ארכיון קטגוריה: Uncategorized

סקירות ספרים: "טיט" – דרור בורשטיין, "הסגת גבול" – רוז טרמיין

סקירות ספרים, כי כמה אפשר לחשוב על הפאד-תאי שזללנו בצהריים.

"טיט" – דרור בורשטיין

כבר שבועיים לא הצלחתי להיכנס לספר פרוזה חדש. אולי מפני שהפקתי בעצמי שני ספרים חדשים לאחרונה. פעולות האיגוף הרגילות כמו להחליף ז'אנר או לפתוח כמה ספרים בו זמנית לא הצליחו, לכן ניגשתי אל אסטרטגיה ג' – קריאה מחודשת בספר שאהבתי. שלפתי את "טיט" של דרור בורשטיין (שערך אחד מספריי, אם צריך גילוי נאות).

ירמיהו הנביא הצעיר נוסע ברכבת הקלה, מנגב חומוס עם חבריו המשוררים, פותר בעיות אינסטלציה להוריו, סובל מאימתו של מבקר ספרות – וכל זה על רקע שקיעת ממלכת אשור וההסתערות הקרובה של הבבלים שאיש אינו חוזה אותה מלבדו. זה לא מהלך אנאכרוניסטי של השתלת הנביא התנ"כי בתוך מציאות ימינו, אלא הפוך – השתלת אביזרים ודפוסים של ימינו בתוך המציאות הפוליטית והדתית של אז. מתוך הספציפיות של התקופה ההיא, וההנחה שלה כשקף על המציאות שלנו, עולה חד-פעמיות מהממת; בירושלים של הספר בניין הרדיו בהלני המלכה קרס בעקבות רעידת אדמה, אבל בניין הולילנד שנבנה בשחיתות עומד על תלו כמזכרת לרקבון השלטון. עדיין תקפה האוניברסליות של כשלים אנושיים, של קונפליקטים ללא תקנה, של משחקי כוח שבהם לרוב הגיבור שלנו ייצא וידו על התחתונה. כי הוא בסך הכל נביא.

להמשיך לקרוא

ערב לכבוד הופעת הספר "הזקן השתגע"

ערב לכבוד הופעת ספרי "הזקן השתגע"

יתקיים ביום ראשון, 4 באוגוסט 2013, בשעה 20:00

בחנות "תולעת ספרים", רח' מזא"ה 7 תל-אביב.

דברים:
שמעון ריקלין
אלי הירש
יהונתן נדב
אביבית משמרי

מנחה:
לידור ברזיק-פרידלנד

מוזיקה:
ברק אלנקווה ויובל נוב

הכניסה חופשית. או בקיצור: בואו לומר שלום! רוב הסיכויים שלא אהיה בהכרה, אבל בכל זאת אשמח לראותכם.

חמש המלצות בלוגים נינוחות

חלי יקירתי המליצה על הבלוג שלי, ואז המליצה עליו גם אסיה חביבתי משכבר הימים, ואחרי ששפעתי תודות לשתיהן, אין לי אלא להעביר את השרביט במשחק הבלוגרים המתגלגל הזה: לבחור חמישה פוסטים שלי שאני אוהבת, ולהמליץ בעצמי על חמישה בלוגים אחרים.

אז הנה חמשת הפוסטים שלי, בחירה קשה ולא מייצגת אך אפשרית (הסדר לא מחייב):

1. למה למה.

2. אבחר בך, רק בך.

3. אופטיפוסט: שוב לנהוג.

4. להיות תמימה אבל לא טיפשה.

5. הסכם.

*

ועכשיו – להמליץ על חמישה בלוגרים. בעיה! איך בוחרים מתוך רשימת המועדפים הארוכה שלי? החלטתי שהקריטריון להמלצה יהיה בעיקר פוסטים ארוכים ונינוחים, בלי תזזיתיות. בלוגים שייקחו אותי לעולם אחר, ואם אפשר שיאריכו בו מעט, שלא אצטרך לחזור כל כך מהר.

אז הנה בחירותי:

* אין בלוגרית נינוחה ומעמיקה ממירי שחם, שמשלבת חוויות של ספרות וקולנוע עם תיאוריה רלוונטית זו ואחרת, קשרים אסוציאטיביים ביניהם והרהורים אישיים המגשרים בין כל אלה בקלות תודעתית משובחת. ראוי להקדיש ביקור ארוך ל"קסם המגושם של שעות אחר הצהריים בפרברים".

* אריק גלסנר הוא ממבקרי הספרות (והתרבות) העשירים, המנומקים ורחבי הדעת ביותר שיש פה. כל פוסט שלו הוא שמחה קטנה (כן, אני הוצאתי ספר לא מזמן, והוא לכאורה מצוי בעמדה לכתוב על ספרי, אך בזאת יסתכם הגילוי הנאות שאין בו מה לגלות בעצם). אם כך, המלצה חמה על "מבקר חופשי" וביקוריו באזורים המרוממים יותר של הספרות.

* היא גרה ביפו אבל לבה בפאריז. תודעתה מדלגת בין תשתיות תל אביביות רעועות של חשמל וביוב, לבין משחקי לשון בצרפתית והרהורים על פערי תרבויות ושיחות עם מוכרי זיתים. מצחיקה, מעמיקה ורומנטית: דורית שילה של "אחרי הספירה".

* הבלוג של יובל (שלא כותב את שם משפחתו) מתאים כמו כפפת מטבח לרשימה הזו. בלוג שלא מפריד בין החומר לרוח, אלא מביא את הארוחה כדרך להתעמק בשיר, ואת השיר כהשראה לרוטב במתכון.  כאן תבשלו כשרוחכם שבעה, ותקראו שירה כשבלוטות הטעם פעילות. "שירה אכילה".

* ולבסוף, כופפתי את התקנון במחטף לילי כדי להכניס הנה את מיכלי – בלוגרית שהפוסטים שלה קצרצרים בדרך כלל, למרבית הצער, אך לא תזזיתיים אלא להפך, קוראים להתבוננות שקטה, לנשימה אטית. יש בהם גם צילומים והתכתבות בין המילה למראה, ויופי בגדול ובקטן. אז הא לכם "סלט מחשבות" של מיכל שטיינר.

תיהנו!

"הזקן השתגע": שבוע הספר 2013, כיכר רבין. יום רביעי 12.6

*

 

שבוע הספר נפתח: מחר, חמישי 6.6, ובשבוע הבא, רביעי 12.6, אפשר יהיה למצוא אותי מ-20:30 עד 22:30 בדוכן של הוצאת מודן (חרגול), בכיכר רבין בתל אביב.

אתי יעמוד כמובן "הזקן השתגע", ספרי הראשון, שיצא בחרגול-מודן.

אשמח לחתום על העותק שלכם, לפגוש קוראים מכרים וידידים, לפטפט, להיות נחמדה, לגלות קוצר רוח, להתחמק מדיונים פוליטיים, להשתוקק לכוס תה, להשתאות על המעמד, להתלעלע מהתרגשות ובכלל.

את כל הביקורות, ההמלצות והראיונות המתייחסים לספר ניתן למצוא בפוסט המתעדכן הזה. אליו גם אמשיך להוסיף חומרים, כשיהיו (ובהחלט צפויים עוד).

להתראות! 🙂

היבשת הקדומה. שלוש הקשבות

ואז למי איכפת איך היא גומרת, אם מפה או משם, התחילה פעם ככה ועכשיו היא ככה, לא ידעה שהיא כמו התיאורים בספרים או אנטי-תזה לפרויד, לא חלמה שתגיע לשלב המיניות הזה והזה. כמה זה מרשים שאפשר לגלות ככה פתאום ש.

תפסיקי, הוא מנסה לומר לה, ודווקא לא מבוהל, אל תזרקי עלי את זה בבקשה. אני חשבתי שאת אישה רגילה, אמנם לא פשוטה, פשוטה לא נראית אף פעם, אבל את לא מפסיקה לתאר, להציג, לזרוק את זה. עלי ולא עלי.

ואני חשבתי, היא מתחילה, אני חשבתי שאיתך. אבל אז היא קולטת וסותמת. היא פשוט קולטת ופשוט סותמת.

*

הוא חזר ואמר לי: אל תשאלי מה ראיתי במלחמה. איזה דבר. ואני שתקתי. בשיחה אגב אורחא, אם לא מהמהמים חזרה, לצד השני אין עילה לקחת שוב את זכות הדיבור. אבל לדעתו היינו בתחום זמן שכולו שלו וכאילו הייתי על תקן המקשיבה, ולכן הוא חזר ואמר: אוי-אוי מה שאני מביא איתי מהתעלה, מגב ההר, מהסוללה. מה ראיתי שם, איזה דברים, איום ונורא. אז אני שוב שתקתי, אדוני, אל תאמר מילה ולא אשאל אותך אפילו רבע שאלה. מי יודע איזה ערבי מעוך קירקסת בחזה מתוח בתעלה בהר בסוללה, מי ישמע איזה חבר לנשק קברת על גבעת התחמושת המבוזבזת של התהילה. אני לא רוצה גם פרוסה זעירה של זוועה מכל זה, והרי גם הידיעה היא השתתפות עצלה. לא-לא אדוני, אבל תודה רבה. ולכן יצאתי בטריקה מסיפור חייו והעדפתי ללכת ברגל עד התחנה.

 *

מעניין, היא חושבת ומסתכלת במראה, כל כך הרבה זמן וכל כך הרבה פעמים היא מסתכלת במראה, לבדוק לאיזה כיוון זזה היבשת הקדומה שלה. מעניין, הייתי נערה מבולבלת ואז בחורה מבולבלת ועכשיו אני אישה מנוסה על גבול הבשלה. אפשר אולי לבקש להיות פעם אישה רגילה? כי אף רגע לא היה לי בין זה לבין זה. אפילו לא חמש דקות, או שאולי היו בחפיפה בין שני השלבים, ואני לא שמתי לב, כשמסתכלים הצידה או העיניים מוטות פנימה או בוהים החוצה ומחפשים למי להקשיב, לא שמים לב לרגע וכבר זה עובר.

%d בלוגרים אהבו את זה: