ארכיון קטגוריה: פטל

יצא לאור: "ג'ונסון 38", נובלת נכלולי נדל"ן

זה ספרי החמישי וכבר חשבתי שלא אתרגש. אז חשבתי.

ציטוט מגב הספר: "גיבורת הנובלה, משוררת אידיאליסטית ומתבודדת, נסחפת לשני מאבקים מקבילים שהולכים ומסתבכים זה בזה: מצד אחד פרשיית נדל"ן הכרוכה בניסיון לשפץ את הבניין שהיא גרה בו, על מערבולת התככים והבריתות ובריתות-הנגד של דייריו. מצד שני מלחמת עולם ספרותית, חשאית ברובה אך טעונה ביצרים עזים, בינה לבין אחת משכנותיה, מנחת סדנאות כתיבה פופולרית."

תודה לאלי הירש היקר, שערך ואיפשר לסיפור הזה להבשיל ולהשתבח. ותודה לקוראת הראשונה לידור ברזיק-פרידלנד, על הרוח הגבית והעיניים הטובות.

הספר כבר מוצע במכירה מוקדמת כולל משלוח הביתה, כאן. 

עדכון: וגם עלה בחנות הדיגיטלית "עברית". 

אתם מוזמנים להזמינו כבר כעת. בעשותכם כך תתמכו בספרות עצמאית, בתקוות אורבניות, בבריתות בין שכנים ובאינטריגות השירה העברית לדורותיהן 🙂 איזה כייף שהוא כבר פה, הספר הזה.

יצא לאור: "זיכרונות מבית החרושת לבגדי ים", שולמית אפפל

מבשרת בשמחה על צאת ספר שיריה השמיני של שולמית אפפל, בהוצאת פטל: "זיכרונות מבית החרושת לבגדי ים".

במקום להכביר מלים אעתיק הנה חלק מההודעה לעיתונות:

הספר מכיל שירים ושירים בפרוזה, והוא מהווה השלמה לטרילוגיה שיצרה אפפל לאחר עשרים שנות שתיקה יצירתית. קדמו לו שני הספרים "פחות מאמת אין טעם לכתוב" (2012) ו"תדמייני שאת כוכבת" (2017) – שניהם התקבלו בחום וזכו לשבחי המבקרים והקוראים.

בספר החדש מזדככת כתיבתה של אפפל ומעמיקה ביתר שאת. הגירה גיאוגרפית וגלות רגשית, כתיבה וגעגוע, מפגשים משני חיים – עבר והווה מצטלבים בספר בפואטיקה עזה וצורבת.

"זיכרונות מבית החרושת לבגדי ים" יימצא בקרוב ברשתות הספרים ובחנויות העצמאיות ברחבי הארץ, בגרסה דיגיטלית בחנות "עברית", וכן יוצע ברכישה ישירה. למשל כאן, או בפנייה לשולמית אפפל עצמה.

כאן אפשר להיזכר בספרה הקודם, "תדמייני שאת כוכבת", עליו זכתה בפרס קק"ל ע"ש גולדברג. 

בשעה טובה!

פטל 2 "אסור" לקריאה חופשית + עדכון שבוע הספר 2019

לקראת שבוע הספר 2019 עולה אסופת פטל 2 "אסור" לאינטרנט לקריאה חופשית. כן, מתנה!

זה אחד הגיליונות המרתקים והעשירים של פטל, שעליו כתבה המבקרת תלמה אדמון "מרגש, עמוס כוכבים ומעורר השראה", וגם "מעודד להיווכח שהעברית כאן היא כלי עשיר ונינוח, נטול פחד מפני דעת קהל". כאן ניתן לקרוא את הביקורת המהללת של אדמון, שכוללת גם ממואר שכתבה בהשראת הגיליון.

 

 

בין היתר תמצאו באסופה הזו:

סיפור של הסופר, המחזאי והבמאי המנוח יוסף מונדי, ממואר שנותר רענן וממזרי גם היום.

הדפסה מחודשת לסיפורו הראשון של התסריטאי חגי לוי – שנכתב ב-1985, במסגרת סדנת כתיבה של דוד גרוסמן.

דברים שכתב יונתן הירשפלד לזכר ההיסטוריון בעז נוימן ז"ל.

ממואר שרשמתי מפיו של המוזיקאי שלמה בר, המדבר על הלחנה בתוך כללים דתיים ומוזיקליים.

טקסט וידויי שובר לב של טלי לטוביצקי היקרה (שנפטרה מאז) על ההתמודדות עם מחלתה.

ועוד שפעת ממוארים יפהפיים, כל אחד בקולו ובסגנונו:

שולמית אפפל על וידויים אישיים בגינת משחקים, שרי שביט על מפגש אינטימי עם חבר ילדות, יוסי קליין על ציור דמויות ברכבת התחתית בניו יורק,  בלה שייר על ילדה המגלה בעצמה פגם מטריד, לי ממן על איסורי ילדות המקרינים אל הבגרות, יגאל סרנה על התנסויות מיניות מוקדמות, יהודה גזבר על מפגש דתי-חילוני המתחיל במכבסה, גלית דהן קרליבך על תכנית פריצה של ילדים לכלא עכו, דוד מרחב על חברות עם משורר חרדי, אביבית משמרי על תככים בבית מלון באירופה, שמעון מרמלשטיין על סב העושה נפלאות, ויוני רז פורטוגלי על שכן תמהוני בבית משותף.

הגיליון הזה, שיצא באביב 2016, כבר לא זמין בחנויות הנייר. כאן תוכלו לקרוא / להוריד אותו כקובץ פי.די.אף.

 

ואם כבר נתכנסנו:

השנה לא יוצב דוכן "פטל" בכיכר רבין, מסיבות שקשורות לעומס. עם זאת, אסופות "פטל" צפויות להימכר ביריד הספרים העצמאי (והמבורך) בטבעון – בין התאריכים 16-20 ביוני. פרטים נוספים כאן.

חג שמח וקריאה נעימה!

פטל 7 יצא לאור – "גברים" (פוסט מתעדכן בביקורות והמלצות)

סקירות והמלצות על האסופה (מתעדכן):

"אסופה מרתקת.. מפה חכמה ונועזת של הגבריות הישראלית לאורך השנים, מעשרות נקודות מבט" – ביקורת והמלצה חמה של אלעד בר-נוי ב"בלייזר", מאי 2019.

"טקסטים מדהימים ביופיים… קריאתם חושפת כאב, עוצמה והתמודדות עם הסטיגמה הגברית" – בלוגרית הספרים עדי דקל בהמלצה חמה.

"נקמתו העלובה של זכר הביתא" – ראיון אתי בתכנית "מה שכרוך" של "כאן" (עם מיה סלע ויובל אביבי). מתחיל מדקה 13:10.

המלצה חמה במדור הספרות של "ישראל היום" – "אסופה מגוונת ומעניינת, שאין בה תחושת חזרה או מיצוי… ייצוגי הגברים העולים מן הסיפורים והממוארים שבקובץ הם מורכבים, מעוררים בקורא קשת של תחושות, ומרתקים דווקא כשהם מתארים רגעי חיים פחות פוטוגניים. מה שבחיים פחות יפה ובוהק, בספרות לעיתים זוהר למרחוק".

"יש כמה יצירות יפהפיות ממש בגיליון החדש של 'פטל'… אני כותבת על כך כאן כקוראת נלהבת ופשוט ממליצה לרכוש עותק ולקרוא" – המלצה חמה של הסופרת והמסאית ארנה קזין.

"הנה שוב אוסף פטל מוצלח ומגוון!" – סקירה והמלצה חמה של בלוגרית הספרות אילנה בטאן.

"גברים, רבותי, גברים" – סקירה והמלצה של בלוגר הספרות בעז זלמנוביץ'.

"כתבי העת הספרותיים נמצאים בפריחה יוצאת דופן" – סקירה זריזה ב"גלריה" של "הארץ".

לקריאת הסיפור של שני פוקר מתוך האסופה, שפורסם ב-YNet.

לקריאת הסיפור של יואב כ"ץ, שפורסם ב"מאקו".

לקריאת הסיפור של חגית שורש, שפורסם ב"אלכסון". 

*

ישראלי מצוי יוצא לחסל את השחקן הנערץ על אשתו; שיחת כלה ושושבינות רגע לפני חתונה; בן מתעד את ימי אביו האחרונים; נערת אולפנא מתפכחת מאהבה אובססיבית; מכתב גלוי של בת לאב עריץ; יזם שעשה אקזיט חוגג בדרך לא צפויה; מגע מחודש בשמיכה הנושאת כאבים ישנים; מסע לארץ אחרת בעקבות אהובת נעורים, גבר זערורי המאוחסן בתוך מזוודה. אלה הם רק חלק מנושאי הסיפורים באסופה השביעית במספר של "פטל", שבמרכזה המין הגברי.

משתתפי האסופה, הכוללת 26 סופרים וכותבים:

אביגדור המאירי, אהוד פירר, אורית זמיר, איריס אליה כהן, איתי דרור, דורון שנער, זאב סמילנסקי, חגית שורש, חיה משב, יואב כ"ץ, לאון פרנקו, משה עזוז, נחמי דרימר, נטעלי גבירץ, ניצן ויסמן, נמרוד שיין, ספי שיבק, עדנה שמש, ענת לב אדלר, עינת ויינבוים, רונת רפ, שועי רז, שני פוקר, שרית אלקון, תמי לימון, תמר מור סלע.

להמשיך לקרוא

פטל 6 "מציאות אחרת" יצא לאור

עדכון: הקליקו לסקירות קוראים על האסופה.

"אחר צהריים של תענוג" – סקירה של גלית חתן ב"ליידי גלובס" (קישור למדור באתר).

שאלון ספרותי ב"ישראל היום" עם רות עפרוני, ממשתתפות האסופה.

כמו כן נוספו קישורים לקריאה של כמה מהטקסטים: הסיפורים של שרי שביט, של יואב כ"ץ ושלי, וכן פתיחת הנובלה של רינה ז'אן ברוך.

*

בוקר טוב ופטל טוב,

אתמול אספתי מבית הדפוס עותקים רבים של פטל 6 – אסופה של 19 סיפורי מקור משובחים, החורגים הפעם מז'אנר הממוארים אל מחוץ למקום ולזמן – זה גיליון שכולו פנטזיות, מיתוסים גדולים מהחיים, געגועים לעבר והזיות, מעשיות אבסורד ודיסטופיה קודרת.

הגיליון יעשה את דרכו בקרוב לחנויות העצמאיות, רשתות הספרים, ויהיה ניתן לרכישה גם בפורמט דיגיטלי ("עברית") ובמכירה ישירה. כאן אפשר למצוא פרטים נוספים עליו.  וגם לקרוא כמה סיפורים מן הגיליון. תיהנו!

 

 

שחור כפול 2

(סיפור שנכתב ב-2015 ופורסם בפטל 6 "מציאות אחרת", אוקטובר 2018).

*

על המכולת הרוסית ברחוב השני מכאן תלו שלט "חסיל" בכתב יד, לורד על בריסטול. אולי רצו לכתוב "חיסול". הם עמדו לפני סגירה והוציאו את כל הסחורה החוצה, כל דבר בשקלים בודדים. ארגזים עמוסים על כיסאות. הלכנו לשם להצטייד למשל בסבון הפרחוני שתמיד ראיתי שם בחלון הראווה. ידעתי שהיה לו ניחוח מוגזם, מתוק מדי, אבל עטיפת הנייר היתה יפהפייה. קניתי ארבע, לשטח אותן ולהכין מהן קולאז'. בארגז ליד נמכרו שפופרות של משחת שיניים בשלושה צבעים שונים. אחד ירוק (מנתה, אמרה התווית), אחד ורוד (שזיף) ואחד שלא הצלחנו להבין מה צבעו.

"תקלפי את המדבקה, שנראה איזה טעם כתוב שם", אמר הילד. הוא ניסה לקלף בעצמו אבל יחד עם תווית המחיר התקלפה וניזוקה גם תווית היבואן שמתחתיה. נשארנו רק עם הכיתוב ברוסית.

"איזה טעם זה?" שאלתי את המוכרת, ישישה שעמדה שם עם בתה בגיל העמידה. מאז שעברנו הנה, קרוב לעשרים שנה ניהלו את החנות יחד.

הא?

"איזה טעם? טעם! מתוק, חריף…".

היא נטלה את השפופרת מידי. "זה בשביל סמאק", אמרה, והמשיכה במשפט רוסי ארוך שלא הבנתי. הניעה בראשה, לשלילה ואחר כך לחיוב. בתה התנדבה לתרגם: "זה בלי טעם אחד, יש הרבה טעם".

להמשיך לקרוא

אירופה בעשרה ימים או: איך לאהוב סופר – הסיפור של גפי אמיר מתוך פטל 5

 

 

קבלו סיפור! לקראת שבוע הספר נפתח לקריאה סיפורה הנהדר של גפי אמיר "אירופה בעשרה ימים או: איך לאהוב סופר", מתוך פטל 5. נפרשת בו פרשת יחסיה של מתבגרת נלהבת עם סופר נערץ ותאוותני, בזמן שהוריה מבלים בטיול מאורגן – סיפור מושחז, עסיסי ומצחיק מאוד, שממש כמו המספרת, מתפתח בניגוד לציפיות. גפי אמיר לא פרסמה פרוזה כמעט עשור וחצי וזה היה כבוד גדול לשמש אכסניה לקאמבק המצוין שלה כאן.

אתם מוזמנים בחום ללחוץ כאן לקריאה באתר של פטל וכאן להורדה כקובץ פי.די.אף.
זכרו שהסיפור ארוך מאוד, כמעט 6000 מילה, אז קחו לכם שעה נינוחה לקריאה ותיהנו בלי קץ.

 

וכן, זו השנה השלישית שאעמוד בדוכן פטל בשבוע הספר – בשורה שלמרגלות הפירמידה בכיכר רבין. יהיו שם עותקי פטל לדורותיו וגם ספרי השירה של שולמית אפפל, וגם "ימי מטילדה" שלי. מקווה מאוד שנתראה.

 

פטל 5 יצא לאור

עדכונים:

לקראת שבוע הספר נפתח לקריאה הסיפור הנהדר של גפי אמיר "אירופה בעשרה ימים או: איך לאהוב סופר". מוזמנים ללחוץ כאן לקריאה באתר וכאן להורדה כקובץ פי.די.אף. זה סיפור ארוך מאוד, קרוב ל-6000 מילה, אז קחו לכם שעה נינוחה לקריאה ותיהנו בלי קץ.

בפודקאסט "מה שכרוך" עם מיה סלע ויובל אביבי, מקריאים את קטע הפתיחה מתוך סיפורה של גפי אמיר המופיע בפטל 5. אפשר להאזין כאן, החל מדקה 30:00.

*

כן! הוא יצא מבית הדפוס, והוא גדול וכחול! 208 עמודים יש בו הפעם, בפורמט מורחב ושונה למדי (רואים כבר בכריכה) מזה של הגיליונות הקודמים, פחות "כתב עת" ויותר "אנתולוגיה". מכאן והלאה אני מעתיקה לכם מהקומוניקט:

תשוקה רבת שנים לבן זוג, שיעור קרב מגע דורסני, רחם המקפץ ממקומו ומשוטט בעיר, טקס שמאני המוביל לחוויה חוץ-גופית, מפגש מפוקפק עם סופר נערץ, ומכתב אהבה לנידון למוות – אלה הם רק חלק מנושאי הסיפורים באסופה החמישית של "פטל", המתמקדת בגוף ובכל מה שעשוי בשר ודם.

המשתתפים הפעם:

איריס אליה כהן, שרית אלקון, גפי אמיר, גיתית בן-דור, תמי ברקאי, איתן גלס, גלית דהן קרליבך, רחל היימן, דורון המבורגר, יודית ולבר, עידן זילברשטיין, מרב זקס פורטל, איתמר לוי, תמי לימון, לי ממן, אביבית משמרי, דינה עזריאל, ענת עינהר (איורים), נדב פיידמן רשף, אהוד פירר, מורן קבסו, תמי קויפמן, דורית שילה, תהילה סולטנה שפר, שי שניידר-אילת, אודי שרבני.

בין היתר ניתן למצוא באסופה:

סיפור ארוך במיוחד של גפי אמיר (פרסום פרוזה ראשון של הסופרת הנהדרת הזו מזה עשור וחצי), על מפגש נעורים מפוקפק עם סופר נערץ

"הרחם", מחווה ממזרית של גלית דהן קרליבך לסיפור "האף" של גוגול

סיפור אירוטי שוצף של איריס אליה כהן

פרידה נוגעת ללב בשלושה חלקים – של איתן גלס

פרק מנובלה בכתובים של אודי שרבני

פרשייה מבודחת שבמרכזה אצבע – של איתמר לוי

סדרת עבודות מאוירות של ענת עינהר

ועוד המון-המון. הגיליון גדוש במיוחד הפעם.

*

 

זהו! אותי זה משמח, עוד פרטים יש באתר פטל. בעוד ימים ספורים תמצאו אותו בחנויות. כרגע ניתן לרכוש באתר, וגם בפורמט דיגיטלי (כולל קינדל) בבוקסילה. 

"תדמייני שאת כוכבת". ספר שירים חדש לשולמית אפפל (פוסט מתעדכן)

עדכוני ביקורות וסקירות:

שולמית אפפל זכתה בפרס אריק איינשטיין לאמנים ותיקים 2018 על מכלול יצירתה, וכן  בפרס י. ל. גולדברג לשירה לשנת 2018 על הספר. 

"עוצמת ההדף" –  מדור השירה בגיליון דצמבר 2018 של "חיים אחרים" מוקדש לשולמית אפפל. 

"'תדמייני שאת כוכבת' של שולמית אפפל הוא ספר השירה הישראלי הטוב ביותר של השנה החולפת – ביקורת של אלי הירש ב"ידיעות אחרונות".

"זה שיר? זה סיפור קצר? העיקר שזה מעולה. שולמית אפפל המציאה סגנון מפתיע של שירה... היא מצליחה לסחוף את הקוראים עד ששאלת הגדרת הז'אנר נותרת בלתי חשובה" – ביקורת של יותם ראובני ב"הארץ" ספרים.

שלושה שירים חדשים של שולמית אפפל במוסף לתרבות וספרות של "הארץ".

קטעים נבחרים מתוך הספר במגזין "אלכסון". ושיר שהתפרסם ב"ידיעות אחרונות".

"כשאני כותבת אני ישות אחרת" – ראיון רדיו בתכנית התרבות של איריס קול ב-103.

מגזין "את" כלל את הספר ברשימת 12 הספרים המומלצים לתשע"ח: "במילים רזות הופכת שולמית אפפל קלישאות ישנות לבעיטה מדויקת בקרביים, ומציפה געגועים לנעורים ולציפייה שהייתה אז שכשנהיה גדולות הכול יהיה בסדר".

המבקרת והסופרת עופרה עופר-אורן על הספר: ״אפפל ניחנה ביכולת המופלאה, הנתונה למשוררים אמתיים – אלכימאים של רגש – להפוך קש לזהב. זיכרונותיה צפים ועולים, מהילדות, מהבגרות, ובכל אחד מהם היא מפיחה חיים ופיוט, הופכת כאבים נושנים לגבישים צלולים, קושרת שיר אל שיר, עד שכולם ביחד יוצרים מכלול מפעים… ״תדמייני שאת כוכבת״ הוא ספר שירים יפהפה, שראוי וכדאי להתמסר אליו.״

המשורר ערן צלגוב: "זה לא שירים. זה כמו מסמרים שנתקעים במקומות הכי כואבים בגוף. ממש מכות. אלו סיפורים קצרים, סנאפשוטס, פס קול של חוויות שרחוקות ממני אלפי שנים וקילומטרים ואני עדיין מצליח להצטמרר או להתחבק איתם".

המשוררת תהל פרוש: "הספר לופת בי, בגרוני, מוחץ בכוח האלכימיה של המילים הקשות כאדמת הכוכב הקפוא והרכות יותר מהעור הכי רך".

המשורר נמרוד שיין: "זה פשוט ספר השירה הכי עוצמתי שקראתי בשנים האחרונות… אני חושב שאין לה בכלל עור. חלק לא קטן מהשירים בספר פשוט מסרקים אותך במסרק של ברזל".

הבלוגרית הספרותית שרית פליין (אוצר מילים): "היא לא מייפה, היא לא משאירה פתח לספק או למילוט, היא משאירה אותי לעיתים בתחושת אי נוחות קשה, או כאב, אך אי אפשר להתעלם ממנה ובניגוד לחלק מהאחרים היא מצליחה להניח את אותה אמת כואבת מבלי להטיח".

*

לפני כך-וכך שנים, כשהייתי נערה, ישבתי לצפות בתכנית אירוח של שישי בערב. התארחה שם משוררת, שמן הסתם ביקשו ממנה ליח"צן את עצמה בשעות צפיית השיא. היא סיפרה על שינויים אישיים מאוד שעברה בחייה, חשפה מקום כאוב בזהירות רבה. רבקה מיכאלי רכנה לעברה וניסתה להקשות בשאלה פולשנית אחת יותר מדי. "נו באמת", אמרה לה המשוררת בקול שקט. "תפסיקי עם זה".

עברו כאמור שנים, ולא שכחתי שזו היתה שולמית אפפל. מאז גדלתי והצלחתי להתוודע קצת אל המשוררת הנהדרת הזו, שהיא גם גדולה מהחיים וגם מצחיקה מאוד, ואני חוסכת כאן במילות תואר נוספות כי אחרת היא לא תרצה יותר לנסוע אתי לקנות חומוס. מה שקרה במהלך ההיכרות הזו הוא, ששולמית בחרה בי להוציא את ספר השירים השביעי וטורף המנוחה שלה, "תדמייני שאת כוכבת". ספר שיוצא ממש עכשיו ממכונות הדפוס.

למה להמשיך להתלעלע? אעתיק כאן את השורות הראשונות מן הקומוניקט שיצא השבוע:

הוצאת פטל שמחה להכריז על הוצאתו לאור של ספר שירים חדש למשוררת שולמית אפפל.
אפפל היא משוררת ותיקה, מוערכת ועטורת פרסים, שהוציאה שישה ספרי שירה והעלתה מחזה אחד.
הספר החדש מכיל שירים ושירים בפרוזה, העוסקים באופן בלתי מתפשר בנושאים כמו העבר המשפחתי, ילדות שעמדה בסימן הגירה ופליטות, יחסים בין המינים שרב בהם הזר על הקרוב, וכן ההווה הישראלי האורבני קשה היום. כל זאת בשפה עזה ומזוקקת, שסוד כוחה בצמצומה.

עוד פרטים – כאן, כולל אפשרות לרכישה במחיר מיוחד (רק עד שיגיע לחנויות! וכעת יש גם גרסה דיגיטלית בבוקסילה).

קיץ קריר לכם, ושמחת ההתחדשות.

 

*

מתוך "תדמייני שאת כוכבת":

קרפיון

בַּת עֶשֶׂר הִיא הוֹלֶכֶת לִקְנוֹת קַרְפְּיוֹן בְּכָל יוֹם חֲמִישִׁי וּמִתְיַדֶּדֶת

עִם הַמִּדְרָכוֹת. הִיא סוֹפֶרֶת אֶת הַמִּרְצָפוֹת הַגְּדוֹלוֹת וּמַכִּירָה כָּל אַחַת

מֵהֶן וּמַקְפִּידָה לֹא לְהִתָּקֵל בְּאֵלֶּה שֶׁהִתְרוֹמְמוּ סְבִיב עֲצֵי הַפִיקוּס.

הִיא עֲדַיִן לֹא קוֹרֵאת כָּל כָּךְ טוֹב וְהוֹלֶכֶת לַסִּפְרִיָּה וּמְבִיאָה לְאָבִיהָ

בְּכָל כַּמָּה יָמִים שְׁנֵי סְפָרִים כְּבֵדִים. הִיא שׂוֹנֵאת אֶת זֶה וְגַם אֶת אָבִיהָ.

הַדֶּרֶךְ לַסִּפְרִיָּה מְעַט יוֹתֵר אֲרֻכָּה מֵהַדֶּרֶךְ לַחֲנוּת הַדָּגִים אֲבָל הִיא מַעֲדִיפָה

לַחְזֹר הַבַּיְתָה עִם קַרְפְּיוֹן וְלֹא עִם סְפָרִים. אָבִיהָ קוֹרֵא הַרְבֵּה וּמַהֵר וְאִמָּהּ

מִסְתַּפֶּקֶת בְּעִתּוֹן. אָבִיהָ גַּם שׁוֹתֶה אֶסְפְּרֶסוֹ קָצָר שֶׁהִיא צְרִיכָה לְהָבִיא לוֹ

מֵהַמִּסְעָדָה שֶׁל גְּבֶרֶת שַׁפִּירָא וְגַם אֶת זֶה הִיא שׂוֹנֵאת. הִיא יַלְדָּה טוֹבָה לֹא

מִתְמָרֶדֶת וּבְקָרוֹב יֵעָלְמוּ אֲחוֹתָהּ וְיֵעָלְמוּ הוֹרֶיהָ. כְּשֶׁזֶּה יִקְרֶה הִיא תִּלָּכֵד

בְּעֶשְׂרִים שְׁנוֹת שְׁתִיקָה

 

 

פטל 4 "צלילים" יצא לאור. וגם: זמן הדובה הקטנה

עדכון: כאן ניתן למצוא קישורים לכל ההמלצות, הסקירות והביקורות על הגיליון. 

*

כן, גם אני שפשפתי עיניים, ומסתבר שזה נכון – גיליון מס' 4 של כתב העת "פטל" יצא לאור. מוזיקה, קולות, רחשים וכל מיני סוגים של דומייה הם נושאי הסיפורים בו. הייתי מפרטת ומפליגה בשבחיהם אבל היה לי יום ארוך של הפצות ושינועים ולא בא לי להישמע כמו קומוניקט כרגע. זה בלוג, לא? כותבים אישי, ככה, מה שבא? אני רק יכולה לרמוז בעדינות ולדרבן אתכם לחפש אותו, בספרייה או בחנויות (והכי עדיף לקנות אותו באתר), וגם בפורמט דיגיטלי בחנות של בוקסילה, ועל הדרך לתמוך בספרות עצמאית. וכעת אכתוב פוסט.

*

הא, פוסט, זוכרים? פוסט! שריד לימים שבהם המבט הכתיבתי היה מופנה לכיוונים שונים שאינם אני. והעיסוקים הנפשיים התנמנמו ורק דרשו תיאור מפעם לפעם. והעיניים לא היו נעצמות בעשר וחצי בערב. השתנה לי השעון הפנימי איכשהו. בחמש אני כבר פוקחת עין, תוהה אם זה כבר שעון הציר הדרומי או שאנחנו עדיין בזמן הדובה הקטנה וצריך לכוון מחדש. היתה לי אהבה עמוקה שנסתלקה וזה מרגיש כמו עקירה. אז אפשר לומר שיצאתי לא מזמן ממחנה עקורים, כן, ואולי אף שהפכתי לשן הבינה שלי עצמי. ועדיין אני מחייכת לעולם ומתיישבת על כל ספסל היכן שאפשר לדבר עם זרים חביבים. כי אני מין טיפוס כזה, שהולך עם האוזניות ושומע מוזיקת פופ פנימית גם כשאין קליטה.

כן, החיים על מיאוסם הם בסך הכל קונספט משמח, כי אחרי הכל אין לנו ברירה אלא לחיות ולהחליט כל בוקר. וזאת למרות סבך הרגשות הקטנוני שלנו (שלכם), שכבר הוליד יצירות גאוניות וגם פשעי כלא איומים. ברור וידוע שלמרות כל הצרות אתם תסתדרו בסוף, כיונקים עם תכונות גנריות וכיצורים חד-פעמיים במערכת הגלקטית הספציפית הזאת, שלא ייוולדו שנית לעולם ושחייהם לא יירשמו בשום מקום מיוחד עם כלות הכל. עכשיו נסו לדמיין שביקשו מכם לתרום את רגשותיכם למדע. האם לא הייתם נותנים מיידית קילוגרמים של התעלות, של טינה, של בכייה מרוב יופי, וכורים אותם עוד ועוד? בדיוק כך. אז הנה אתם כבר עכשיו מצוידים במעבדה אישית, משאב למחקר טהור, מעיין נובע של חדשנות יזמית-רגשנית, סטארט-אפ אמוציונלי רב השראה. הוא מוזן תמידית ממיטב הלהיטים ברדיו, משיחות עם מכריכם תועי הדרך, מזיכרונות שהתעוותו בדרך ומקבלים משמעות משתנה בכל שבוע, ועוד שלל מקורות מפוקפקים. אבל אני רוצה לסגת עכשיו מכל הרציונליזציה וההסבריזציה הזאת ופשוט לומר: לב פתוח זה טוב, זה טוב.

%d בלוגרים אהבו את זה: