כל מי שיש לו סיפור חיים מעניין, גם מוכשר בכתיבה, התפתח בארץ תחום שלם של 'מוצרי-תיעוד'. בין אלה אפשר למצוא כתיבת ביוגרפיות, תיעוד מפעלי חיים ואלבומים אישיים. ואת כל הדברים הללו עושים, מטבע הדברים, כותבי צללים.

ספר של חמישה עותקים
הסופרת יהודית רותם לוקחת את כתיבת הביוגרפיות לזירה הספרותית – לביוגרפיות שהיא כותבת יש איכות של רומן, וחלקן גם רואות אור בהוצאות הספרים הגדולות. כך, למשל, סיפור חייו של איש העסקים בנו גיטר יצא בהוצאת שוקן, וסיפור חייה של גליה אלבין יצא בהוצאת ידיעות אחרונות. רותם, המוכרת בציבור בזכות ספריה ('אחות רחוקה', 'קריעה' ו'אהבתי כל כך'), בעצם החלה את דרכה הספרותית ככותבת צללים, לפני כעשרים שנה. "עזבתי אז את העולם החרדי ופרנסתי לבדי את שבעת ילדיי", היא נזכרת. "כבר אז רציתי להיות סופרת, אבל הייתי חסרת ביטחון, וכתיבת הצללים היוותה עבורי מעין סדנא ארוכה שבה תרגלתי, למדתי ורכשתי ביטחון ביכולותיי כסופרת".

את תפקידה ככותבת ביוגרפיות מתארת רותם בלשון עסיסית: "אני אם פונדקאית. אני הורה את הספר, מגדלת, יולדת ואח"כ מוסרת אותו", היא מסבירה. "חייבים להיות אמפתיים, אנשים שעוסקים בזה צריכים להיות מאוד ספוגיים – לספוג את הזולת ולתת קדימות לסיפור שלו. בזמן הכתיבה אני צריכה פשוט להיות מכל. כמובן שאני גם עושה שימוש בסגנון האישי שלי וביכולות שלי כסופרת ומערה אותם לתוך הסיפור. כבר קרה לי שכתבתי משהו ואמרתי לעצמי: 'אוף, חבל, כתבתי קטע כל כך יפה ואני מוסרת אותו למישהו אחר'.

"הרבה פעמים אני גם מביאה את התובנות שלי לתוך הסיפור. למשל, לקוח סיפר לי משהו, ובקטע שכתבתי הוספתי גם את הרגשות שלו, וכששאלתי אותו אם כך הרגיש, הוא ענה: 'כן, בדיוק כך'. לפעמים זה גם מצער שמודפסים כל כך מעט עותקים – כתבתי ספר מקסים ללקוח שהדפיס אותו רק בחמישה עותקים".

הסיפור האישי של רותם כניצולת שואה מאפשר לה חיבור עמוק לסיפורי הניצולים, המהווים חלק חשוב ממושאי הביוגרפיות. "יש לי תחושת שליחות בנושא של כתיבת השואה, בגלל הקשר העמוק שלי עם הנושא", היא מודה. "נולדתי בשלהי השואה, וכתינוקת הייתי בברגן בלזן וברכבת של קסטנר. ההורים שלי לא דיברו על כך, וגם כשדיברתי עם אמא שלי על הנושא היה לי נורא קשה לחשוב עליה עם שני תינוקות במצב הזה. דרך הסיפורים של אנשים אחרים אני נותנת ביטוי למה שלא התאפשר לי עם אמא שלי וזה סוג של סובלימציה. לכן אני גם כל כך אמפתית – לפעמים ממש מרגישה שמה שהם מספרים עובר עליי, וזה מאוד קשה. אני זוכרת שכתבתי למישהו ספר ואחר כך שבוע ימים לא יכולתי לתפקד- התהלכתי כסהרורית".

בתהליך הכתיבה נוגעים רותם והאדם שאת סיפורו היא מספרת, גם במקומות כואבים ואפלים יותר של הנפש. "לפעמים אנשים, גם גברים חזקים ומסוקסים, יושבים אצלי ובוכים בזמן משספרים את סיפור חייהם. אבל אין אצלי קופסת טישו כמו אצל פסיכולוג", היא מציינת, אולי כדי להבהיר שאין לה יומרות טיפוליות. ייתכן שהכתיבה לכשעצמה מספיקה כדי לזכך.

צורה נוספת של הישרדות
החוויות המתוארות לעתים קשות מאוד לעיכול – ובמקרה של ההיסטוריונית מרים דובי-חזן, הכותבת רגישה לכך לא פחות מאשר "בעל הביוגרפיה". דובי-חזן נולדה במהלך השואה במרתף-מחבוא באמסטרדם, ביום מותה של אנה פרנק. חברת "דוקטסטורי", אותה הקימה לפני כתשע שנים, אחראית להוצאתן לאור של כ-360 ביוגראפיות, מרביתן של ניצולי שואה (בשנים האחרונות, היא אומרת, נכתבות גם ביוגראפיות רבות של ילידי הארץ). הכתיבה הביוגרפית היא ייעוד עבורה, ובו משתלבים שלושת תחומי הכשרתה: היסטוריה, גרונטולוגיה, ועיתונאות.

"ספר היסטוריה לא יכול להעביר את הסיפור האנושי", קובעת דובי-חזן. "אי אפשר להשוות בין למידה של עובדות היסטוריות, כמו למשל הפשיטה על גטו וארשה בשנת 1942, ובין קריאת הביוגרפיה של אישה שחוותה את אותו אירוע בהיותה ילדה בת שבע. אמא שלה צועקת לה שתברח, והיא לא רוצה להיפרד מהאם אבל בסוף היא בורחת ומאז לא רואה יותר את אמה – האם מומתת והילדה ניצלת. אולי זה לא רגע שיש לו משמעות מבחינת מהלך ההיסטוריה, אבל זה רגע אנושי בלתי נשכח, ובסופו של דבר זה רגע היסטורי משום שהילדה שרדה, סיפרה את הסיפור והוא הונצח.

"לאחרונה הוזמנתי להרצות בהולנד בפני מומחים בנושא של תיעוד ביוגראפי. בהרצאה סיפרתי על הדרך בה אני מקיימת את הראיונות, ועוזרת לניצולים לשחזר אירועים ותקופות שהודחקו ונשכחו. דיברתי גם על המסרים הציוניים וההומאניים שקיימים כמעט בכל הביוגראפיות".

אבל דובי-חזן רואה בכתיבת ביוגראפיות חשיבות גם מעבר להקשר של השואה. "כתיבת ביוגראפיות של כלל האוכלוסייה, ולא רק של מלכים ושליטים, התחילה במערב אירופה במאות ה-17-18. זו תופעה שנובעת מתהליכים של הדגשת מקומו של האינדיבידואל, מהם נולדה התובנה שיש משמעות גם לסיפור האישי. כיום, ברחבי העולם יש הכרה הולכת וגוברת בחשיבות של התחום הזה. אלי לפחות מגיעים היום יותר ויותר ילידי הארץ, שרוצים לכתוב את הביוגרפיה שלהם.

"כך למשל, למדתי על הפלמ"ח תוך כדי כתיבת ביוגרפיה של אדם ששירת שם – יש דברים שנוגעים לחיי יומיום ולהוויה שרק ביוגרפיה יכולה להעביר. אני חושבת שזה תחום מרתק שמשלב היסטוריה, גרונטולוגיה (כי מרבית האנשים שמעוניינים בתיעוד ביוגראפי הם בגילאים מבוגרים), וכתיבה. יש מקום, לדעתי, להכשיר סטודנטים בסוג כזה של כתיבה".

להשמיט את סיפור האהבה
כמה זה עולה? מחירה של כתיבת ביוגרפיה אישית מתחיל ב-8,000 שקל ועולה לעשרות אלפי שקלים בהתאם לסוג המוצר, הן מבחינת הכתיבה והן מבחינת החומרים (נייר, הדפסה) או העיצוב. אלון נתיב, מנהל חברת 'עלי שלכת', הפועלת בתחום, מעריך שבשנה נכתבות בארץ מאות בודדות של ספרים מסוג זה, משום שעדיין מדובר בתחום קטן.

"עושים חשבון": מי האנשים שפונים לקבל סיוע מקצועי בכתיבת ביוגרפיות?
נתיב:
"הרוב הוא כמובן אנשים מבוגרים, בגילאי שמונים פלוס, שמרגישים שהגיעו ל'ישורת האחרונה' של החיים, ורוצים לספר את הסיפור שלהם ולהשאיר אותו לדורות הבאים. אבל עליית תוחלת החיים והתארכות תקופת הפנסיה הביאו לכך שאפשר לראות גם אנשים בגילאי שישים-שבעים, שלפתע מוצאים פנאי לעיסוק כזה. האנשים שמגיעים הם משכבת הביניים ומעלה, ומעניין לציין שחלק גדול יותר מהפונים הם גברים.

"בנוסף, זו הזדמנות להוציא משהו לאור ולשתף עם עוד אנשים, גם אם זה רק קהל מצומצם של משפחה וידידים. זו גם סוג של מתנה שנכדים או ילדים, למשל, מתאחדים ומעניקים לסבא לקראת יום הולדת עגול. היתה גם אישה שלרגל יום ההולדת ה-75 שלה החליטה לכתוב את סיפור חייה ולהעניק במתנה למשפחתה".

טלי גורן-ספיר, הכותבת עבור 'עלי שלכת' וגם באופן עצמאי, מספרת שתהליך הכתיבה אינו קצר. "אני מקיימת חמישה מפגשים עם בעל הביוגרפיה, בהם אני מקליטה את סיפור החיים שלו, ואחר כך מעלה אותו על הכתב בצורה מסודרת. אני נמצאת בקשר הדוק עם 'בעל הסיפור', הוא עובר על הכתוב ומבקש לשנות ולתקן לפי ראות עיניו. לפעמים יש התלבטות אם להכניס סיפור מסויים – למשל, היה אדם שכתבתי את הביוגרפיה שלו והתלבט אם להכניס סיפור על אהובה נוצרית שהיתה לו ברוסיה, בהתחלה הכניס ואז החליט למחוק.

"הרעיון שמנחה אותי בעבודה שלי הוא, שזכותו של כל אדם לספר את סיפור חייו כפי שהוא רואה אותו. אין פה נכון או לא נכון – הזיכרון האוטוביוגראפי הוא סובייקטיבי, ואני נותנת את כל הכבוד לדרך שבה האדם זוכר או רוצה לזכור את הדברים. היתה למשל פעם שאב ובנו זכרו אותם אירועים בצורה שונה – הכנסתי את שתי הגרסאות (בסיפורי החיים יש גם מקום לסיפורים של בני משפחה נוספים).

ההקשבה לפרטי פרטים בחייהם של אחרים דורשת רגישות גבוהה במיוחד, אומרת ספיר-גורן. "זה תהליך שמאפשר לאנשים לעצור בצמתים שהם בוחרים – ואני עוקבת אחריהם. עבדתי פעם עם אם שכולה שנתנה לי להביט באלבום של בנה שנהרג במלחמת יום-כיפור. ביקשתי שתספר לי איך קיבלה את ההודעה – היא אמרה 'עדיף שאני לא אפתח את זה', ובזה נסתכם סיפור האבל".

ספיר-גורן עוסקת בכתיבה תיעודית מזה שנתיים, לצד עיסוקי עריכה אחרים, ובמהלך זמן זה כתבה כ-15 ביוגרפיות של אנשים שונים. היא סבורה שלתחום אין עדיין מספיק חשיפה או לגיטימציה. "מפעלים שמוציאים אנשים לפנסיה, למשל, במקום לתת להם עט זהב יכלו לכתוב את הסיפור של אותו אדם במפעל, והיתה לזה הרבה יותר משמעות לדעתי. ובכל זאת, עדיין לא הצלחתי למכור את הרעיון הזה למפעלים".

היא מאמינה שכתיבת הביוגרפיות היא צורך ממשי, שקשור מאוד לנושא של פליטים והגירה, השכיח בישראל כמובן, ושלסיפור הביוגרפי יש תפקיד חשוב בהעברה הבין-דורית שחל בה נתק. "עם זאת, קשה לי לומר אם הנושא יתרחב וישרת גם את הדורות הבאים, של הצעירים העכשוויים שגדלו וחיו בארץ. זה פשוט דור אחר".

בין המכתשים: טיול מאורגן לירח

נכתב בידי יפתח ליפקין, דוקטורנט במחלקה לאסטרונומיה ואסטרופיזיקה באוניברסיטת תל-אביב, ופורסם ב"עושים חשבון" 13.

* * *

הירח הוא יעד טיולים יוצא דופן. לכאורה, הוא במרחק נגיעה מאיתנו, אולם בפועל – מרחקו מכדור הארץ עצום. רבים מאיתנו חלמנו בשנות הילדות לבקר בירח. לחלקנו הדבר אף הובטח מפורשות על עטיפות מסטיק בזוקה. אולם עד עתה רק אנשים ספורים אכן הגשימו את החלום. והנה, לאחרונה הכריז הממשל האמריקני על תוכנית חלל חדשה שמטרתה להחזיר אנשים לירח בשנת 2018. נראה כי אין הזדמנות טובה מזו לבדוק את הירח כאתר טיולים.

הכנות לנסיעה
טיול לירח הוא אירוע של פעם בחיים, לפחות בעידננו אנו, ולכן יש להיערך אליו בהתאם ובקפידה. הכנות מדוקדקות עשויות להבטיח חוויה בלתי נשכחת; מאידך, הכנה לקויה עלולה להסתיים בעוגמת נפש, ואף מעבר לכך, ולא נפרט כדי לא להרתיע נוסעים פוטנציאלים. חשוב להזכיר מספר פרטים הכרחיים לטיול, שכדאי שיהיו במזוודה:

* כסף – או לאמיתו של דבר, הרבה מאוד כסף. סוכנות החלל האמריקנית (נאס"א) תקבל ממשלם המיסים האמריקאי 104 מיליארד דולר כדי להביא אדם לירח, ויש להניח כי תיירי חלל אזרחיים לא יקבלו הנחה משמעותית.
* מצלמה – כאמור, מדובר בחוויה של פעם בחיים, וכדאי לתעד אותה כראוי, כדי שהחבר'ה שנשארו בבית יאמינו ויקנאו, וכדי שתוכלו להיזכר ברשמי המסע יחד עם הנכדים. 
* שונות – החנות האחרונה בדרך לירח נמצאת בפלורידה, ולכן יש להצטייד מראש בכל פריט ציוד ואספקה שעלולים להזדקק להם במסע. חשוב במיוחד לא לשכוח: ביגוד מתאים (וחם), מקורות אנרגיה, מזון ומים, עזרה ראשונה, והרבה חמצן לנשימה.

בדרך
הטיסה מקייפ-קנוורל לירח נמשכת כשבעים שעות – פרק זמן לא מבוטל, בהתחשב בעובדה שתצטרכו לבלות אותו בתוך חלל המזכיר קופסת שימורים לא גדולה, שאינו מאפשר מגוון רחב של אפשרויות להעברת השעות המתות. בחירה נבונה של ספר, ורצוי עבה במיוחד, עשויה לעזור לכם בצליחה מוצלחת של שלב זה של הטיול. משחקי שולחן מתאימים (רצוי עם כלי משחק מגנטיים הנצמדים ללוח המשחק) יהיו גם הם לעזר בשעות המתות בתוך החללית. ניתן גם להביט בנוף החללי עוצר הנשימה דרך הצהרים הקטנים של החללית. כבונוס מיוחד, ניתן לנצל את השהות בחלל לניסויים ושעשועים מדעיים בתנאי חוסר משקל – כמו לשתות טיפות מים מרחפות בעזרת קשית, וכיוצא באלה (וכמובן, לא לשכוח לצלם ולהראות לחבר'ה).

אזהרה אחת: בשלב ההמראה מגיע רכב החלל לתאוצות גבוהות – כשלושה ג'י. הדבר עלול לגרום לבחילות והקאות, וכדאי להצטייד בפרוסת לימון (ואם כלו כל הקצין – בשקית נייר).

ההגעה לירח
תנאי הסביבה בירח שונית מאד מאלה המוכרים לנו. זמן הסיבוב של הירח סביב צירו שווה לזמן ההקפה שלו סביב הארץ, ולכן משך היממה הירחית הוא כארבעה שבועות. בכדי לשמור על קצבו הנורמלי של השעון הביולוגי של טייל הירח, יש צורך במשקפי שינה ובמשמעת עצמית חזקה. כתוצאה משוויון שני מחזורי הסיבוב, צידו האחד של הירח תמיד מופנה כלפי הארץ, ואילו צדו האחר, "הצד האפל של הירח", פונה החוצה. אולם, כפי שנאמר בתקליט של הפינק פלויד, לירח אין באמת צד אפל – שכן גם צד הירח הנסתר מהארץ נחשף לאור השמש מידי חודש.

הגורם המורגש ביותר בתנאי הסביבה בירח הוא חוסר האטמוספירה. תוצאה ישירה של היעדר מצער זה, היא הצורך לשאת מערכות נשימה כבדות, ולעטות משך כל הביקור חליפות השומרות על לחץ פנימי מתאים. היעדר האטמוספירה גם מאפשר לקרני השמש החזקות לצרוב בחוזקה את פני הירח – ביום הירחי, הטמפרטורה על פני הכוכב גבוהה מנקודת הרתיחה של מים. לכן, כדי להגן על המטייל, על חליפת הירח לבודד היטב מחום. בנוסף, יש צורך להשתמש במסנן אופטי חזק להגנה על העיניים מפני האור המסנוור, ומפני קרינה באורכי גל מסוכנים.
מאידך, בלילה בורח החום במהרה לחלל, והטמפרטורות צונחות לערכי קיצון הנמוכים משמעותית מאלה שחווים תושבי סיביר בחורף הקר ביותר שלהם. חליפות הירח גם מגוננות על הטייל מפני חלקיקים חלליים זעירים, הפוגעים ללא הרף בפני הירח. ולמי שתהה: בכדור הארץ, מגינה עלינו האטמוספירה מפגיעתם הרעה של אלה. 

הירח: תעודת זהות

מרחק ממוצע מישראל: 384,400 ק"מ
שטח: 38 מליון קמ"ר (כ-8% משטח כדור הארץ)
אורך היממה: 27.3 יממות ארץ
לחץ אטמוספירי: אפס בקירוב
כוח משיכה: כששית מכוח המשיכה בכדור הארץ
טמפרטורה: 120 מעלות צלזיוס (ביום) , -153 (בלילה).

למרבית המזל, הציוד נושא-החיים המסורבל שעל המטייל לשאת עמו ניתן לנשיאה בזכות כוח המשיכה החלש יחסית בירח – כשישית מזה על כדור הארץ. למעשה, כבידה נמוכה היא מהאטרקציות הבולטות שהירח מציע למטיילים בני כוכב ארץ: תעלולי אקרובטיקה, ניתורים, משחק פריסבי חללי ובדיקות דומות של "איך מתנהגים חפצים" עשויים למלא את זמנו הפנוי של המטייל על הירח.

בניגוד למה שנהוג לחשוב, הרומנטיקה אינה הצד החזק של השהות על הירח. בהיעדר אטמוספירה, השקיעות והזריחות בירח הן חווייה שונה מאוד מזו המוכרת לנו. בירח, הטרמינטור (הקו המפריד בין היום והלילה) מוגדר היטב, ומשום כך המעבר בין שני המצבים מהיר, קיצוני ואכזרי. כל עוד השמש מתחת לאופק הירח, שוררים בו תנאי לילה: קור ואפילה. ואילו ברגע שניתן להבחין בשמש מעל האופק, הטמפרטורות ממריאות מעלה, ואור יום מכסה מייד את הסביבה.

בין רמות וימות
נוף הירח שונה מאוד מזה של כדור הארץ. זהו מקום צחיח, ובמידה רבה – מונוטוני. אם כי חשוב לציין שלמעשה, הירח אינו לגמרי צחיח. בשנת 1996 גילתה החללית קלמנטין סימנים לקיומם של מים בקטבים של הירח. כעבור זמן, אושרה התגלית: כמה עשרות סנטימטרים מתחת לפני שטח הקטבים, קיימים מרבצי מים קפואים.
ועם זאת, לפחות מבחינת המראה החיצוני, טיול לירח אינו שונה בהרבה מהסתובבות במדבר סהרה בחליפת צלילה. כשמונים אחוז מפני הירח הם שטחים הרריים ובהירים יחסית, המכונים "רמות". יתרת הירח הם "ימות": מישורי לבה כהים, בני 3.9–3.2 מיליארד שנה – צעירים יחסית לגיל הרמות. הרי הירח גבוהים יחסית, מתנשאים לגובה הקרוב לשמונה קילומטרים, ובעלי שיפוע מתון. אופיים זה, בנוסף לכבידה הנמוכה, עשוי להפוך את הרי הירח ליעד אטרקטיבי לחובבי טיפוס הרים.

פני הירח, אשר כבר ברור לנו כי אינם עשויים מגבינה צהובה, מנוקבים במכתשים מעוגלים, תוצאה של מיליארדי שנות פגיעת מטאורים בירח. גדלי המכתשים נע בין מטרים אחדים, לעשרות קילומטרים. כאן אפשר לציין את מכתש ניוטון, העמוק במכתשי הירח (כ-8,800 מטר), כאתר ביקור מומלץ למתעניינים. אדמת הירח קרויה רגוליט: אבקה דקה שנוצרה מכתישת סלעי הירח עד דק על ידי המטאורים שפגעו בו. פה ושם, ניתן להבחין בסלעים המבצבצים מתוך הרגוליט.

אבל כל אלה עדיין אינם שיאו של הביקור. כדי לראות את הנוף היפה והמגוון ביותר בירח, יש להרים את הראש מפני הקרקע הצחיחים ולהתבונן בשמיים. בתנאים של היעדר אטמוספירה, שמי הירח שחורים תמיד, גם ביום, וזרועי כוכבים לרוב. במחצית הירח הפונה לכיוון הארץ, תלוי לו בשמים כדור הארץ – דיסקה גדולה וצבעונית: אוקיינוסים כחולים, אדמה חומה המכוסה במעטה צמחיה ירוק, ומעליהם צעיף לבן ומשתנה של עננים. קרום דקיק ופגיע למראה של אטמופירה עוטף את הכדור. זהו, ככל הנראה, הנוף היפה ביותר שתראו בירח.

בדרך חזרה
את הדרך חזרה לחללית, וממנה שוב אל נקודת המוצא פלורידה, אפשר לעשות בשתיקה – הנוסעים מתכנסים בעצמם, מן הסתם מהרהרים בהשלכות הפילוסופיות והרגשיות של החוויה החד-פעמית שזכו לעבור. הגעגועים לכדור הארץ עדיין אינם חזקים מספיק, אך בכל זאת כמעט נשמעת אנחת הקלה כאשר החללית חוזרת ונכנסת אל פני האטמוספירה של כדור הארץ, וברגע שהיא נוגעת בפני הקרקע. הטיול המורכב עבר בשלום. בשובכם הביתה, אל תשכחו לערוך מופע שקופיות לחבריכם וקרוביכם, ולהמליץ להם על היעד היפה ביותר שיזכו לראות בחייהם, גם אם זה קרה הרבה אחרי גיל 21. 

 

מסעות ירח שלא היו

יותר מכל כוכבי הלכת האחרים, הירח תמיד הלהיב את דמיונם של יוצרים וסופרים, ואומנם סיפורים בדבר מסעות לירח ולשמש מוכרים לנו כבר מתקופות קדומות.

– במאה השנייה לספירה, כתב הסאטיריקן היווני לוקיאן מסאמוס אגדה על הפלגה שערך אודיסאוס אל הירח. על פי האגדה, אחזה רוח עזה בספינתו של אודיסאוס ונשאה אותה למרום. לאחר שבעה ימי מסע, הגיעו הגיבור וצוותו אל אי מזהיר ברקיע, הלא הוא הירח. באגדה מתוארים תושבי הירח: לגיונות של פרשים הנוהגים בעופות בעלי שלושה ראשים, עכבישי ענק בגודל כפרים ושאר בריות משונות.

– בשנת 1638, יצא לאור הספר "האדם בירח, או סיפור בדבר מסע לשם", שכתב הבישוף האנגלי פרנסיס גודווין. גיבור הספר,מלח ספרדי, הגיע אליו בכיסא רתום לברבורי בר נודדים. גונזלס מוצא בירח עולם אוטופי, אשר כל הפושעים והנבלים הוגלו ממנו אל הארץ.

– ג'ון ווילקינס, בישוף צ'סטר, הציע באותה שנה ממש תוכנית שתאפשר להגיע לירח הלכה למעשה. אחת הצעותיו הצעה נוספת היתה כי הנוסעים ירגילו את עצמם לישון תקופות ארוכות בדרך, במעין שנת חורף. בעיית האוויר הקלוש בגבהים אמורה היתה להיפתר, לפי שיטתו, באמצעות מלאי מספיק של ספוגים לחים.

את הטיסה עצמה הציע ווילקינס לבצע באחת מארבע דרכים: נשיאה בידי רוחות או מלאכים, שימוש בציפורים (כמו עוף החול), הרכבת כנפיים מלאכותיות לגוף, או בניית מרכבה שתעוף באופן מכני.

– בשנת 1835 התפרסמה ב"ניו-יורק סאן" סדרת כתבות, פרי דמיונו של ריצ'ארד אדאמס לוק, בהן תיאר את בנייתו של טלסקופ עצום שכוון לעבר הירח (מה שאכן כבר היה קיים בתקופה זו). על פי המאמרים, נצפו על הירח פרחים, עצים, כרי דשא נרחבים ועדרים של בעלי חיים, ובהתאם הכפילה תפוצת העיתון את עצמה ויותר. בתצפיות הבאות נתגלו גם יצורים דמויי עטלפים, תבוניים לגמרי, שנהגו לשוחח תוך תנועות ידיים רחבות. רק כאשר "עלון הסחר" הניו-יורקי פנה אל לוק בכדי לחזור ולפרסם את הכתבות במלואן, נחשפה
התרמית.

– בספרו של ז'ול וורן משנת 1865, "מהארץ אל הירח", מתואר מסע אל הלבנה באמצעות קליע תותח ענקי. קליע האלומיניום החלול נשא עמו שלושה הרפתקנים נועזים, אך מטאורואיד שחלף בקרבת הטיל, הטה אותו ממסלולו וגרם לו להקיף את הירח ולשוב אל הארץ. כאן, על פי הסיפור, צלל הקליע לתוך האוקיאנוס השקט, ונוסעיו חולצו בידי קורבטה מצי המלחמה של ארה"ב. בספר מתוארים בפרוטרוט הנתונים הטכניים למסע.

– ה.ג' וולס בחר בספרו "האנשים הראשונים על הירח", באופן תחבורה נוח יותר ממסע על קליע: גוף כדורי מצופה ב"קאבורייט", סגסוגת מופלאה (ודמיונית) הנוגדת את כוח המשיכה. אבי הרעיון הוא ג'וזף אטרלי, סופר בן המאה ה-19, אשר בשנת 1827 תאר את פיתוח ה"לונריום", מתכת הנדחית מהארץ כשם שהיא נמשכת אל הירח.
סיפורו של וולס גולל את הרפתקאותיו של ממציא הקאבורייט וידידו, במסע אל הלבנה. השניים נשבו בידי בני הירח, יצורים פריכים דמויי חרקים, אך בדפורד הצליח להרוג בהם,להימלט ולשוב אל הארץ. משידורי רדיו של קאבור השבוי, מצטייר עולם דמוי קן נמלים עצום, שבו כל פרט מותאם לעבודתו באמצעים כירורגיים וחינוכיים. הזהב שכיח מאוד על הירח, ואילו הצמחייה מתפתחת מנבגים. בשנת 1964 הפיקו אולפני קולומביה גרסה קולנועית לספר.

– ג'ורג' מלייה, קוסם ואנימטור צרפתי, היה יוצרו של סרט המדע הבדיוני הראשון: "מסע אל הירח" משנת 1902. בסרט, נשיא אגודה אסטרונומית צרפתית מחליט לצאת לירח
בקליע תותח, בליווי חמישה מעמיתיו. לאחר יציקת התותח והכנסת הקליע לתוכו, נורה הטיל לחלל, וננעץ בעינו הימנית של הירח, המביט בנעשה בשאט נפש. המדענים מתארגנים לשנת לילה, אך הקור והשלג גורמים להם לחפש מקלט בלועו של אחד המכתשים, שם מתגלה  להם עולם תת-קרקעי מופלא. בני הירח שובים את המדענים ומביאים אותם לפני שליטם, אך בני האדם מצליחים להימלט, מפילים את הטיל מעבר לשפת הירח ושבים אל הארץ הבטוחה.

– הבמאי האוסטרי פריץ לאנג (יוצר "מטרופוליס") יצר בשנת 1929 את "האישה שעל הלבנה", ובו מדען היוזם טיסה לירח כדי להוכיח את מציאותו של זהב שם. אנשי הצוות מגיעים בהצלחה ליעדם, אך משנמצא הזהב, מעבירות אותם הקנאה ותאוות הבצע על דעתם והמשימה המוצלחת הופכת לטרגדיה.

– בשנות ה-40 וה-50 כבר נראתה הטיסה לירח יעד ריאלי, וסופרי מדע בדיוני כמו ארתור סי. קלארק ורוברט היינלין כתבו על יישוב מרחביו. היינלין היה גם אחד התסריטאים ויועצו הטכני של ג'ורג' פאל לסרטו "היעד – הירח". הסרט, שיצא לאקרנים ב-1950, עלה במהימנותו המדעית על כל קודמיו. עלילתו סבה סביב יוזמתו של איל הון אמריקאי לטיסה מאוישת אל הירח, בטרם יקדימו הרוסים להגיע לשם. ארבעה אסטרונאוטים ממריאים בספינת החלל האטומית "לונה", אך על הירח מסתבר להם כי לא נותר די דלק בחללית בכדי  להשיבם לארץ.

– ב-1968 יצא סרטו של סטנלי קובריק, "אודיסאה בחלל: 2001", שהתבסס על סיפורו הקצר של קלארק, "הצופה", על אותו זקיף שהמתין בירח שנים לאין מספר, לבני האדם שיעברו את המפתן ויצאו אל הכוכבים. חודשים ספורים לאחר מכן, פסע האסטרונאוט ניל ארמסטרונג את הצעד הראשון על קרקע הירח.

 

28%: משקיעים בבורסה בלי להיוועץ באיש

סקר שפורסם החודש, בגיליון 17 (ואחרון) של המגזין "עושים חשבון".

 

בתקופת הסחרור האחרונה, גם "גברת כהן מחדרה", שם נרדף למשקיע הישראלי הקטן באשר הוא, נכנסה או התחילה לתכנן כניסה להשקעות בשוק ההון. אלא שהכוונות הטובות לא תמיד מספיקות, וחלק גדול מהציבור אינו מודע לעובדה כי השקעה מושכלת דורשת ידע רב מוקדם או לחלופין היוועצות באיש מקצוע. סקר "עושים חשבון" מאשש את ההנחה לגבי השקעה לא מושכלת של הישראלים. האמירה "הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם" אולי בוטה, אך ככל הנראה מהווה הד למציאות לא משמחת.

מתודולוגיה
הסקר נעשה בטלפון בקרב 100 מרואיינים, מתוך מדגם מייצג של אוכלוסיית ישראל היהודית הבוגרת, המשקיעים או השקיעו בבורסה בישראל או בחו"ל. הסקר נערך על ידי חברת דאטאסנס בניהולו ובפיקוחו של ד"ר יצחק דיין, בין התאריכים 22-24 באוגוסט 2006.

השאלות והתשובות:

1. עד כמה אתה מכיר ומבין מונחים כלכליים הקשורים לשוק ההון (כמו למשל תשואה, גידור, ארביטראז')?
א. מכיר את מרבית המושגים (38.8%)
ב. מכיר רק חלק (36.7%)
ג. לא מכיר כלל (24.5%).

2. במי בדרך כלל התייעצת או מתייעץ בכל הנוגע להשקעה בשוק ההון?
א. ברוקר/סוכן (15.5%)
ב. יועץ מקצועי אחר (40.2%)
ג. חבר או מכר (16.5%)
ד. אף אחד (27.8%)

3. האם נכון לומר כי השקעותיך בבורסה:
א. נשאו רווחים (52.1%)
ב. נותרו אותו הדבר (17.3%)
ג. צברו הפסדים (25.5%)
ד. לא יודע (5.1%)

4. האם ניתן לומר שההשקעה בבורסה נתפסת בעיניך כ:
א. חוויה חיובית (46.9%)
ב. חוויה שלילית (13.3%)
ג. נייטרלי (30.6%)
ד. לא יודע (9.2%)

5. האם אתה מגדיר את עצמך כמשקיע טוב או לא טוב?
א. טוב (32.7%)
ב. ככה-ככה (44.9%)
ג. לא טוב (17.3%)
ד. לא יודע (5.1%)

6. האם היית ממליץ לחבריך המלצה עקרונית להשקיע את כספם בבורסה?
א. כן (36.7%)
ב. לא (54.1%)
ג. לא יודע (9.2%)

7. אם יעמוד לרשותך היום סכום כסף גדול, האם תפנה אותו להשקעה בבורסה?
א. את כולו (12.2%)
ב. את חלקו (65.4%)
ג. בכלל לא (21.4%)
ד. לא יודע (1.0%)

8. למי שציין "את חלקו" או "בכלל לא": באיזה אפיק אחר היית מעדיף להשקיע את הסכום?
א. נדל"ן (34.9%)
ב. פיקדונות שקליים (21.7%)
ג. פיקדונות דולריים (8.4%)
ד. אחר (34.9%)

ניתוח התוצאות ומסקנות:

* כשליש מהמשיבים סבורים שהם משקיעים טובים, ורק 17% חושבים עצמם כמשקיעים לא טובים. מבין השאר, כמחצית משייכים עצמם בין שתי הקטגוריות.
* כמחצית מהמשיבים (54%) לא היו ממליצים לחברים על השקעת כספיהם בבורסה, למעלה משליש (37%) היו ממליצים וכ- 9% חסרי דעה.
* כשני שליש (65%) מהמשיבים היו מוכנים להשקיע בבורסה חלק מסכום כסף גדול במידה שיעמוד לרשותם. 12% היו משקיעים את כל הסכום כולו בשוק ההון. כחמישית מהמשיבים (21%) לא מוכנים כלל לשקול המשך השקעה בבורסה, ורק ל- 1% מהמשיבים אין דעה.
* ההשקעה בנדל"ן (35%) נחשבת לאטרקטיבית ביותר בקרב המשקיעים, אם כי כשליש (35%) היו מרכיבים פורטפוליו משולב של אפיקי השקעה שונים. תומכי ההשקעה בפיקדונות שקליים מהווים 22%. רק 8% מהמשיבים היו משקיעים בפיקדון דולרי, האפיק הפחות פופולרי מכולם.
* ישנם משקיעים המודים כי אינם מבינים במונחים כלכליים ועדיין מוכנים להשקיע כסף בבורסה. רובם הגדול (72%) מתייעצים עם מישהו (מקצועי או חבר), ואילו האחרים מהמרים ומקבלים החלטות ללא הבנה כלל.
* מקרב המשיבים שהרוויחו מהשקעותיהם, גבוה שיעורים של אלה הרואים בהשקעה חוויה חיובית ומגדירים עצמם כמשקיעים טובים.
* קיים קשר ישיר בין רמת הרווחיות לבין ההמלצה שייתנו המשקיעים לחבריהם להשקיע גם כן. מקרב המרוויחים נמצא אחוז גבוה יותר של הממליצים לחבריהם להשקיע, בהשוואה למפסידים או למי שנותר עם כספו ללא שינוי.
* נמצא מתאם חיובי בין רמת ההשכלה לבין ההצלחה בהשקעות: שיעור המצליחים מבין המשיבים בעלי השכלה על תיכונית או אקדמאית, גבוה כמעט פי שניים משיעורם בקרב בעלי ההשכלה התיכונית. כמחצית מבעלי ההשכלה התיכונית צברו הפסדים, לעומת 12% ו-16% בלבד בהתאמה בין בעלי ההשכלה העל תיכונית והאקדמאית.
* על אף חוסר ההצלחה, עדיין חלק גדול מהמשיבים מוכנים להשקיע בבורסה, ולו חלק מסכום כסף גדול שעשוי לעמוד לרשותם, אם לא את כולו.
* לא מצאנו פסילה טוטאלית של השקעה בבורסה. אולם קיים גרעין של כ- 20% מהמשקיעים שיעדיפו לראות עצמם מחוץ לבורסה.

51 דברים קטנים

1. לצאת לקניות עם סל קניות או שקית בד, במקום לצבור שקיות ניילון.
 
2. אם כבר צוברים שקיות ניילון – להשתמש בהן לאיסוף הזבל (ולרוקן לעתים קרובות יותר), במקום לרכוש שקיות זבל מיוחדות.
 
3. בנהיגה, לבחור תמיד בדרך המהירה והארוכה יותר, על פני הדרך הקצרה יותר שמלאה בצמתים ורמזורים. נהיגה כזו יעילה יותר מבחינת צריכת הדלק.
 
4. להפחית את כמות הרעש שמפיק מזגן מיושן, על ידי החלפת המנוע ושימוש בכנף משופרת.
 
5. בנסיעה בתוך העיר למרחקים קצרים – להעדיף אופניים. על פי מדידות, נסיעה באופניים למרחקים בינוניים בתוך תל-אביב גוזלת מחצית מהזמן של נסיעה במכונית.
 
6. לתת לילדים נייר משומש כחומר יצירה בעיסת נייר. אם אין ילדים בגיל המתאים ויש כמויות נייר גדולות – לתרום לגן או מתנ"ס סמוך.
 
7. לאסוף את המים שיוצאים מהמזגן ולעשות בהם שימוש חוזר בהשקיית העציצים.
 
8. להקפיד על החזרת בקבוקים תמורת פיקדון. במסגרת חוק הפיקדון, כל מיכל משקה (מפלסטיק, זכוכית ומתכת, למעט מוצרי חלב) שקיבולתו בין 100 מ"ל ל- 1.5 ליטר (לא כולל) מחויב בפיקדון בסכום של 25 אגורות.
 
9. בתכנון בית, להקפיד שהחדרים הנמצאים בשימוש רב יפנו דרומה ומזרחה (חוסך חשמל וחימום), וחדרי השירותים והמקלחות יפנו צפונה (מאפשר אוורור).
 
10. בבניית בית, להשתמש בחומרי בנייה ממוחזרים (כמו עץ, רעפים או אבנים) שפורקו מבית אחר.
 
11. להשתמש בשני שליש מהכמות הרגילה של אבקת הכביסה, נוזל הכלים ונוזל שטיפת הרצפה. אלא אם מדובר בלכלוך חריג, המינון המופחת יעיל באותה מידה.


12.
לא לשפוך שמן שנותר מהבישול ישירות לכיור – לספוג במגבת נייר או לשפוך לתוך שקית אטומה, ולזרוק לפח.
 
13. להימנע מהעמסת יתר על המכונית – מטען חורג גורם לאימוץ רב של המנוע, פליטה מוגברת של מזהמים וצריכת דלק רבה.
 
14. לבעלי סירות או יאכטות – לבדוק בתדירות גבוהה את מצב הצנרת ולהחליף צינורות ישנים, לשמור על שיפוליים נקיים ויבשים תמיד, להקפיד ששמנים לא יישפכו למים.
 
15. לסגור את הברז בזמן שמצחצחים שיניים, כשמסתבנים במקלחת וכשמסבנים כלים.
 
16. להקפיד להחרים חברות מסחריות שגורמות לזיהום הסביבה.
 
17. לכבות את האור כשיוצאים מהחדר.
 
18. לעבור לשימוש בביו-דיזל – סולר ביולוגי המיוצר משמנים צמחיים ומן החי, הפולט כמות נמוכה יחסית של מזהמים.
 
19. להשתמש בטפטפות להשקיית הגינה, ולא להשקות בשעות הצהריים החמות, אז מתאדים המים, אלא בערב או מוקדם בבוקר.
 
20. להתקין מערכת למיחזור מים אפורים (מי כיורים, מקלחות וכביסה) למילוי הניאגרה או להשקיה של עצים, שיחים וצמחי נוי. מיחזור כזה יכול לחסוך עד 50% מצריכת המים הביתית.
 
21. להעדיף ולעודד צריכת מזון אורגני שלא עבר ריסוס והדברה.
 
22. לוותר שימוש בחומרי הדברה להרחקת יתושים לטובת דרכים לא רעילות (התקנת כילה, הפעלת מאוורר תקרה, "מנורה כחולה", שימוש בשמן ציטרונלה).
 
23. להעדיף מגורים בקרבה למקום העבודה, כדי לחסוך בדלק לנסיעות יומיומיות.
 
24. להעדיף חומרי ניקוי ידידותיים לסביבה (מפירמות כמו Tidy ,Ecover או "סביבה יפה") על פני אקונומיקה, אבקת כביסה או סבון כלים "רגילים".
 
25. להתקין מתקן חיסכון (מדיח דו-כמותי) על הברז ובאסלה.
 
26. להעדיף צבעים, דבקים וחומרי בידוד ידידותיים לסביבה, שאינם פולטים חומרים רעילים.
 
27. להתקין בגינה מערכת לתאורת חוץ סולארית או פאנלים סולאריים לקליטת קרני השמש.
 
28. להתקין בבית מתקן לטיהור מים במקום קניית בקבוקי מים מינרליים (חיסכון בצריכת פלסטיק).
 
29. להתקין דוד שמש (או לדרוש מבעל הדירה השכורה שיתקין דוד כזה).
 
30. להעדיף נסיעה משותפת ברכב אחד תוך חלוקה בהוצאות. 
 
31. לקחת את הילדים לסדנאות אקולוגיות של מחקר ויצירה.
 
32. להעדיף בגינה צמחייה חסכונית במים – במקום דשא רגיל, הצורך כמויות גדולות של מי השקיה, אפשר לשתול צמחים בעלי תכונות דומות של כיסוי קרקע, כמו דיכונדרה זוחלת או פרנקניה לויס.
 
33. במקום לזרוק – להעביר הלאה (לצדקה או לחנויות יד שנייה) בגדים, ספרים, כלי בית וצעצועים שפג תוקפם.
 
34. סודה לשתייה, חומץ ולימון, הוכחו במחקרים כחומרי ניקוי יעילים לא פחות מהחומרים התעשייתיים.
 
35. להפצת ניחוח טוב בבית או בשירותים – להדליק נר ריחני למספר שניות ולכבות, או להשתמש בבושם (זול…) במקום לרסס בספריי הרגיל. 
 
36. להתקין תריסים חיצוניים שימנעו חדירת קרינת שמש ישירה לבית ויחסכו בעוצמת המזגן.
 
37. להקפיד על ניקיון המיקרוגל הביתי. הצטברות של אוכל או רטבים על הדפנות או במערכת נעילת הדלת עלולה לגרום לזליגת קרינה.
 
38. לעשות שימוש חוזר בנייר שכתוב רק על צדו האחד.
 
39. לערוך מקלחות משותפות לשניים או יותר מבני הבית.
 
40. למצוא את הדרך הטובה ביותר להיפטר ממלאי גדול של פסולת שהצטבר אצלכם. באתר משרד איכות הסביבה יש רשימת מפעלים הממחזרים או אוספים פסולת למיחזור (בין היתר: גזם, מתכות שונות, סוללות, נייר, פלסטיק, קלקר ושמן מאכל משומש).
 
41. בבניית בית, כדאי להעדיף גג בצבע לבן, שיקלוט מינימום של קרינת שמש, או "גג ירוק" – גג מכוסה צמחייה, המפחית את התחממות התקרה, משפר את הבידוד התרמי והאקוסטי וכן פועל כ"ריאה ירוקה" לכל דבר.
 
42. לדלל במים את הסבון הנוזלי המוכן לרחיצת ידיים או גוף – גם יחס מים-סבון של 1:4 הוא אפקטיבי.
 
43. בטיפול בעור התינוק, להשתמש בצמר גפן ספוג במים פושרים במקום במגבונים לחים, שאינם מתכלים וספוגים בכימיקלים.
 
44. להצטרף לשירות האיסוף של מיכלי משקה תמורת פיקדון, שמרכז תאגיד המיחזור אל"ה.
 
45. להקפיד על חיפוי הקרקע בגינה, מה שיכול להביא לחיסכון של עד 50% בכמות מי ההשקיה.
 
46. לבעלי גינה: לצבור את הפסולת האורגנית מהמטבח בתוך בור קומפוסט שישמש לדשן.
 
47. להסיר כתמים מבגדים לבנים באמצעות ייבוש בשמש (יעיל לא פחות מאקונומיקה).
 
48. לרכוש צמיגים רדיאליים, המפחיתים את צריכת הדלק של המכונית.
 
49. להעדיף מוצרי נייר ממוחזר, ובכלל זה נייר טואלט מתוצרת ממוחזרת (מפירמות כמו "שמורת טבע" או "היער הירוק").
 
50. למצוא שימושים יצירתיים לאריזות: מקופסאות פלסטיק או פח אפשר להכין כלי לעטים, לאחסן ברגים או אביזרי מטבח קטנים, להכין רעשנים לילדים וכדומה. בקבוקי יין
נאים יכולים להפוך לכלי אחסון לשמן וחומץ. ניירות עטיפה של מתנות יכולים לשמש כנייר ארונות או כעטיפה למתנות תוצרת בית (עוגיות, ריבות וכדומה). דיסקים ישנים אפשר להפוך למובייל לילדים, לשלט לדלת של בני הנוער, לתחתיות לכוסות, לשעונים (בתוספת מנגנון קנוי) ועוד.
 
51. להציץ ב"דפים ירוקים" המרכז אינדקס של עסקים ושירותים בתחומי טכנולוגיות הסביבה. 
 
 (פורסם בגיליון ינואר של המגזין "עושים חשבון" ומובא באדיבות המו"ל).

%d בלוגרים אהבו את זה: