עדכוני ביקורות וסקירות:
שולמית אפפל זכתה בפרס אריק איינשטיין לאמנים ותיקים 2018 על מכלול יצירתה, וכן בפרס י. ל. גולדברג לשירה לשנת 2018 על הספר.
"עוצמת ההדף" – מדור השירה בגיליון דצמבר 2018 של "חיים אחרים" מוקדש לשולמית אפפל.
"'תדמייני שאת כוכבת' של שולמית אפפל הוא ספר השירה הישראלי הטוב ביותר של השנה החולפת – ביקורת של אלי הירש ב"ידיעות אחרונות".
"זה שיר? זה סיפור קצר? העיקר שזה מעולה. שולמית אפפל המציאה סגנון מפתיע של שירה... היא מצליחה לסחוף את הקוראים עד ששאלת הגדרת הז'אנר נותרת בלתי חשובה" – ביקורת של יותם ראובני ב"הארץ" ספרים.
שלושה שירים חדשים של שולמית אפפל במוסף לתרבות וספרות של "הארץ".
קטעים נבחרים מתוך הספר במגזין "אלכסון". ושיר שהתפרסם ב"ידיעות אחרונות".
"כשאני כותבת אני ישות אחרת" – ראיון רדיו בתכנית התרבות של איריס קול ב-103.
מגזין "את" כלל את הספר ברשימת 12 הספרים המומלצים לתשע"ח: "במילים רזות הופכת שולמית אפפל קלישאות ישנות לבעיטה מדויקת בקרביים, ומציפה געגועים לנעורים ולציפייה שהייתה אז שכשנהיה גדולות הכול יהיה בסדר".
המבקרת והסופרת עופרה עופר-אורן על הספר: ״אפפל ניחנה ביכולת המופלאה, הנתונה למשוררים אמתיים – אלכימאים של רגש – להפוך קש לזהב. זיכרונותיה צפים ועולים, מהילדות, מהבגרות, ובכל אחד מהם היא מפיחה חיים ופיוט, הופכת כאבים נושנים לגבישים צלולים, קושרת שיר אל שיר, עד שכולם ביחד יוצרים מכלול מפעים… ״תדמייני שאת כוכבת״ הוא ספר שירים יפהפה, שראוי וכדאי להתמסר אליו.״
המשורר ערן צלגוב: "זה לא שירים. זה כמו מסמרים שנתקעים במקומות הכי כואבים בגוף. ממש מכות. אלו סיפורים קצרים, סנאפשוטס, פס קול של חוויות שרחוקות ממני אלפי שנים וקילומטרים ואני עדיין מצליח להצטמרר או להתחבק איתם".
המשוררת תהל פרוש: "הספר לופת בי, בגרוני, מוחץ בכוח האלכימיה של המילים הקשות כאדמת הכוכב הקפוא והרכות יותר מהעור הכי רך".
המשורר נמרוד שיין: "זה פשוט ספר השירה הכי עוצמתי שקראתי בשנים האחרונות… אני חושב שאין לה בכלל עור. חלק לא קטן מהשירים בספר פשוט מסרקים אותך במסרק של ברזל".
הבלוגרית הספרותית שרית פליין (אוצר מילים): "היא לא מייפה, היא לא משאירה פתח לספק או למילוט, היא משאירה אותי לעיתים בתחושת אי נוחות קשה, או כאב, אך אי אפשר להתעלם ממנה ובניגוד לחלק מהאחרים היא מצליחה להניח את אותה אמת כואבת מבלי להטיח".
*
לפני כך-וכך שנים, כשהייתי נערה, ישבתי לצפות בתכנית אירוח של שישי בערב. התארחה שם משוררת, שמן הסתם ביקשו ממנה ליח"צן את עצמה בשעות צפיית השיא. היא סיפרה על שינויים אישיים מאוד שעברה בחייה, חשפה מקום כאוב בזהירות רבה. רבקה מיכאלי רכנה לעברה וניסתה להקשות בשאלה פולשנית אחת יותר מדי. "נו באמת", אמרה לה המשוררת בקול שקט. "תפסיקי עם זה".
עברו כאמור שנים, ולא שכחתי שזו היתה שולמית אפפל. מאז גדלתי והצלחתי להתוודע קצת אל המשוררת הנהדרת הזו, שהיא גם גדולה מהחיים וגם מצחיקה מאוד, ואני חוסכת כאן במילות תואר נוספות כי אחרת היא לא תרצה יותר לנסוע אתי לקנות חומוס. מה שקרה במהלך ההיכרות הזו הוא, ששולמית בחרה בי להוציא את ספר השירים השביעי וטורף המנוחה שלה, "תדמייני שאת כוכבת". ספר שיוצא ממש עכשיו ממכונות הדפוס.
למה להמשיך להתלעלע? אעתיק כאן את השורות הראשונות מן הקומוניקט שיצא השבוע:
הוצאת פטל שמחה להכריז על הוצאתו לאור של ספר שירים חדש למשוררת שולמית אפפל.
אפפל היא משוררת ותיקה, מוערכת ועטורת פרסים, שהוציאה שישה ספרי שירה והעלתה מחזה אחד.
הספר החדש מכיל שירים ושירים בפרוזה, העוסקים באופן בלתי מתפשר בנושאים כמו העבר המשפחתי, ילדות שעמדה בסימן הגירה ופליטות, יחסים בין המינים שרב בהם הזר על הקרוב, וכן ההווה הישראלי האורבני קשה היום. כל זאת בשפה עזה ומזוקקת, שסוד כוחה בצמצומה.
עוד פרטים – כאן, כולל אפשרות לרכישה במחיר מיוחד (רק עד שיגיע לחנויות! וכעת יש גם גרסה דיגיטלית בבוקסילה).
קיץ קריר לכם, ושמחת ההתחדשות.
*
מתוך "תדמייני שאת כוכבת":
קרפיון
בַּת עֶשֶׂר הִיא הוֹלֶכֶת לִקְנוֹת קַרְפְּיוֹן בְּכָל יוֹם חֲמִישִׁי וּמִתְיַדֶּדֶת
עִם הַמִּדְרָכוֹת. הִיא סוֹפֶרֶת אֶת הַמִּרְצָפוֹת הַגְּדוֹלוֹת וּמַכִּירָה כָּל אַחַת
מֵהֶן וּמַקְפִּידָה לֹא לְהִתָּקֵל בְּאֵלֶּה שֶׁהִתְרוֹמְמוּ סְבִיב עֲצֵי הַפִיקוּס.
הִיא עֲדַיִן לֹא קוֹרֵאת כָּל כָּךְ טוֹב וְהוֹלֶכֶת לַסִּפְרִיָּה וּמְבִיאָה לְאָבִיהָ
בְּכָל כַּמָּה יָמִים שְׁנֵי סְפָרִים כְּבֵדִים. הִיא שׂוֹנֵאת אֶת זֶה וְגַם אֶת אָבִיהָ.
הַדֶּרֶךְ לַסִּפְרִיָּה מְעַט יוֹתֵר אֲרֻכָּה מֵהַדֶּרֶךְ לַחֲנוּת הַדָּגִים אֲבָל הִיא מַעֲדִיפָה
לַחְזֹר הַבַּיְתָה עִם קַרְפְּיוֹן וְלֹא עִם סְפָרִים. אָבִיהָ קוֹרֵא הַרְבֵּה וּמַהֵר וְאִמָּהּ
מִסְתַּפֶּקֶת בְּעִתּוֹן. אָבִיהָ גַּם שׁוֹתֶה אֶסְפְּרֶסוֹ קָצָר שֶׁהִיא צְרִיכָה לְהָבִיא לוֹ
מֵהַמִּסְעָדָה שֶׁל גְּבֶרֶת שַׁפִּירָא וְגַם אֶת זֶה הִיא שׂוֹנֵאת. הִיא יַלְדָּה טוֹבָה לֹא
מִתְמָרֶדֶת וּבְקָרוֹב יֵעָלְמוּ אֲחוֹתָהּ וְיֵעָלְמוּ הוֹרֶיהָ. כְּשֶׁזֶּה יִקְרֶה הִיא תִּלָּכֵד
בְּעֶשְׂרִים שְׁנוֹת שְׁתִיקָה
כותבת מוחקת 