ארכיון קטגוריה: טכנולוגיות פלוס

SwiftFind: לפני שאתם קונים תכשיט ב-eBay

 

פרק נוסף מתוך פרוייקט אי-גאנג של פורבס ישראל.

 

* * *

אם צפיתם פעם בתוכניות מסוג "מופע הענתיקות בדרכים" או "כסף בעליית הגג" בערוץ בי.בי.סי פריים, אתם ודאי מכירים את המסורת הבריטית של איסוף עתיקות: נוברים בעליית הגג הישנה, מוצאים חפצים ישנים של המשפחה ומגלים שהם שווים מאות ואלפי ליש"ט. שוק היד-שנייה והעתיקות משגשג בבריטניה, ובכלל באירופה, בניגוד לישראל – חברת מהגרים שבה לא טורחים לשמור את כלי המטבח של הדודה המבוגרת, או את השעון הישן מבית הסבים. "באירופה השוק הזה ענק", אומר בני ארבל, מנכ"ל Swift -Find. "די לזכור שבגרמניה יש 40% גידול בשנה במסחר ב-eBay, לעומת 14% בשנה בארה"ב". הרעיון שמאחורי Swift-Find עושה שימוש בצורך המוכר הזה של אנשים למכור ולקנות חפצים משומשים, בצורה שמתאימה לאינטרנט כמו כפפה ליד. החברה תומכת בטרנזאקציות בשתי רמות שונות: שוק חפצי היוקרה לאספנים אמידים, ושוק הסחר-מכר של הציבור הרחב, ומונעת מהם להגיע למצב שבו קנו חתול בשק.

סוויפט פיינד החלה כרעיון של שני המייסדים: אייל עופר, בנו של סמי עופר ואחד האנשים העשירים בבריטניה, ואודי זיידמן, שבבעלותו רשת משכון תכשיטים. שניהם אספני אמנות ומצויים בעולם המסחר בתכשיטים ויהלומים, אומר ארבל, והם הרגישו צורך במערכת שתתן פתרון לסוחרים – ותוכל לבדוק את טיב הסחורה בזמן אמת. בדיקה כזו, דיו דיליג'נס, נדרשת פעמים רבות מבחינת החוק, במקרה של סחורה מזויפת, גנובה או משועבדת, ולעתים יש בה ממד מוסרי, כמו למשל גילוי שסחורה העומדת למכירה היא בעצם רכוש שנגזל בתקופת השואה. המערכת משלבת מצד אחד מאגר נתונים משטרתי של מוצרים גנובים, וארבל מציין: "יש כמה עשרות גופים שכל דיווח שלהם עובר אלינו בזמן אמת". השירות לאיתור חפצים גנובים, שנקרא Trace , עובד בשיתוף 16 אלף תחנות משטרה, כולל האינטרפול וה-Europol, שמדווחות למאגר הנתונים על כל גניבה ושוד שמגיעים אליהן. על פי החברה, השירות הזה הוא גם אינטרס של חברות הביטוח, שייחסכו מהן זיופים וסיפורי כיסוי. כרגע נמצאת החברה במגעים עם שתי סוכנויות ביטוח גדולות שיוכלו לעשות שימוש במאגר לרישום החפצים של לקוחותיהן. אגב, אחד הבכירים לשעבר בסקוטלנד יארד, דיק אליס שמו, הפך לעובד בחברה.

יישום נוסף של אתר החברה הוא מנוע חיפוש שמזהה התאמה ויזואלית ומסוגל לעבור על מיליוני תמונות בזמן אמת. "במקור פותח המנוע הזה בידי חברה צרפתית ושימש למטרות ביטחוניות ולזיהוי סימונים של זכויות יוצרים. אנחנו משתמשים בזה ליישום שלנו", אומר ארבל. כך למשל חיפוש על המילים "עירום יושב", יניב תוצאות חיפוש של עוד כמה וכמה ציורים, מסגנונות ותקופות שונים, שכולם עוסקים באותו הנושא – מציגים דמות עירומה. אבל גם מאפיינים ויזואליים של כל תמונה ותמונה זוכים לתוצאות חיפוש.

ארבל, שהגיע לניהול החברה ממשרתו הקודמת, ניהול חטיבה בקומברס, היה ממייסדי חברת המוזיקה האינטרנטית Everad ז"ל. למרות שלפעילות של סוויפט פיינד דגשים טכנולוגיים חזקים (שכאמור אפשריים רק באינטרנט), ארבל מעדיף להביט עליה כעל חברת דאטה, מאגר נתונים שהכוח שלו הוא בהיותו בלעדי או מוביל שוק. "זה כמו דפי זהב", מסביר ארבל. "אין ערך למדריך כאשר יש כמה וכמה מדריכים בשוק, אלא יש אחד דומיננטי. לכן יש פה באמת מחסום לתחרות עתידית אם תהיה. ובאמת היום אנחנו שולטים בשוק. אין לנו מתחרים רציניים".

השאלה שמתעוררת לגבי סוויפט פיינד היא לאו דווקא מי המתחרים, אלא איך לא חשבו על זה קודם. "היו שני ניסיונות לפנינו", מודה ארבל, "אבל הם עשו שימוש בטכנולוגיה של שנות התשעים. הם ניסו ליצור מאגרי נתונים סגורים, עם תמונה ידנית, ולכן הפתרונות לא היו מספקים. לנו יש טכנולוגיה וביצוע טובים יותר". סוויפט פיינד יושבת בלונדון (וברמת החייל), ומחזיקה אנשים גם בפאריז ומילאנו. סך הכל מעסיקה החברה 28 עובדים.

לפני כשנה החלה החברה לספק את השירות שלה באופן מסחרי, ראשית במסחר בחפצי יוקרה. ארבל מדווח על יותר מחצי מיליון דולר הכנסות מאז ינואר השנה, שנכנסו מפעילות זו. השלב השני, הוא אומר, כולל יישום הפעילות גם ל-Mass market, ולאפשר גם למי שרוכש שעון זהב לקבל "חותמת כשרות" על טיבו של החפץ. באתר eBay זה מתבצע כבר זמן מה – מי שרוכש מכונית דרך האתר יכול לשלם כמה דולרים ולקבל אישורים של הרכב, מספר שלדה וכולי. "אנחנו מספקים אותו הדבר בתמורה ל-5-25 סנט, כך שאפשר לדעת אם החפץ שעומד למכירה גנוב או לא. החפצים האלה, קשה לדווח על הגניבה שלהם לאחר מעשה, כי בד"כ הבעלים המקורי לא טורח לרשום את המספר הסידורי שלהם. שעון או iPod שגונבים לך, את לא יודעת מה המספר הסידורי שלו. אז לנו יש 'מאגר נתונים חיובי', שמאפשר לרשום אותם עוד לפני שנגנבו. ובמקרה של גניבה, החפץ יעבור לרשימה במאגר הנתונים השלילי".

כיוון שאכן, למי שרוכש שעון אין מוטיבציה גבוהה להתעסק עם רישום המספר הסידורי והעלאת הפרטים לאתר, יצרו בחברה מערכת של חפצים שנרשמים בצורה אוטומטית באחת משתי נקודות קריטיות – בזמן המכירה שלהם ובזמן הביטוח. וכך, אלה הם הקמעונאים שרושמים באופן אוטומטי את החפצים שנקנו , עבור הרוכשים. בין הרשתות המשתפות פעולה – הענקית Tesco, שיש לה 2 מיליון עסקאות של מכשירי חשמל, ו-Halfords, שמגלגלת מאות אלפי עסקאות. הרישום למאגר יהיה חינם, ורק מי שחפץ לקנות מוצר כזה ישלם סכום פעוט עבור בדיקת נאותות. כל מוצר המוצע למכירה ייבדק בזמן שמעיינים בפרטיו באתר, ויה
ה אפשר לקבל מיידית תשובה אם הוא נגנב או אבד. אם הפריט או התמונה גנובים, מופיע מידע על המעמד החוקי שלהם ועל דרכי הפעולה האפשריות בפני הגולש (הוא אינו חייב לפנות למשטרה, אבל אם ירכוש את החפץ יוכל לעמוד לדין על מסחר ברכוש גנוב).

האתר לציבור הרחב, Mythings.com שמו, יושק בנובמבר, ואמור לשרת קונים, מוכרים וחברות ביטוח (שיזכו לרשימה מסודרת אונליין של כל החפצים של לקוחותיהן) .אבל התוכניות של סוויפט פיינד מרחיקות לכת עוד יותר. "אנחנו מתקדמים לעולם שבו רישום המוצרים לא יהיה רק למטרות שליליות, אלא ייקשר לשורת מוצרים ברשת שתוכלי להגיע אליהם, כמו קהילות, מכירות פומביות וכדומה. יהיה אפשר להשוות מחירים, לקנות אביזרים נלווים… רשת הקמעונאים כבר קיימת". נכון לעכשיו יש לשירות הטרי עשרות אלפי משתמשים, סדר גודל קטן מדי באינטרנט, אבל ימים יגידו. התוכנית היא לפתח קהילות סביב השירות – ולהציע למשתתפיהן את רוב שירותי הקנייה, החיפוש והמכירה בחינם למעט שירותי פרימיום. בעתיד מתכוונת החברה לשים יותר דגש על שירותי הפרימיום שעולים כסף, ולמקד אותם לפי צרכי הגולשים הספציפיים (אספנים, סטודנטים וכולי).

עד עתה גייסה סוויפט פיינד כ-10 מיליון דולר – מיליון בגיוס סיד פרטי של המייסדים, והשאר מהקרנות כרמל ואקסל פרטנרס, ולדברי ארבל ההון יושקע בעיקר בפיתוח המערכת. גידול ההכנסות צפוי להיכנס בעיקר ממכירות פומביות שיתבצעו אונליין, ולהגיע בשנה הבאה לכמה מיליוני דולרים.

"אנחנו רוצים להיות הגוגל של הלוסט אנד פאונד", מצהיר ארבל. "הקף הסחר במוצרי יד שנייה עדיין לא גירד את פני השטח. להערכתנו הוא יגדל פי מאה. רק מעט מהאספנים נמצאים היום באי ביי, מסיבות שונות. אבל העולם הולך לכיוון שבו יסחרו הרבה יותר ביד שנייה. זה גם מסיבות אקולוגיות – כבר לא זורקים סתם חפצים. ובעתיד הזה, את לא תחשבי לקנות מוצר יד שנייה, לא משנה אם זה iPod או יצירה של גוגן, בלי לבדוק אצלנו".

החומר האפור: חברות ישראליות בתחום חקר המוח

כתבה של שפרה האפרתי, שהתפרסמה בגיליון ינואר 2006 של MedTech Israel, מגזין העוסק בעסקים וטכנולוגיות רפואיות, שאני עורכת (ומובאת כאן באדיבות המו"ל, פוקוס הארץ). אנא שימו לב לתאריך – חלק מהחברות המוזכרות בכתבה  כבר אינן פעילות.

מצבו העגום של ראש הממשלה אריאל שרון העלה לכותרות את נושא ההתפתחויות המדעיות והפרקטיקות בתחום ניתוחי המוח. מדובר בתחום מתפתח ומתחדש, שעיקר משאביו מופנה למספר כיוונים: למן האבחון הראשוני, דרך ניסיון לטיפול לא פולשני, ועד לניתוח המוח עצמו, המצריך אבחנות עדכון נוספות עקב השתנות המוח במהלך ההליך הכירורגי. קושי גדול נובע ממיעוט הידע שלנו בתחום ומחוסר היכולת לשייך אזורים במוח לתפקודים הרלוונטיים להם – נושא שהמחקר בו, למרות שנמשך לא מעט, עדיין מצוי בשלבים ראשוניים למדי.

שוק ניתוחי המוח הוא עצום: 50-60 אלף ניתוחים כאלה מבוצעים בכל שנה בארה"ב; עלותו של כל ניתוח היא 40-80 אלף דולר. הקף שוק הנוירו-כירורגיה העולמי מוערך ב-250 מיליון דולר. ובהתאם לממדים הללו, השוק מנוהל פחות או יותר בידי חברות הענק, יצרניות מכשירי האבחון לתחום, כמו סי.טי ו-MRI. בין הענקיות הבולטות: פיליפס, מדטרוניק, בוסטון סיינטיפיק, ג'נרל אלקטריק וסימנס, המספקות מיכשור איבחון וציוד לחדר ניתוחי המוח בהיקף רב ממדים. בכתבה הזו ננסה להבין היכן מתגלגל הכסף הגדול בחדר הניתוח, ומאילו כיוונים אפשר לצפות להתפתחויות טכנולוגיות מרעישות בתחום זה. 

דורות מתקצרים והולכים

"ישראל נמצאת בחזית הטכנולוגיה בעולם בתחום הנוירולוגי, במיוחד בנושא הסי.טי", אומר צבי בר, מנהל מערכת השיווק בפיליפס מדיקל סיסטמס ישראל. פעילותה של חטיבת החברה בארץ מתמקדת בעיקר במכשירי הדמיה מסוג סי.טי, והחברה מוכרת מידי שנה כחמש עד שמונה מערכות שכאלה, בהיקף של כמיליון דולר למכשיר.
"בישראל ישנם כחמישים סורקי סי.טי בבתי החולים השונים", מוסיף בר, "וכבר היום כעשרים אחוז מהם שייכים לדור החדש ביותר. בתחום זה ישראל ניצבת לפני הרבה מן המדינות המתקדמות בעולם".

כשבר נשאל כמה שנים אורך 'דור טכנולוגי' בתחום המוח, הוא מספר כי בעשורים האחרונים, עד שנת 1999, הדורות התחלפו כל שש או שבע שנים. "מאז 1999 היתה פריצת דרך משמעותית, שנבעה לאו דווקא מחקר המוח אלא ממחקר רפואי בתחום הלב – תחום שהמחקרים בו נתנו דחיפה להתקדמות גדולה. מפריצת הדרך הזו הרוויחו תחומים רבים, ביניהם תחום רפואת המוח. התוצאה היא, שבחמש השנים האחרונות אנו משיקים מוצר מדור חדש ומשוכלל יותר בקצב של כמעט אחת לשנתיים".
מילת המפתח בפריצת הדרך הזו היא כיסוי – כלומר, השטח שניתן לכסות בכל סיבוב של סורק הסי.טי. "ככל שהשטח גדול יותר", מסביר בר, "כך גם מספר הפרוסות המצולמות בו גדול יותר, והאיבחון מבוסס על מידע נרחב יותר. כיום הגענו למצב בו ניתן לכסות ארבעה סנטימטרים לסיבוב. זוהי הכפלת תחום הכיסוי לעומת העבר, אז עמד הכיסוי על סנטימטר אחד או שניים. וזו התפתחות חשובה מאוד, שקרתה במהלך חמש שנים בלבד.
"המשמעות היא, שיש לנו כיום פתרון בו ניתן לכסות עד שמונה סנטימטר בטכנולוגיה המאפשרת מיפוי זרימת הדם אל המוח. הסורק האחרון שהישקנו הוא בן 64 ערוצים, ונותן כמאה וחמישים פרוסות בשנייה".
ש. איך הרופא מתמודד עם כמות כזו של מידע?
"הרופא מקבל את המידע מעובד בעזרת תוכנות מחשב העורכות אותו במבנה תלת ממדי, כך שניתן לשייט ביניהן ולראות את התמונה הכוללת, או להתמקד בנקודה שניראית 'חשודה' ולראות את האזור בפירוט מקסימלי".
כיום עוסקת פיליפס בפיתוח מוצר חדש בתחום ההדמיה, בשיתוף עם המרכז הרפואי הדסה בירושלים. מדובר בסורק רב ממדי סימולטני המסוגל לפענח בו-זמנית קרניים רדיואקטיביות "קשות" ו"רכות"- כלומר באנרגיה גבוהה ובאנרגיה נמוכה – כך שניתן יהיה לאבחן את מצב הרקמות במהירות. קבלת המידע הסימולטנית משני מצבי הקרניים, מאפשרת ניצול מכסימלי של אנרגיית הקרן הסורקת, ומקצרת את זמן החשיפה של החולה לקרינה.

זמן שווה זהב
היום ידוע שיש ערך גבוה לזיהוי ומתן דיאגנוזה מהירים ככל האפשר לאחר אירוע מוחי, ואם אפשר עוד במהלך "שעת הזהב" – אותה שעה קריטית מזמן הפגיעה בה עדיין אפשר לזהות בצורה ברורה את מיקום הפגיעה, ועדיין לפעול לריפוי במינימום השלכות על תפקודי המוח. בהקשר הזה מעניין להזכיר את חברת InfraScan שהקימו חוקרים מאוניברסיטת דרקסל (Drexel) שבארה"ב, וביניהם ד"ר ברוך בן-דור הישראלי.
הפיתוח שהניבה החברה הוא סורק אינפרא ידני, קל ובעל עלות סבירה המאפשר לאבחן את מיקומה של המטומה (קריש דם) במוח בתוך "שעת הזהב". הרופא יכול לאחוז בידו את המכשיר, להעביר אותו על שטח הפנים של ראש החולה ולקבל תמונה של מיקום הפגיעות.
אינפרא סקאן, שקמה ב-2004, יושבת בפילדלפיה וקיבלה מענק של חצי מיליון דולר מן החממה האמריקניתBioAdvance . משרד המחקר הימי (ONR) של חיל הים האמריקני חתם חוזה של 900 אלף דולר עם החברה, והשקיע 100 אלף דולר נוספים, לטובת חקר יישומים צבאיים אפשריים של הפיתוח.

שם ישראלי מסקרן נוסף בתחום האיבחון הוא חברת Medic Vision, הנמצאת בחיתוליה. חברה זו מפתחת כעת פרוטוטייפ למוצר מבוסס מערכות לומדות, המסוגל לערוך איבחון מיידי לתמונות סי.טי. האיבחון מתבסס על איבחונים קודמים של רופאים מומחים בתחום, ועל מאגר תמונות סי.טי קודמות בהם מאובחנות בעיות. שלושת מפתחי הרעיון – עזר בר- אביב, צבי דביר ואלירן דהן – הם סטודנטים בשלבי סיום שונים של תואר שני בתחום מערכות לומדות ועיבוד תמונה בטכניון בחיפה, שהחלו לגלגל את הרעיון לפני כעשרה חודשים.

"כשעלה הרעיון", מספר בר-אביב, "שוחחנו עם מנהלי מחלקות נוירולוגיות רבים בבתי חולים בארץ, ולמדנו שיש צורך בעזרה באבחון ראשוני לצילומי סי.טי, הנעשה לרוב על ידי מתמחים. כיום, צילומי הסי.טי יכולים לספק עד כמאה חתכים מצולמים של המוח, ועליהם צריך אותו מתמחה לעבור ולזהות בהם כשלים. ההמצאה שלנו יכולה לקצר את תהליך ההתבוננות בתמונות, לצמצם את מספר התמונות לרלוונטיות ביותר ולתת איבחון עזר ראשוני מבוסס ידע המוזרם למערכת. המטרה היא לדייק באבחון ולמנוע ממתמחים צעירים לשחרר הביתה בטעות אנשים הזקוקים לעזרה. יתרון נוסף של מהירות האבחון הוא כמובן היכולת להתריע על כשל ולנקוט פעולה הרבה יותר מהר, אפילו במהלך 'שעת הזהב'".
המערכת של מדיק-ויז'ן עושה שימוש באלף תמונות סי.טי שונות המציגות מגוון פתולוגיות, שאובחנו על ידי טובי המתנחים בתחום. אותן משייך המחשב לתמונות המתקבלות מהסי.טי הנוכחי, וזאת באמצעות תוכנת איבחון המתממשקת אל מכונת הסי.טי. כאשר המתמחה או הרופא מקבלים את תוצאות הסריקה, מצורפת אליהן הדיאגנוזה הממוחשבת, בתור "עוד עין", שיכולה למנוע טעויות אנוש.
החברה שואפת כעת לגייס סכום ראשוני, שיסייע לה להעמיד פרוטו-טייפ ולצאת לדרך קלינית.

לדלג מעל המחסום
מישור נוסף בחקר ריפוי המוח מתמקד במאמץ לפתור פגיעות מוח הנגרמות כתוצאה מקריש דם המחולל שבץ, וזאת באופן לא פולשני – צינתור. חברה מרכזית העוסקת בפיתוח מיכשור למטרה זו היא הענקית בוסטון סיינטיפיק. יאיר כהנא, מנהל מחלקת המכירות של החברה בישראל בתחום הנוירוכירורגיה, מספר כי החברה פיתחה שיטת צינתור זעיר פולשנית, שבמהלכה נכנסים ומגיעים עד המוח, בעזרת מיקרו-קטטר, דרך הירך. כשהקטטר מגיע לנקודה בה ממוקם קריש הדם, מוזרק דרכו אנזים בשם אורוקינאז, שממיס את הקריש – כאמור, ללא צורך בניתוח.

"הפעול
ה הזו יעילה במיוחד בשעות הראשונות שלאחר האירוע המוחי", מוסיף כהנא. "שש השעות הראשונות מאפשרות אחוזי הצלחה גבוהים במיוחד, ועד עשר שעות ראשונות לאחר האירוע אפשר עדיין להגיע לאחוזי הצלחה גבוהים".

כהנא מזכיר שהנושא עדיין בחיתוליו, אבל בעיניו הצנתור הוא במידה רבה ניתוח המוח של המחר. "אנחנו מאמינים שככל שהתחום יתפתח, יתברר האחוז הגבוה של אירועים בהם הניתוח אינו דרוש כלל, ואפשר לפתור את הבעיה בעזרת צינתור".

בנוסף לפיתוחים מבית, בוסטון סיינטיפיק תרה גם אחר פיתוחים חיצוניים: היום מחזיקה החברה ב-15% מ-Brainsgate הישראלית, המפתחת כלים לעקיפת מחסום הדם-מוח. משקיעות נוספות בחברה, שגייסה עד עתה כ-23 מיליון דולר, הן אלרון והקרנות פיטנגו, אינפיניטי ו-MB.

בריינסגייט פיתחה שתל שמותקן בחלקו העליון של החיך ומאפשר העברת מסרים עצביים לגנגליון – אותו ריכוז עצבים המצוי בגולגולת מחוץ למוח. מסרים אלה אמורים לאפשר שליטה במחסום הדם-מוח ברמות שונות ולפרקי זמן משתנים, כך שניתן יהיה להעביר תרופות למערכת העצבים המרכזית במוח. מחסום הדם-מוח פועל כמסנן ומונע ממרבית התרופות המיועדות לטיפול במחלות, כמו פרקינסון ואלצהיימר, להגיע למערכת העצבים המרכזית, מגביל את האפקטיוויות של הטיפול הרפואי.
העברת מסרים לגנגליון עשויה גם לסייע לשיקום תאי מוח שנפגעו בשבץ, למשל, ולמנוע את ניוונם, על ידי חידוש זרימת הדם בסביבת התאים שנפגעו.
בריינסגייט, שהוקמה ב-2001 על ידי ד"ר יוסי גרוס ופרופ' דוד ירניצקי, התחילה בניסויים הקליניים בבני אדם.

עיוור בלב ים
מישור שלישי בטיפול במוח נכנס לפעולה כאשר יש יש צורך בהסרת גידול או בניתוח שלאחר אירועים מוחיים משמעותיים. היסטורית, קיים ויכוח מסויים בין הנוירוכירורגים לבין הרדיולוגים לגבי שיטות הפעולה. לא תמיד יש העדפה לפעולה לא פולשנית, יטענו הרדיולוגים, ולא תמיד החדירה הפיזית למוח היא הכרחית. אלא שבמקרים אחרים אין מנוס ממנה.

את עבודתו של מנתח המוח אפשר לדמות ל"עיוור בלב ים", המנסה לנווט את ספינתו למקום הרצוי, בלי לראות בעצם היכן הוא נמצא. הניתוחים נמשכים שעות רבות והריכוז הפיזי והנפשי הנדרשים מן המנתח עצומים, בעודו נתון בתנוחה לא נוחה, רכון מעל המיקרוסקופ, ועיניו וידיו פועלות באזור זעיר ונמצאות במאמץ עילאי.

מעבר לסיכונים ולבעיות שקיימים בכל פעולה פולשנית, ניתוחי המוח מלווים בבעיות ייחודיות, הנובעות ממבנה המוח כשהוא סגור ומשינויי הצורה שלו כשהוא פתוח. באופן נורמלי, מעטפת המוח מחזיקה לחץ תוך-גולגלתי תקין המאפשר יציבות ותפקוד נורמטיבי. כאשר היא נפתחת בניתוח, הלחץ משתחרר ונוזל המוח נמצא בתנועה. עימו נעים מוקדי הבעיה – קרישי הדם או חלקי הגידול.

לכן, מעניין לציין כי תחום ניתוחי המוח צפוי להתפתח דווקא במקביל לשיכלול ושיפור של האבחון המהיר, שיכול לתרום תרומה עצומה להקלה על מהלך הניתוח המסובך. איבחון מדויק יסייע לראיית האזור המנותח, לניווט מעודכן ומדויק יותר במרחביו המשתנים, לשיפור ודיוק כלי עבודתו של המנתח ואמצעי הראייה שלו ואולי אף לשיפור התנוחה בה הוא נמצא.

"המוח זז משתי סיבות", מסביר צבי פולונסקי, מנהל האפליקציות של Odin הישראלית. "ראשית, יש שינויים בלחץ התוך-גולגלתי הנובעים מן הפתיחה, הלחץ משתחרר והמוח נע. שנית, הניתוח עצמו נועד להוצאת חלקים מן המוח, וזה גורם לשינוי במיקומים, לנפיחות וכדומה.
"השיטה המקובלת לביצוע ניתוחים מדויקים נעזרת במערכות ניווט, המשתמשות בתמונות דיאגנוסטיות שנעשו בסי.טי או ב-MRI לפני הניתוח, ויודעות לעקוב אחרי כלי הניתוח ביד הרופא ולדמות את הנקודה במוח בה הוא נמצא. עם זאת, כשהמוח זז התמונה מראה היכן הוא היה קודם לפתיחה, אבל לא בהכרח היכן הוא עכשיו".

מאז המצאת סורקי המוח, הסי.טי וה-MRI, אפשרו אלה לערוך סריקות של המוח לפני הניתוח, בהן יכול היה המנתח להעזר בתור מפות, בנווטו בנבכי המוח לכיוון האזורים הפגועים. אולם תזוזת המוח במשך הניתוח הקשתה מאוד להסתמך על מפות אלו ככלים לניווט עדכני. פתרונות נוספים הם משלוח דוגמיות בזמן אמת לפתולוגיה, או הזרקת חומר זרחני שמסמן את התאים הנגועים, אבל מחייב עבודה לא נוחה באור אולטרא-סגול.

הבעיה הקריטית הזו גרמה למנתחים רבים לפעול במוקדים לא נכונים, שלא היו רלוונטיים עוד לאחר פתיחת המעטפת. לפתרון הבעיה הזו התגייסה Odin הישראלית, שפיתחה מיכשור הדמיה נייד לשימוש בחדרי הניתוח. המכשיר של אודין מסוגל לערוך הדמיית עידכון בכל עת, ולתת תמונת מצב עדכנית לאחר תזוזות המוח. 

לחתוך פחות, לראות יותר
פולונסקי מספר כי המכשיר מבוסס על מכשיר MRI, כלומר משתמש בתהודה מגנטית גרעינית. "היתרון שלו על המכשיר המוכר הוא היותו נייד וקטן יחסית, והיכולת שלו להתלוות לניתוח ולפעול במהלכו. כשאינו בשימוש הוא מוסט אל מתחת לשולחן הניתוח, וכשרוצים לצלם הוא יוצא ומתייצב סביב הראש. באופן כזה המכשיר אינו מגביל במקום ואינו גורם לצפיפות בחדר הניתוח".

"יש אפשרות גם לניווט אחרי הסריקה בזמן אמת. והניווט הוא באמצעות מפות אותנטיות, כי כאשר יש הכרח להגיע לנקודה מסויימת, שמקומה השתנה, השימוש במפות הסריקה הטרום ניתוחית דומות לניסיון ניווט על אדמה הנמצאת בתנועה. המכשיר שלנו מעדכן את המפה ומראה מה קורה בדיוק באותו רגע".

מערכת נוספת של אודין מסייעת בפיקוח על החיתוכים בניתוח – כאשר מסירים גידול, פעמים רבות קשה לדעת כמה ממנו כבר נמצא בחוץ. לפעמים השארית נסתרת, ולפעמים חלק מן הרקמה החולה אינו נבדל ויזואלית מהרקמה הבריאה. ההדמיה המשולבת בניתוח עצמו מראה למנתח אם נשארו חלקים מן הגידול או אם כולו הוסר.
"המנתחים מודעים לחוסר יכולתם לקבוע איזה אחוז מן הגידול הוסר", אומר פולונסקי, "וכדי לא לקחת סיכונים הנטייה היא כמובן לחתוך פחות מן הדרוש. זאת, בעוד שכדי להגיע להבראה כלשהי דרושה ברוב המקרים הסרה מלאה של הגידול, במיוחד אצל ילדים. המכשיר כיום יכול לתת להם מושג לגבי הימצאות שרידים, ובכלל, לאפשר להם לראות מה עשו.

"הסטטיסטיקה שלנו מלמדת, שבכחמישים אחוזים מן המקרים, כאשר המנתח עורך סריקה במהלך הניתוח, התוצאות משנות את המהלך, והוא חוזר להמשיך ולהסיר עוד חלקים מן הגידול. או שהוא לומד להימנע מכניסה לאזורים מסויימים, בהם הנזק האפשרי גדול מדי".
הפיתוח של אודין, הפועלת מאז 1995, מותקן בשלושה מרכזים רפואיים בארץ ובשלושים בעולם. עד עתה גייסה החברה 32.5 מיליון דולר. את מוצריה היא משווקת באמצעות הענקית מדטרוניק, שגם מושקעת בה בסכום לא גדול.

"עם אודין יש לנו שיתוף פעולה מיוחד", אומרת יהודית גל, מנכ"ל מדטרוניק ישראל, "והיא החברה היחידה בארץ שאנו משתתפים במימון פיתוח המוצר שלה. מדטרוניק משווקת את המערכת של אודין בכל העולם, ויחד איתה משווקות מערכות ניווט העושות שימוש במערכת ההדמיה הניידת ומנצלות את המידע החיוני שמתקבל בדרכים נוספות, תוך כדי הניתוח".

עשרה אחוז מן המחזור השנתי של מדטרוניק, המקיף 1.1 מיליארד דולר, מוקדשים למו"פ, בעיקר בתחום טכנולוגיות רפואיות מושתלות. לא כולן מיועדות לשימוש בחדר הניתוח דווקא. כך, גל מספרת על נוירוסטימולטור, מוצר המיועד לטיפול בחולי פרקינסון והפרעות תנועה. במוחם של חולים אלה מושתלות שתי אלקטרודות דקיקות המזהות את רעידות הפרקינסון, ופולטות כתשובה פולסים חשמלים המייצבים את החולה. "אחד היתרונות של המוצר", אומרת גל, "הוא שהתוצאות ניכרות מייד עם ביצוע ההשתלה וניתנות לבדיקה כבר במהלך הניתוח שבו מושתל המכשיר. ההשתלה בעצם משיבה לחולים את איכות החיים. הטיפול כלול בסל הבריאות כבר למעלה מחצי שנה". 

ימין, שמאל ומה שביניהם
בחברת I-MED הצעירה ניגשים לאותן בעיות שאיתן מתמודדת אודין, אבל מזווית מעט שונה. לוי וינר, דירקטור ב-I-med, מסביר כי הקושי לזהות בזמן אמת את הרקמה הנגועה במוח, הוא אותה בעיה שבעטיה נהגו רופאים בעבר לכרות שד שלם, גם אם הגידול הסרטני היה רק באזור קטנטן שלו.
הפתרון של I-med הוא מיקרוסקופ שמקרין תמונת "לפני" של המוח לעין אחת של המנתח, ומשדר תמונה "מעודכנת" אל העין השנייה. כך נוצרת סופר-פוזיציה בין שני האימאג'ים, היוצרת רושם של תמונה אחת. החפיפה בין תמונות ה"לפני" וה"במשך" מאפשרת למנתח לראות בדיוק כמה מן הנגע המקורי עליו עוד להסיר. היכולת הזו, אומר וינר, מאפשרת עבודה נוחה ובטוחה יותר ומקצרת את זמן הניתוח, אומר וינר, כיוון שאין צורך להמתין בכל פעם לתוצאות הסי.טי.
I-Med קיבלה השקעה אסטרטגית מגורם אמריקני, וכן נמצאת בקשר עם ענקית העדשות Zeiss , השולטת ב-55% מהמיקרוסקופים לחדרי ניתוח. זו מממנת עבור החברה את עלויות הניסויים, המתבצעים היום באוניברסיטת היינריך היינה שבדיסלדורף.
יזם I-Med, שקמה ב-2003, הוא ד"ר אלכס ביילין. החברה מסיימת בימים אלה את תקופת הישיבה שלה בחממת יוזמות העמק, ושואפת לגייס כמיליון דולר. כיוון שהמכשיר שפיתחו מוגדר "מכשיר תומך החלטה", אומר וינר, זה עשוי להקל בתהליכי הרגולציה וקבלת האישורים. "יותר מכך, הטכנולוגיה שלנו יכולה להיות שימושית גם בניתוחי מעקפים בלב או בניתוחים להסרת גידולים סרטניים".

51 דברים קטנים

1. לצאת לקניות עם סל קניות או שקית בד, במקום לצבור שקיות ניילון.
 
2. אם כבר צוברים שקיות ניילון – להשתמש בהן לאיסוף הזבל (ולרוקן לעתים קרובות יותר), במקום לרכוש שקיות זבל מיוחדות.
 
3. בנהיגה, לבחור תמיד בדרך המהירה והארוכה יותר, על פני הדרך הקצרה יותר שמלאה בצמתים ורמזורים. נהיגה כזו יעילה יותר מבחינת צריכת הדלק.
 
4. להפחית את כמות הרעש שמפיק מזגן מיושן, על ידי החלפת המנוע ושימוש בכנף משופרת.
 
5. בנסיעה בתוך העיר למרחקים קצרים – להעדיף אופניים. על פי מדידות, נסיעה באופניים למרחקים בינוניים בתוך תל-אביב גוזלת מחצית מהזמן של נסיעה במכונית.
 
6. לתת לילדים נייר משומש כחומר יצירה בעיסת נייר. אם אין ילדים בגיל המתאים ויש כמויות נייר גדולות – לתרום לגן או מתנ"ס סמוך.
 
7. לאסוף את המים שיוצאים מהמזגן ולעשות בהם שימוש חוזר בהשקיית העציצים.
 
8. להקפיד על החזרת בקבוקים תמורת פיקדון. במסגרת חוק הפיקדון, כל מיכל משקה (מפלסטיק, זכוכית ומתכת, למעט מוצרי חלב) שקיבולתו בין 100 מ"ל ל- 1.5 ליטר (לא כולל) מחויב בפיקדון בסכום של 25 אגורות.
 
9. בתכנון בית, להקפיד שהחדרים הנמצאים בשימוש רב יפנו דרומה ומזרחה (חוסך חשמל וחימום), וחדרי השירותים והמקלחות יפנו צפונה (מאפשר אוורור).
 
10. בבניית בית, להשתמש בחומרי בנייה ממוחזרים (כמו עץ, רעפים או אבנים) שפורקו מבית אחר.
 
11. להשתמש בשני שליש מהכמות הרגילה של אבקת הכביסה, נוזל הכלים ונוזל שטיפת הרצפה. אלא אם מדובר בלכלוך חריג, המינון המופחת יעיל באותה מידה.


12.
לא לשפוך שמן שנותר מהבישול ישירות לכיור – לספוג במגבת נייר או לשפוך לתוך שקית אטומה, ולזרוק לפח.
 
13. להימנע מהעמסת יתר על המכונית – מטען חורג גורם לאימוץ רב של המנוע, פליטה מוגברת של מזהמים וצריכת דלק רבה.
 
14. לבעלי סירות או יאכטות – לבדוק בתדירות גבוהה את מצב הצנרת ולהחליף צינורות ישנים, לשמור על שיפוליים נקיים ויבשים תמיד, להקפיד ששמנים לא יישפכו למים.
 
15. לסגור את הברז בזמן שמצחצחים שיניים, כשמסתבנים במקלחת וכשמסבנים כלים.
 
16. להקפיד להחרים חברות מסחריות שגורמות לזיהום הסביבה.
 
17. לכבות את האור כשיוצאים מהחדר.
 
18. לעבור לשימוש בביו-דיזל – סולר ביולוגי המיוצר משמנים צמחיים ומן החי, הפולט כמות נמוכה יחסית של מזהמים.
 
19. להשתמש בטפטפות להשקיית הגינה, ולא להשקות בשעות הצהריים החמות, אז מתאדים המים, אלא בערב או מוקדם בבוקר.
 
20. להתקין מערכת למיחזור מים אפורים (מי כיורים, מקלחות וכביסה) למילוי הניאגרה או להשקיה של עצים, שיחים וצמחי נוי. מיחזור כזה יכול לחסוך עד 50% מצריכת המים הביתית.
 
21. להעדיף ולעודד צריכת מזון אורגני שלא עבר ריסוס והדברה.
 
22. לוותר שימוש בחומרי הדברה להרחקת יתושים לטובת דרכים לא רעילות (התקנת כילה, הפעלת מאוורר תקרה, "מנורה כחולה", שימוש בשמן ציטרונלה).
 
23. להעדיף מגורים בקרבה למקום העבודה, כדי לחסוך בדלק לנסיעות יומיומיות.
 
24. להעדיף חומרי ניקוי ידידותיים לסביבה (מפירמות כמו Tidy ,Ecover או "סביבה יפה") על פני אקונומיקה, אבקת כביסה או סבון כלים "רגילים".
 
25. להתקין מתקן חיסכון (מדיח דו-כמותי) על הברז ובאסלה.
 
26. להעדיף צבעים, דבקים וחומרי בידוד ידידותיים לסביבה, שאינם פולטים חומרים רעילים.
 
27. להתקין בגינה מערכת לתאורת חוץ סולארית או פאנלים סולאריים לקליטת קרני השמש.
 
28. להתקין בבית מתקן לטיהור מים במקום קניית בקבוקי מים מינרליים (חיסכון בצריכת פלסטיק).
 
29. להתקין דוד שמש (או לדרוש מבעל הדירה השכורה שיתקין דוד כזה).
 
30. להעדיף נסיעה משותפת ברכב אחד תוך חלוקה בהוצאות. 
 
31. לקחת את הילדים לסדנאות אקולוגיות של מחקר ויצירה.
 
32. להעדיף בגינה צמחייה חסכונית במים – במקום דשא רגיל, הצורך כמויות גדולות של מי השקיה, אפשר לשתול צמחים בעלי תכונות דומות של כיסוי קרקע, כמו דיכונדרה זוחלת או פרנקניה לויס.
 
33. במקום לזרוק – להעביר הלאה (לצדקה או לחנויות יד שנייה) בגדים, ספרים, כלי בית וצעצועים שפג תוקפם.
 
34. סודה לשתייה, חומץ ולימון, הוכחו במחקרים כחומרי ניקוי יעילים לא פחות מהחומרים התעשייתיים.
 
35. להפצת ניחוח טוב בבית או בשירותים – להדליק נר ריחני למספר שניות ולכבות, או להשתמש בבושם (זול…) במקום לרסס בספריי הרגיל. 
 
36. להתקין תריסים חיצוניים שימנעו חדירת קרינת שמש ישירה לבית ויחסכו בעוצמת המזגן.
 
37. להקפיד על ניקיון המיקרוגל הביתי. הצטברות של אוכל או רטבים על הדפנות או במערכת נעילת הדלת עלולה לגרום לזליגת קרינה.
 
38. לעשות שימוש חוזר בנייר שכתוב רק על צדו האחד.
 
39. לערוך מקלחות משותפות לשניים או יותר מבני הבית.
 
40. למצוא את הדרך הטובה ביותר להיפטר ממלאי גדול של פסולת שהצטבר אצלכם. באתר משרד איכות הסביבה יש רשימת מפעלים הממחזרים או אוספים פסולת למיחזור (בין היתר: גזם, מתכות שונות, סוללות, נייר, פלסטיק, קלקר ושמן מאכל משומש).
 
41. בבניית בית, כדאי להעדיף גג בצבע לבן, שיקלוט מינימום של קרינת שמש, או "גג ירוק" – גג מכוסה צמחייה, המפחית את התחממות התקרה, משפר את הבידוד התרמי והאקוסטי וכן פועל כ"ריאה ירוקה" לכל דבר.
 
42. לדלל במים את הסבון הנוזלי המוכן לרחיצת ידיים או גוף – גם יחס מים-סבון של 1:4 הוא אפקטיבי.
 
43. בטיפול בעור התינוק, להשתמש בצמר גפן ספוג במים פושרים במקום במגבונים לחים, שאינם מתכלים וספוגים בכימיקלים.
 
44. להצטרף לשירות האיסוף של מיכלי משקה תמורת פיקדון, שמרכז תאגיד המיחזור אל"ה.
 
45. להקפיד על חיפוי הקרקע בגינה, מה שיכול להביא לחיסכון של עד 50% בכמות מי ההשקיה.
 
46. לבעלי גינה: לצבור את הפסולת האורגנית מהמטבח בתוך בור קומפוסט שישמש לדשן.
 
47. להסיר כתמים מבגדים לבנים באמצעות ייבוש בשמש (יעיל לא פחות מאקונומיקה).
 
48. לרכוש צמיגים רדיאליים, המפחיתים את צריכת הדלק של המכונית.
 
49. להעדיף מוצרי נייר ממוחזר, ובכלל זה נייר טואלט מתוצרת ממוחזרת (מפירמות כמו "שמורת טבע" או "היער הירוק").
 
50. למצוא שימושים יצירתיים לאריזות: מקופסאות פלסטיק או פח אפשר להכין כלי לעטים, לאחסן ברגים או אביזרי מטבח קטנים, להכין רעשנים לילדים וכדומה. בקבוקי יין
נאים יכולים להפוך לכלי אחסון לשמן וחומץ. ניירות עטיפה של מתנות יכולים לשמש כנייר ארונות או כעטיפה למתנות תוצרת בית (עוגיות, ריבות וכדומה). דיסקים ישנים אפשר להפוך למובייל לילדים, לשלט לדלת של בני הנוער, לתחתיות לכוסות, לשעונים (בתוספת מנגנון קנוי) ועוד.
 
51. להציץ ב"דפים ירוקים" המרכז אינדקס של עסקים ושירותים בתחומי טכנולוגיות הסביבה. 
 
 (פורסם בגיליון ינואר של המגזין "עושים חשבון" ומובא באדיבות המו"ל).

מי לקח את התמונה שלך?

בגיליון ספטמבר של Forbes ישראל התפרסם פרוייקט Egang השנתי, המציג חברות אינטרנט מבטיחות – גם המקור האמריקני, שעדיין לא עלה לרשת באתר Forbes, וגם הגרסה הישראלית, אותה כתבה החתומה מעלה.
הנה הסיפור של אחת המשתתפות בגרסה המקומית -חברת PicScout (לבד ממנה, משתתפות בפרוייקט גם
BeInSync, DoubleFusion ו-MusicGenome).

חברתו של אייל גורה, שעבדה בבנק תמונות מקוון, אחראית בעצם לרעיון שעומד מאחורי PicScout. לפני כשנתיים וחצי, גורה גילה שחברתו והקולגות שלה מבזבזים שעות וימים, בהוראות הממונים עליהם, על חיפוש ידני באינטרנט, שמטרתו למצוא מי משתמש בתמונות של הבנק ללא רשות וללא תשלום. על התמונות שהצליחו למצוא ולזהות, תבע הבנק מחדש את זכויות היוצרים, ו"בסופו של דבר גבו הרבה כסף ככה". כך אותר צורך השוק – סריקה מהירה של אלפים רבים של תמונות, והשוואתן למקור המוגן בזכויות יוצרים.

גורה ואופיר גוטלזון, שהכירו בפרוייקט יזמות של המרכז הבינתחומי בהרצליה, החליטו לנסות למחשב את אופן חיפוש ואיתור התמונות. "התחלנו להרכיב מערכת מכל מיני פיסות טכנולוגיה של זיהוי תמונה (Image Recognition), שחלק פיתחנו וחלק היו קיימות כבר. יצרנו מערכת שסורקת את האינטרנט, שמשווה כל תמונה שהיא מוצאת לדאטה-בייס של הלקוחות". השימוש המקורי של הטכנולוגיה הזו, אגב, הוא זיהוי פנים של חשודים בשדה תעופה.

"לאדם יש זיכרון גדול מאוד לתמונות", אומר גורה. "הוא מקדים את המחשב בהרבה, אבל הרי מדובר במיליוני תמונות ולאורך זמן אי אשפר לעשות את זה". במפתיע, הזיהוי מתגבר גם על מגבלות טכניות ועל ניסיונות טשטוש. גם אם ה"גנב" חתך את התמונה ושינה בה את הצבעים, עדיין ניתן למצוא שיוך. בעיקרון, מסביר גורה, "לכל תמונה יש טביעת אצבע, סט של נקודות שמייחד אותה מתמונות אחרות. גם אם תהפכי, תכווצי ותחתכי יישארו מספיק נקודות כאלה. ולכן המערכת לא מסתכלת על הצבע אלא על הנקודות. אפילו בתמונה שכולה שמיים חלקים כחולים וציפור אחת, אם תגזרי את רוב התמונה עדיין יהיה זיהוי. 90 אחוז מהדברים שאנשים יעשו לתמונה, המערכת שלנו תופסת בסבירות של 90 אחוז".

ללקוחות הפוטנציאליים של פיק-סקאוט, הלא הם בנקי התמונות למיניהם, יש מחזור עסקים של 2 מיליארד דולר בשנה. אלה חברות ה-Stock Photography, שרוכשות תמונות באיכות טובה מצלמים מקצועיים ומשווקות אותן לצורכי פרסום, שילוט, אילוסטרציה לכתבות בעיתונים וכולי. מכירות של תמונות דרך האינטרנט מהוות שבעה עד עשרה אחוזים מאותם 2 מיליארד.
התעשייה הזו עוברת הרבה קונסולידציה בשנים האחרונות, מציין גורה, כאשר שתי השליטות בה הן Getty Images (שקנו את Image Bank המפורסמת), ו-Corbis המצויה בבעלות לא אחר מאשר ביל גייטס. "כשגייטס הקים את הבית החכם שלו", מספר גורה, "היה לו חזון שיהיו תמונות מתחלפות על כל הקירות. לא היתה אז טכנולוגיה מתאימה לזה, אז הוא הקים את קורביס כסטארט-אפ". קורביס רכשה 60 מיליון תמונות שונות (אותן היא מעבירה זעיר זעיר לפורמט דיגיטלי). היום יש לה שלושה מיליון תמונות דיגיטליות, למכירה באינטרנט.

צריך רק להסביר להם יפה
האומנם יש תופעה של "גניבת" תמונות באינטרנט? מסתבר שכן. גורה מפתיע במימצאים שלו: "על כל תמונה חוקית שאנחנו מוצאים, מוצאים תשע שהן לא חוקיות. וכל זה, כשאנחנו מחפשים רק באתרים מסחריים, לא באתרים פרטיים של אדם אחד. התחלנו לתת את השירות בארץ, יש לנו פה לקוח בטא, וחשבנו בהתחלה שאלה רק ישראלים שגונבים תמונות, אבל זה לא כך. אותה סטטיסטיקה חוזרת גם באירופה ובארה"ב".

התמונות הללו עולות מאות דולרים לתמונה, ועם זאת לאף אחד אין הערכה מה היקף תעשיית ההשאלות. "אנחנו כנראה הראשונים שנדע", מחייך גורה, כיוון שפיק-סקאוט היא הראשונה שמציעה שירות כזה של ניטור תמונות (מעבר לטכנולוגיות שונות שמיועדות להקשות או למנוע הורדה בלתי מורשית). אולי לכן, הלקוחות שלה היום מהווים כ-75% מהחברות שקיימות בתעשייה במונחי מכירות. ביניהן נמצאות Getty הענקית, Zefa (שנקנתה לאחרונה ע"י קורביס), Photonica (שנרכשה לאחרונה על ידי גטי) ועוד. לכל הלקוחות יחד כארבעה מיליון תמונות במאגרים השונים.

איך זה בעצם עובד? ובכן, אנשים וגופים שונים מוצאים תמונה שנחוצה להם בבנקי התמונות המקוונים. הם מחליטים לא לקנות אותה אלא "לשאול", כלשונו הסרקסטית של גורה; אם יש סימן מים שמגן עליה מהצגה בלתי מורשית, לעתים הם יודעים איך להוריד אותו. לפעמים מדובר ב"שאילה" תמימה – במקרה שהתמונה נרכשה כחוק שנה או שנתיים לפני כן, אבל הרוכש שכח לחדש את רשיון השימוש בה. כאשר פיק-סקאוט מגלה ברשת תמונה ששייכת לבנק התמונות, היא שולחת דיווח מפורט ללקוח הרלוונטי ובו כל הפרטים, באפליקציה המאפשרת לנהל ולעקוב אחר השימוש בתמונות ברחבי האינטרנט. גורה אומר שפחות מחמישה אחוזים ממקרי גניבת זכויות היוצרים מסתיימים בתביעות – הרוב נסגר כשהלקוח מתקשר לגוף העבריין, "מסביר לו יפה", ושולח לו חשבונית. מתוך הסכומים הנגבים לאחר מעשה, בפשרות או במשפטים, מקבלת פיק-סקאוט תמלוגים בשיעור שגורה לא מגלה.

"אנחנו מקבלים אחוז נכבד מהסכום. המודל, שהוא קבלת הכנסות לפי אחוזי הצלחה, הוא קצת חריג, אבל זה מאוד היה חשוב לנו לחדירת שוק. וזה משתלם. אנחנו יוצרים הכנסות שוטפות של הרבה מיליוני דולרים לתעשייה בשנה, ומקבלים מזה את האחוזים שלנו".

פיק-סקאוט אכן מתפרנסת יפה – לאחר גיוס מצומצם ("כמה מאות אלפי דולרים") שערכה החברה בקרב משקיעים פרטיים, החברה הגיעה לאיזון כבר בשנת הפעילות השנייה, ואת שנת 2005 תסיים ברווחיות. בין המשקיעים, אגב, נמצאים לני רקנאטי ואיש העסקים מוטי גורה, אביו של אייל.

נותנים בהם סימנים
הפעילות של ניטור תמונות ברשת מהווה בעצם רק זרוע אחת בתוך המודל העסקי �
�ל החברה. שאיפה אחרת שלה היא ניטור תמונות המתפרסמות לא באינטרנט אלא במגזיני נייר, מה שאמור להתאפשר דרך שיתוף הפעולה עם IMS הקנדית – חברה שעיסוקה בסריקת מגזיני נייר והעלאתם לרשת. "המטרה היא שיהיו לנו יכולות ניטור בכל המדיות, ושנעבוד על פי הדאטה בייס של כל החברות בעלות זכויות היוצרים.

אמצעי הכנסה נוסף הוא הצעת השירות לא לבנקי תמונות אלא לצלמים פרטיים המחזיקים אתר ברשת, וקשה להם לעקוב אחר גניבות תמונות. "זה מוצר שהוא בעצם סחר אלקטרוני – הצלם משלם בכרטיס אשראי תמורת דו"חות שאנחנו מספקים. עם הסוכנויות הגדולות זה הרבה יותר מוטה שירות, כולל פגישות הדדיות וקשרים אישיים".
פיק-סקאוט גם מתווכת ומספקת את השירות המשפטי עבור אותם צלמים פרטיים ו/או סוכנויות צילום קטנות, במקרה שהם נתקלים בהפרת זכויות יוצרים. הסוכנות הקטנה מעבירה להם מחצית מהתגמולים שמתקבלים, ובתמורה "הם יודעים שהכל מטופל, לא צריכים לעשות כלום".

פעילות נוספת מתקיימת במסגרת פרוייקט שאושר בתחילת השנה, במימון קרן בירד, וכוללת שיתוף פעולה עם DigiMarc, החברה שהמציאה את "סימן המים" המוטבע בתמונות נגד גניבה. פיק-סקאוט מפתחת איתם מוצר להגנה כפולה, שיכלול את הטכנולוגיה שלה בצירוף סימן מים, וייועד לארגונים שרוצים לתפוס שימושים לא חוקיים במותג שלהם (Brand protection), בלוגו או בתמונות מוצרים.

יישום נוסף של הטכנולוגיה הוא שירות clearance. "הרבה הפרות זכויות יוצרים נובעות בעצם מטעויות. יש הרבה נציגי חברות שקנו תמונה, שינו אותה ואחרי שנתיים רוצים להשתמש בה שוב אבל לא יודעים למי היא שייכת. השירות שאנחנו יכולים לספק כאן הוא לברר למי התמונה שייכת".

ההוצאות של פיק-סקאוט, לעומת זאת, כוללות דמי שכירות על משרד קטן, וחוות שרתים גדולה שעובדת יום ולילה בניטור והשוואה של מיליוני תמונות. פעילות בארה"ב הם לא חושבים להקים – הכל מתנהל מהרצליה. עקב כך, גורה טס הרבה על קו ישראל-ארה"ב, אבל נראה שזה לא מטריד אותו במיוחד.

האם לא יגייסו עוד? "עם הפעילויות האלה אנחנו מסתדרים יופי", מצהיר גורה. "יש כל מיני צרכים חדשים של לקוחות שאנחנו חושבים להיענות להם, שאי אפשר לפרט כרגע. בגדול אפשר לקרוא לזה תחום החיפוש".

פגיעת ראש

 

פוסט שהיה צריך לעלות מזמן. הכל בגללי.

1. דוב'לה מ"הבורגנים": כמה לא בוגר הוא המשקיע הישראלי. כולם אשמים תמיד חוץ ממנו. נותנים לו טיפ להשקעה בשיחה בבית קפה, והוא רץ להשקיע את כל חסכונות חייו. הוא אף פעם לא מצליח באמת – מקסימום שומר על השקעתו, מעין כרטיס לוטו נוסף חינם, כדי שיוכל להפסיד הלאה. וכשהוא נכשל, כולם חייבים להצטער בשבילו – הוא מאיים להתאבד, הוא דורש להכניס את בעלי החברה לכלא, הוא מתבכיין ומאשים את כל העולם, כאילו השקיע תחת השפעת היפנוזה. בקיצור, כל התנהלותו של המשקיע הישראלי, כולל ההוא שאיים לתלות את עצמו, עושה רושם של חסכים רגשיים קשים, שמשום מה שוק ההון אמור לפתור. כמעט מתחשק שרשות ני"ע תחקור את ד"ר חיים אביב על המימוש המוקדם של מניות פארמוס, ולו כדי לסתום פעם אחת ולתמיד את פיותיהם של כל הדוב'לה'אים האלה. קחו כבר אחריות על ההחלטות שלכם, נודניקים.

להמשיך לקרוא

הרס תאים והרס לאומי: ראיון עם פרופ' אהרון צ'חנובר

היום פורסם שהחוקרים הישראלים פרופ' אהרון צ'חנובר ופרופ' אברהם הרשקו זכו בפרס נובל לכימיה. אין הזדמנות טובה מזו להביא בשנית ראיון עם צ'חנובר שפורסם ביוני 2003 במוסף "כסף" של "גלובס". שימו לב לאכזבה שלו מהעובדה שלא זכה בפרס נובל בשנה שעברה. השנה הוא בטח מרחף על עננים. מזל טוב.

להמשיך לקרוא

אספן הבקטריות

 

קרייג ונטר, ההוא שהקים את חברת Celera והשיג את ממשלות כל העולם במרוץ למיפוי הגנום האנושי, פותח עכשיו בפרוייקט מגלומני חדש – הוא שואף לאסוף ולקטלג את הדנ"א של כל המיקרו-אורגניזמים על כדור הארץ שלנו. קראו הכל ב-Wired (כי אני נורא עסוקה, חביירים, ובקושי הספקתי לתרגם בשבילכם את כותרת המשנה של הכתבה הארוכה הזאת).

הודים ואפשרויות

 

ידעתם שבהודו יש שר לענייני ביוטכנולוגיה? שמו דהראם סינג, והוא הבטיח בכנס "ביו 2004" ההודי כי יפעל ליישום מדיניות חדשה בתחום הזה.

עד כאן – רעש יח"צני חביב. אבל מעבר לזה, הנושא התעורר חזק בהודו, וכעת מדברים שם על השאיפה להפוך למרכז אאוט-סורסינג בתחום הביוטק. יכול מאוד להיות שנצטרך לקחת את השאיפה הזו ברצינות, ולראיה – הצלחתו של האאוט-סורסינג ההודי בתחום ההיי-טק. בניגוד לישראל, שבונה את עצמה בתחום הזה על טכנולוגיות פורצות דרך ועל המצאות חדשות, ההודים מוכרים את כוח העבודה הזול של השכבה המשכילה. מעניין אם הפוטנציאל הזה ינוצל כראוי גם בעולם הדנ"א והמבחנות.

מהנעשה בביצה

 

חברת Viragen הודיעה היום כי היא משלבת כוחות וטכנולוגיות עם אוקספורד מדיקה הבריטית, למטרה אחת – ייצור חלבונים תרופתיים בתוך ביצי תרנגולות. המפתחים מנסים להגיע לזן תרנגולות שיישא גן האחראי לייצור חלבונים כאלו, ומסבירים שבתרנגולות הטכנולוגיה הזו יעילה הרבה יותר מייצור תרופות בתוך חלב עזים, למשל (שהיה הטרנד של 2001).

התרנגולות סובלות מן הקדמה הגנומית לא רק בחזית זו. במחקר שנעשה ב-2003 באוניברסיטת צפון קרוליינה, פותח זן תרנגולות מהונדסות גנטית, במטרה לעקוב ביתר דיוק אחר התפתחותם של עוברי תרנגולות. וכמובן, גנום ה-gallus gallus, האם הקדמונית של תרנגולת הבית, מופה במלואו במארס השנה.

 

השלישי כבר חוזר

"אני רוצה להודות לחברי הכנסת שנוכחים באולם, אופיר פינס, לאה נס ועבד אלמאלכ דהאמשה שיצא בזה הרגע. אני בטוחה שאחרים יבואו בהמשך".

(ח"כ מלי פולישוק-בלוך, יו"ר ועדת הכנסת למדע וטכנולוגיה, מתוך פרוטוקול הכנס לציון היום הלאומי למדע).

 

אגב, כל מי שיודע למה אתר הכנסת שולח לי התראות באימייל על דיוני הוועדה באיחור של חודשיים, אני עושה לו פורוורד על חשבוני.

%d בלוגרים אהבו את זה: