ארכיון קטגוריה: ימי מטילדה

ימי מטילדה: פרקים 36-37-38, הסוף

פרק 36

איש לא הרג את מטילדה, ועם זאת היא חוסלה בדם קר.

ביום הראשון של מותה הצטלמה בשטח האווירי של נמל התעופה בן גוריון, ליד כבש המטוס. הצילום, לצד צ'ארלס אי דויל המחייך, התפרסם בכל אמצעי התקשורת. מטי התמהה עומדת ליד דויל. שום נקודת מגע לא נוצרה ביניהם ושום קשר עין. איש לא שאל, מדוע פרסמו את תמונת הרגע שלפני העלייה למטוס, ולא תמונה שמראה את האנדרית יורדת מן המטוס בארץ היעד.

על כל פנים, התשובה לשאלה זו הייתה: האנדרית מעולם לא עלתה למטוס.

להמשיך לקרוא

ימי מטילדה: פרקים 33-34-35

פרק 33

רק כיוון שדוד אמנון ביקש ממנו, במבט רב משמעי, התנצל נהוראי ויצא מן הלימוזינה, לפקוח עין על דפנה. זמן ההמתנה הארוך במתחם כבר לא הטריד אותו אחרי השיחה עם צ'ארלס דויל. כפר סבא נראתה לו פתאום רחוקה כל כך, וסידני קרובה כל כך. גם הוא הופתע מן ההצעה המפתיעה לעבור לאוסטרליה, וסיכם בינו לבין עצמו שאין לו בעצם שום סיבה לסרב.

הגברתן ההוא, החבר של מטי, לא נראה באופק. לפחות זה.

אבל אז בישרה לו דפנה, כמנצחת, על החוזה שנחתם.

"טוב," אמר בשקט. "תגידי לי עכשיו, דרוויש, מישהו שלח אותך או שהכל על דעת עצמך?"

להמשיך לקרוא

ימי מטילדה: פרקים 30-31-32

פרק 30

הדלת נפתחה. בפתח עמד שוקו, במכנסיו בלבד. אפילו נהוראי התפעל מהטורסו המוצק של הגבר המבוגר.

"מה קרה?" שאל שוקו. מבטו היה קפוא.

"מאמי, מה קורה לנו? באתי להתפייס," אמרה מוכנית. הזר היה בידה אבל היא לא הושיטה אותו לנמען.

"עכשיו זה לא טוב," אמר שוקו. ואז שם לב לנהוראי העומד מעט מאחורי האישה. "מה זה פה, תרגיל עוקץ?"

"רק תגיד לנו שהיא בסדר," אמר נהוראי.

"שאול, על מה הוא מדבר?" חזרה האישה.

מטילדה הופיעה מאחורי כתפו של שוקו.

"נוא!"אמרה.

להמשיך לקרוא

ימי מטילדה – פרקים 27-28-29

פרק 27

אלקלעי נשלח להביא קצת אוכל לכולם מבית הקפה שממול, והם ישבו כעת על ספסלים מחוץ לגינת הנוי שבמתחם. נהוראי לא ידע מה לחשוב על כך שדפנה ופרופסור התמקמו על הספסל השני, מרחק עשרה מטרים. מצד אחד, ראה עצמו פטור מן הדין וחשבון שעמד להתרחש בין שני אלה, ומצד שני רצה להאזין לכל פרטיו ודקדוקיו. בינתיים רק הסתתר מאחורי משקפי השמש שלו והמתין.

ליד נהוראי ישבה אוולין בבגדי הנזירה שלה. כבר מזמן תהתה אם עליה ללכת משם, אבל הסוללות בשלט שלה הלכו ונגמרו. לא היה אפשר לטעון סולארית: השמש הלכה וירדה עכשיו, מסנוורת אותם מצד מערב. הסינוור אילץ את אוולין לפנות כמעט חזיתית אל נהוראי, שחבש משקפי שמש, והיא הייתה נבוכה מעט.

האם הניאנדרטלית בכלל תצא אליהם שוב? תהתה אוולין. היא הייתה מוקסמת מהאנושיות המתפרצת שנגלתה ממנה, בדקות הקצרות שבהן חזתה בה. דווקא מה ששמעה על האלימות שגילתה האנדרית גרם לאוולין לחשוב, איזו עוצמה תהיה לאנושיות הזו אם תוצק לכלי רוחני יותר. לא היה לה ספק שיש לקבל את האנדרים לחברת בני האדם. בראשה חלף שוב ושוב הציווי: מה שאלוהים הכשיר אתה לא תטמא.

להמשיך לקרוא

ימי מטילדה – פרקים 24-25-26

פרק 24

רצונם החופשי של האנדרים היה תמיד בגדר תעלומה עבור ההומו סאפיינס. אף על פי כן פסקה הוועדה הביואתית על מתן מעמד של אוטונומיה לאנדרים. הנאמנות למושג "הסכמה פאסיבית" הייתה העיקרון הראשון שעליו התחייבו לשמור החוקרים שלהם. בגלל צייתנותם היחסית של האנדרים, הנושא לא נבדק כמעט. ואילו בפעמים הנדירות שבהן אנדרי סירב למשהו, עמדו חוקריו חסרי אונים, מתלבטים עד איזה גבול הם אמורים לשכנע.

מסיבה זו לא יכול היה נהוראי להחליט עבור מטילדה לאן תלך. גם לא יכול היה להכחיש בפני עצמו שלמרות שמחת הפגישה בו, היא נראתה מרוצה מאוד לצד שוקו. כל הפצרותיו שתצטרף אליו לא עזרו.

מטי עמדה מול שני הפנים המוכרים לה – בין ילד הזהב שיצא תמיד בשלום מכל צרה, לבין הגבר המבוגר שמולו, שועל אשפתות שידע דבר או שניים על משא וממכר ממולח. נושאה הגלוי של המריבה, כסף, היה מושג שלא יכלה להכיר, ומי יודע אם חשה בנושא הסמוי שלה. ידה הייתה עדיין אחוזה בידו הגדולה והמרובעת של שוקו, ונהוראי ביקש להרפות את האחיזה הזו. אלא שבשוקו לא העז לגעת.

"יפה שאחרי חצי שעה אתה יודע מה היא רוצה", אמר נהוראי. "אני המטפל שלה."

"היא לא צריכה מטפל".

להמשיך לקרוא

ימי מטילדה – פרקים 21-22-23

 

פרק 21

הדקות חלפו והיה צורך לפעול במהירות. דפנה עמדה רגע על המדרכה המקיפה את המתחם, הביטה כה וכה, בחרה אקראית והחלה ללכת ימינה. היא חלפה על פני מתחם תל אדיר כולו, עברה את תחנת הדלק הקטנה, בה שכנה פעם מסעדת דגים, ונזכרה שהיא רעבה.

החום היה כעת מעט אחרי שיאו אבל עדיין יבש ומעיק, ודפנה לא שתתה ולא אכלה מאז ארוחת הבוקר שלה בשמורה. אבל היא לא יכלה להרשות לעצמה לאכול דבר כעת, ודאי לא לאחר שזיהתה מולה את פארק אדיר, לשעבר פארק החורשות.

לא היו הולכי רגל באזור, רק מכוניות ואוטובוסים של קו 3, ומעבר לכביש נפתח פתח רחב אל הפארק. אולי נמשכה האנדרית לירוק הקורץ לה משם? חשבה. היא חצתה את הכביש והחלה לעלות בשביל אל הפארק. העלייה בשביל הלבן היצוק בטון הייתה מתונה אבל קשה לה, וכשהגיעה אל הספסלים שליד מתקני המשחק נאלצה לשבת לנוח.

בפעם היחידה שביקרה בפארק הזה, לפני כשלוש שנים, נחגג שם יום הולדת לאחיינה הבכור. כעת ישבה, מיובשת, והביטה בשתי הדמויות היחידות בגינה: פעוטה אחת עם המטפלת שלה. אולי תשאל אותן אם ראו את מטילדה? אבל הן נראו שלוות מדי לגבי מי שזה עתה ראו אנדרית מסתובבת חופשי. ומלבד זאת, לא היה בדפנה די כוח לקום.

להמשיך לקרוא

ימי מטילדה – פרקים 18-19-20

פרק 18

זינגר חייך לעצמו. הסיוט נגמר, המשבר נפתר. כשהאוסטרלים יגיעו, גם אם באיחור קל, ידאג שייקחו אותם לשתות יין באחד היקבים בסביבה והם יחכו יחד עד שהאנדרית תוחזר. תירוץ כלשהו כבר ימצא. אמנם לבו לא היה שקט לגבי הטלתה של משימת ההחזרה על נהוראי ואלקלעי, אבל קצת פיקוח הדוק עליהם, קצת פעולה זריזה וזהירה, ולא יישאר כתם וזיכרון מהסיפור של היום הארור הזה.

אבל משום מה, שוקו היה חייב לסיים את השיחה שלו עם זינגר במשפט שהטיל בה כתם קטן וחדש. בניגוד לזינגר, שאחרי הסיגריה שלו היה אפוף שיכרון ניקוטין ומעט מוגבל מנטלית, שוקו חש בשעה האחרונה כאילו שאף וינק מלשד העולם כולו. אי לכך ידע לטוות, אילו נצטרך, שלל משפטים מושלמים תחבירית ומורכבים רעיונית. במצבו כעת היווה שוקו פאר הומו סאפיינסי של קוגניציה. כרגע יצר דווקא משפט שגרתי המביע רעיון פשוט:

"רק תזמין אותי לארוחה," אמר.

להמשיך לקרוא

ימי מטילדה – פרקים 15-16-17

פרק 15

מהבריכה על הגג יכלו דיירי מתחום תל אדיר לראות את הים ואת הערים הגובלות בתל אביב ממזרחה ומדרומה. כמו כן זכו לחזות, מצד מערב, בבית מסחר זעיר, מבנה אבן העשוי טלאי על טלאי, ושורת שלטי עץ מובילה אליו, למניעת טעויות בדרך.

בעלי המוסכים ותחנות השירות הטכניות ששכנו כאן בעבר פונו בתהליך שארך חודשים ושנים, עם פיצוי הגון. העסק היחיד שנותר בקצה המתחם, היכן שהרחוב נקרא פעם רחוב היתד, היה בית המסחר של שוקו להפצת בסיסי פלדה למכונות כביסה.

הבסיסים היו נחוצים להומו סאפיינס, אותו מין חובב נוחות, כדי שמכונות הכביסה שלו לא ירקדו במקצב הסחיטה של 600 סיבובים לדקה ויפצעו את רצפות הקרמיקה בחדרי האמבטיה הנחמדים שלו. בית המסחר היה מטויח בלבן מלוכלך, חלונותיו קטנים ומסורגים, וגגו עשוי פח גלי. על שלושת השלטים המאולתרים שהובילו אליו נאמר "לשוקו", "לקורנפלד" ו"בסיסים מ. כביסה".

עיניו של שוקו היו טובות למראה, פניו מאורכות, שערו כסוף והוא תמיד מסופר היטב. עם כל חמישים וארבע שנותיו עדיין היה תמיר ומוצק. לו נולד במקום ותקופה אחרים אולי היה נעשה כוכב קולנוע איטלקי. אבל שוקו לא שאף לתהילה דווקא, ואת נתוניו המרשימים עטף בבגדי עבודה כחולים ישנים, מרובבי אבק ופתיתי קלקר, שמיעט להחליף ולכבס. הוא עשה רושם מרוצה מאוד בממלכת הריבועים הלבנים שלו.

להמשיך לקרוא

ימי מטילדה: פרקים 12-13-14

פרק 12

"ברור, אל תדאג", אמר נהוראי, "אמרתי להם שהיא חטפה אותה".

הוא זכר שדם סמיך ממים, ועל כל פנים דם אנושי סמיך מדם ניאנדרטלי. לא הייתה לו כל כוונה להיות זה שמזכיר את שמו של מרום בפרשה הזו – רק חסר שיחשבו שזה היה רעיון של מרום להבריח את מטילדה מהשמורה. לכן, כעת, כשהתקשר למרום מהמשרד הקטן בשמורה, ידע שפעל נכון כשלא גילה לזינגר ואלקלעי – צמד חמד נהיו שני אלה – שהיעד של דפנה ומטי הוא בית דודו. במקום זאת ביקש ממרום לוודא שהשתיים יזדרזו ויחזרו לשמורה בהקדם, ואם אפשר גם להוציא לדפנה את השטויות מהראש, בכל סדר אפשרי של פעולות אלה.

מרום, בבגדי הבית הדהויים שלו, החמיר את טון הדיבור שלו בטלפון. "אתה לא זהיר מספיק, ילד", אמר לנהוראי. "אבל טוב שתשתפשף קצת, לא יזיק לך. גם דפנה חרגה מתחום אחריותה בצורה מתמיהה, אבל את זה אבהיר לה כשתגיע".

נהוראי לא האמין מעולם שדפנה דרוויש מסוגלת למעשים קיצוניים. למעשה, ההימלטות שלה היום, בנסיעה הבלתי חוקית עם מטי, הייתה הדבר הכי מסוכן שראה אותה עושה מאז שביקשה ממנו פעם, בארוחת צהריים, להוסיף צ'ילי למנה שלה. ובכל זאת, חשב, הזהירות המופלגת נפגמה, סוף סוף יצא ממנה דבר מודחק. אין ספק שהיא תצטרך לשלם על השטות שעשתה.

להמשיך לקרוא

ימי מטילדה: פרקים 9-10-11

פרק 9

עד שדפנה פתחה בעייפות חלון כדי סדק, נהוראי עמד כבר ליד הרכב שלה וצרור בידו: "הייתה כבר רעבה כל כך? הנה באתי".

"לא בדיוק."

"הון!" אמרה מטילדה.

"אז לאן זה?"

"בסך הכל קופצת רגע למרום להתייעץ".

"בסך הכל?! עם המותק שלנו ככה?"

"זה רק לשעה", אמרה דפנה. "אני צריכה חוות דעת של פרופסור מרום".

"על מה?"

"שעדיף לה להישאר פה."

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: